ריבית המשכנתא ביולי רשמה ירידה בהמשך לירידה בחודש יוני. האם זו תחילתה של מגמה? או פשוט עצירה אחרי עלייה של כמעט 2% בשנתיים? נראה שהתשובה תלויה בראש וראשונה בשוק הדירות למגורים – בינתיים הוא בסוג של הקפאה ואפילו ירידה בהיקף העסקאות, אך עדיין לא במחירים. ככל שיש פחות עסקאות יש ירידה בביקוש למשכנתאות וההיפך. אך, צריך להסתכל על התמונה הכוללת (השנתית, ולטווח בינוני וארוך) ולא לחודש, חודשיים; ובתמונה הכללית מדובר בשוק שבו יש ביקושים קשיחים, והיצע שעדיין לא עונה על הביקוש, ולכן הסבירות היא דווקא להיקף עסקאות יציב וגבוה, וגם להמשך עלייה במחירים.

כמו כן, חשוב להדגיש כי העלייה בריבית המשכנתא בשנתיים החולפות מנותקת מריבית בנק ישראל האפסית (0.1%). אלא שכאשר ריבית בנק ישראל תעלה (צפוי במהלך 2018), ריבית המשכנתא צפויה להיות מושפעת בהתאמה.

הרחבה: ריבית המשכנתא לאן?

הריבית הצמודה הממוצעת – 3.69%

ריבית המשכנתא הצמודה הממוצעת לחודש יולי ( (נלקחה ביוני ולביצוע עד 11 ביולי)  ירדה ל-3.69%, לעומת 3.74% בחודש שעבר – כך עולה מנתוני בנק ישראל. הירידה בחודשיים האחרונים מיוחסת כאמור לירידה בהיקף העסקאות בשוק הדירות, וזאת בעיקר בשל המתנה של רוכשים פוטנציאליים שמחכים לתורם לרכוש דירה במסגרת מחיר למשתכן. בשבועות האחרונים נרשמו מעל 40 אלף משפחות  להגרלה הגדולה של מחיר משתכן לפרויקטים בהיקף של 15 אלף דירות. אותם 40 אלף משפחות  יקבלו תשובה בשבועות הקרובים, אך גם אלו שלא זכו עשויים לחכות למכרזים נוספים של מחיר למשתכן. כלומר, עצם ההודעה על מכרז גדול של התוכנית, גרם לעשרות אלפי משפחות לצאת משוק חיפושי הדירות – זה לא נעשה בבוקר בהיר, זה נעשה על פני התקופה האחרונה (תלוי במועד וקבלת הזכאות שלהם), אך בשורה התחתונה זה הוריד את הביקושים לדירות יד שנייה ודירות חדשות של קבלנים (שלא במסגרת תוכנית מחיר למשתכן). אז נכון שהדירות יתקבלו בעוד 3 או 4 שנים, אבל ציבור הזכאים  רואה את היתרונות של התוכנית (ובעיקר את ההנחה)  ומחכה בסבלנות. השאלה הגדולה היא האם התוכנית תצליח להגיע להיקפים מאוד גדולים, והאם היא גם תחלחל גם  למשפרי הדיור – 15 אלף דירות זה עדיין לא זה, בשוק שבו נעשות למעלה מ-100 אלף עסקאות בשנה.

כך או אחרת, ריבית המשכנתא הממוצעת הצמודה למדד לתקופה של 15 עד 20 שנה ירדה ביולי ל-3.97%, לעומת 4.06% בחודש יוני. הריבית על משכנתאות לתקופה של 20 עד 25 שנה ירדה ל-4.12% לעומת 4.22%  בחודש הקודם. הריבית הצמודה למדד מבטאת עלות כוללת של כ-5%-6% בשנה, שכן מדד המחירים לצרכן, בהתאם לתחזית הרשמית שהגדיר בנק ישראל, צפוי לעמוד על 1% עד 3% בשנה.

להלן טבלאות המרכזת את ריבית המשכנתא לטווחים שונים בשנתיים האחרונות:

ריבית שקלית מעל 20 שנה – 4.9%

ריבית המשכנתא השקלית ירדה ביולי ל-3.17% לעומת 3.23% בחודש הקודם.  ריבית המשכנתא לטווח של 15 עד 20 שנה ירדה ל-4.5% לעומת 4.53% בחודש הקודם, ולטווח של  20 עד 25 שנה ירדה הריבית 4.83%, בהשוואה ל-4.9%  בחודש שעבר. בטבלה ניתן לראות את כל הריביות לתקופות פירעון שונות:

חשוב להזכיר –  הריבית השקלית הממוצעת שמפרסם בנק ישראל היא ממוצע של ההלוואות שניתנו בריבית שקלית משתנה ובריבית קבועה. בפועל, לא באמת ניתן להשוות בין שני סוגי הריביות האלו – הריבית הקבועה יותר בטוחה לאורך זמן, אך מראש היא יקרה יותר; בעוד הריבית המשתנה אמנם יותר נמוכה, אך היא יותר מסוכנת כי קיימת חשיפה לעלייה בריבית.

הסיכון שבהלוואת גישור

משפרי דיור מתלבטים הרבה פעמים בשאלה – מה לעשות קודם? – לרכוש דירה ואז למכור את הדירה שבה מתגוררים כעת, או למכור ואז לקנות? זו שאלה קריטית, עם שיקולים מכיוונים שונים, אבל אם רוכשים דירה ועדיין לא מוכרים את הדירה הקודמת, נוצר במקרים רבים מצב שאין לרוכשים את מלוא הכסף לשלם על הדירה. הם לרוב מסתמכים על התמורה ממכירת הדירה, ואם זאת עדיין לא נמכרה, והם צריכים לשלם, אז רבים מהם לוקחים – הלוואת גישור.

הלוואת גישור היא בהגדרה יקרה. אז קחו את זה במכלול השיקולים כאשר אתם מחליטים לקנות לפני שאתם מוכרים את הדירה הקיימת, וזה נהיה בחודשים האחרונים מוחשי יותר ומסוכן יותר.

בתקופה האחרונה, על רקע הירידה בהיקף מכירת הדירות, רבים יושבים על הגדר ולא ממהרים לקנות דירה, והירידה בביקוש גורמת לתהליך המכירה להתארך.  המצב הזה גורם למוכרים פוטנציאלים, לחכות עם המכירה. הם מעדיפים, במקרים רבים, שלא  להתפשר, ובינתיים הם לוקחים מהבנקים הלוואות גישור.

הלוואות הגישור האלו כאמור יקרות. הבנקים למשכנתאות נותנים הלוואות כאלו בריבית של כ-2%-3% צמודה למדד או בריבית לא צמודה של 5%-6%. כלומר, לוקח ההלוואה מסתכן מאוד – העלויות שלו גבוהות, ואף אחד כמובן לא מבטיח לו שהוא יקבל על מחיר הדירה שלו (הדירה הקודמת) את הערך  שהוא מצפה לקבל. זה מסוכן בריבוע כי הוא עשוי לקבל ולהתפשר לבסוף על מחיר שהוא מתחת להצעות הנוכחיות, ואז ההפסד כפול – גם על הלוואת הגישור וגם בגלל ירידת המחירים.

ריבית משכנתא והקשר למדד תשומות הבנייה 

ריבית המשכנתא וליתר דיוק השינוי בריבית המשכנתא משפיעים על עיתוי התשלומים לקבלן (באם רוכשים דירה מקבלן). רוכשי דירות חדשות משלמים את התשלומים לקבלן  עם הצמדה למדד תשומות הבנייה. מדד תשומות הבנייה עלה בשנים האחרונות יותר ממדד המחירים לצרכן – זה לא מחייב שכך יהיה גם בהמשך, אבל אם אתם מעריכים שזה מה שיקרה גם בהמשך, כדאי לכם לנסות ולהתמקח  עם הקבלן, במקרים מסוימים זה עוזר וההצמדה מתחלפת למדד המחירים לצרכן.

ואם אתם (כמו הרוב) משלמים בהצמדה למדד תשומות הבנייה, כדאי לנסות ולמזער את ההצמדה בדרך הבאה – אם תקחו משכנתא מוקדם ותשלמו לקבלן את התשלומים מוקדם אתם תחסכו את מדד תשומות הבנייה. מצד שני אתם תשלמו את ריבית המשכנתא – ולכן, אם אתם צופים שמדד תשומות הבנייה יהיה גבוה מריבית המשכנתא, אז כלכלית עדיף לכם לשלם מוקדם.

כאן, תמצאו מידע על ריביות המשכנתא וכאן תמצאו מידע על מדד תשומות הבנייה לרבות תחזית.

תכנים נוספים מאתר הון:

רוכשים דירה? כך תחשבו את מס הרכישה

מחירי הדירות בתל-אביב – נתונים מעודכנים

מה עדיף – ריבית קבועה לא צמודה (קל"צ) או קבועה צמודה ?

למדריך מס רכישה

דירוג האשראי נועד לנבא את יכולת החזר ההלוואות, אלא שלאזרחים רבים – חלקם הגדול נורמטיבים והגונים – יש דירוג אשראי נמוך. איך זה יכול להשפיע עליכם וכיצד ניתן לשפר אותו?

באפריל 2019 החל לפעול בישראל מאגר נתוני האשראי החדש – שאמור להיות הבסיס לקפיצת מדרגה בתחרות בשוק האשראי למשקי הבית בישראל. עם עליית המאגר לאוויר נכנס לתוקף חוק נתוני אשראי החדש, המסדיר את פעולת המאגר.

על פי חוק נתוני האשראי שנכנס לתוקף באפריל 2019, ייסד בנק ישראל מאגר מרכזי שתכליתו שיתוף נתוני אשראי של לקוחות פרטיים. המאגר אליו מזרימות לשכות האשראי (BDI ו-B&D) מידע באופן תדיר, נועד לעודד תחרות בשוק האשראי הצרכני באמצעות שיתוף מידע כחלק משוק חופשי, ובכך למנוע ריכוז של כלל הנתונים על ידי הבנקים.

החוק החדש מבטל את חוק שירות נתוני אשראי מ-2002, שלפיו נאספו עד כה נתונים על אירועים שליליים העשויים לפגוע ביכולת החזר ההלוואות של משקי בית, כמו פשיטות רגל והליכי הוצאה לפועל.

מהו מאגר נתוני האשראי?

מאגר נתוני האשראי החדש מרכז נתונים חיוביים ושליליים על פעילותם הפיננסית של כמעט כל משקי הבית בישראל. נתונים אלה אמורים לשמש בעיקר לקבלת החלטות על מתן אשראי: כשאדם מבקש הלוואה בבנק או אצל נותן אשראי אחר, הוא יכול לתת את הסכמתו להעברת מידע עליו מהמאגר לנותן האשראי. המידע אמור לאפשר לספק האשראי לתמחר את האשראי בהתאם לאיכותו של הלווה ולסיכונים שבמתן ההלוואה ללווה זה.

דירוג אשראי אישי – מה זה ואיך זה ישפיע עליכם?

דירוג אשראי אישי הוא ציון שניתן לאנשים פרטיים, המבטא את יכולת ההחזר שלהם. הציון הזה בעצם מספק לבנקים ולגופי האשראי תובנות בקשר אליכם – האם כדאי לתת לכם אשראי, האם אתם מחזירים את החובות שלכם. כל המידע עליכם בעצם משתקלל לציון אשראי (Credit Score), ועל פי זה נותנים לכם אשראי וקובעים לכם את הריבית. ככל שאתם בטוחים ואמינים יותר בעיני הבנק, כך הריבית שתשלמו תהיה נמוכה יותר.

הדירוג הזה מסתמך בעיקר על ההיסטוריה הפיננסית שלכם, על ההון העצמי שלכם (נכסים והתחייבויות) ועל ההתנהלות הפיננסית שלכם מול רשויות שונות – האם אתם משלמים בזמן חשבונות, האם יש לכם חובות לא משולמים ועוד.

בנק ישראל נתן רישיונות לגופים שונים, שנקראים לשכות אשראי, שייקחו את המידע שנאסף במערכת נתוני האשראי של בנק ישראל, שבוחן את ההרגלים הפיננסיים של מבקש האשראי, יעבדו אותו וייתנו לכם ציון על בסיסו. ככל שהציון גבוה יותר, הדירוג טוב יותר, והסיכוי לקבל אשראי בריבית אטרקטיבית עולה. אחד הגופים שמשמשים כלשכת אשראי הוא Bdi, שסקאלת דירוג האשראי שלו נעה בין 300 ל-850. גוף נוסף הוא דן אנד ברדסטריט שמפעיל את אפליקציית קפטן קרדיט (ראו למטה). בעבר גם חברת קו מנחה שימשה כלשכת אשראי, אך הפסיקה לאחר שנכנסה לתחום האשראי החוץ־בנקאי באמצעות רכישת קרן מפרש פתרונות מימון, ובנק ישראל התנגד שתשמש הן כמדרגת אשראי והן כנותנת אשראי.

כאשר אנחנו רוצים להנפיק כרטיס אשראי חדש או לקחת הלוואה, הגופים המלווים מבקשים מאתנו אישור לפנות לחברת דירוג אשראי על מנת לקבל מידע נוסף.

אבל כמו בכל דירוג, גם בדירוג הזה יש חולשות – לא כל המידע זמין, לא כל המידע מעודכן, אנשים יכולים להעלים "התחייבויות" ובכלל להסתיר מצוקה פיננסית. קחו למשל את המקרה של איש העסקים אליעזר פישמן שהתנהל כך במשך שנים רבות. אתם סבורים שמישהו היה נותן לו דירוג אשראי נמוך? ממש לא. בפועל אף אחד לא באמת ידע מה מצבו. פשוט לא ידעו להעריך את נכסיו וגם את חובותיו; ומעבר לכך – לא תמיד ניתן לקשר בין אדם פרטי לבין חברה, אבל אם החברה במצב גרוע ולאדם הפרטי דווקא יש הון – איך ייראה הדירוג שלה? הרי מדובר בישויות נפרדות. אלא שבית המשפט כבר הראה לנו שהוא יודע להרים מסך ולחבר את החברה עם האדם הפרטי, ולחייב אותו להזרים כספים לחברה, במיוחד אם התברר שהיו הברחות של נכסים.

בקיצור, דירוג אשראי אישי זה בהחלט נחמד, אבל הציון הוא לא חזות הכול.

דירוג האשראי – סוגיה ותיקה

בפועל, דירוג האשראי האישי הוא סוגיה ותיקה, ש"מתבשלת" כבר כמה שנים טובות. במסגרת חוק נתוני האשראי שהוסדר בתחילת המילניום הייתה התייחסות להקמת מאגר נתונים עם מידע שלילי – כלומר על אנשים עם דירוג אשראי נמוך, אי עמידה בחובות ובתשלומים, צ'קים שחזרו, חשבונות מוגבלים וחסומים, חוסר תשלומים לרשויות ועוד. זה היה תקף ל-5% עד 10% מהאוכלוסייה, כי בכל זאת הרוב מתנהלים בצורה סבירה, או לפחות לא נמצאים בקטסטרופה כלכלית. עכשיו, כשהמאגר הושלם ופועל, לכל משתמשי האשראי יהיה דירוג, ולא רק דירוגים שליליים.

דירוג אשראי אישי – כמו באמריקה

מכיוון שדירוג אשראי אישי הוא חיקוי של מודל אמריקאי, שווה להתעכב ולהבין מה קורה בארצות הברית. בשוק האמריקאי קיימות שלוש סוכנויות דירוג בפיקוח ממשלתי המעדכנות נתונים ומידע, ובהתאמה דירוגים אישיים. המידע שהן מקבלות מגיע מכל חברות האשראי, הבנקים והמוסדות הפיננסיים. מדובר במידע שוטף שבעזרתו מייצרים בחברות הדירוג תיק לקוח שמתעדכן באופן רציף.

המידע הזה מתורגם לציון וחוזר בעצם לאותם גופי אשראי שבוחנים את יכולת ההחזר של הלקוחות. הלקוחות, ליתר דיוק הלווים, נבחנים בכל נקודת זמן שבה הם מבקשים הגדלת אשראי, הלוואה, כרטיס אשראי, הלוואה ייעודית לרכב, לשיפוץ, למשכנתה כמובן ועוד.

דירוג  האשראי נקבע על ידי החברות המדרגות בהתאם להיסטוריית התשלומים, חשבונות האשראי הפתוחים, השימוש באשראי מנוצל ואשראי פנוי, הוותק של תיק האשראי שלכם, הבקשות לאשראי בעיקר בשנה האחרונה, מצבים בעייתיים – פשיטות רגל, חובות שלא שולמו וכו'.

הציון שלכם גם מאפשר שיווק ייעודי של חברות האשראי. נניח לדוגמה שחברת האשראי מעוניינת לפנות לכל הלווים הבטוחים בהצעה להגדלת מסגרת בריבית מאוד נמוכה, היא יכולה לאתר את האנשים במאגר ולפנות אליהם.

כיצד נקבע הציון בארץ?

בדומה למצב בעולם – גם בארץ חברות הדירוג יקבעו את הציון שלכם על פי אלגוריתם מתמטי. מדובר בשחקנים פרטיים – כמו שמעלות ומידרוג הן חברות דירוג לחברות נסחרות בבורסה (דירוג לחוב שלהן/איגרות חוב שלהן), כך יהיו חברות דירוג גם לאנשים פרטיים, וסביר שחברות המידע שמספקות נתונים ומידע עסקי על חברות לרבות מצב עסקיהן, ייכנסו לתחום הזה (BDI, דן אנד ברדסטריט ועוד).

לצורך הכנת התיק והציון ישתמשו החברות הללו בכל הנתונים שקיימים אצל נותני האשראי – בנקים וחברות כרטיסי האשראי, וגם בגופים הציבוריים כמו בנק ישראל, ההוצאה לפועל, מידע מבתי המשפט ועוד.

הציון יינתן לגופי האשראי וללווים עצמם – כלומר תוכלו לדעת מה הציון שלכם. זה מתחיל להישמע כמו מבחן בבית ספר, וזה באמת מזכיר – אם הציון לא טוב, תצטרכו להתאמץ מאוד כדי לשפר אותו, ואם נכשלתם אז ממש אוי ואבוי.

הדירוג של כל לקוח ייקבע בלשכות האשראי, בכל אחת לפי המודל שפיתחה, שמשקלל מידע חיובי ושלילי שנאגר על הלקוח. המודלים של הלשכות אינם זהים זה לזה, כך שייתכן שלקוח יקבל דירוג אשראי שונה בלשכות שונות.

לשכות דירוג האשראי צפויות להתחשב בהיסטוריית האשראי של כל לקוח. החזר הלוואות במועד וללא פיגורים ישפיע לטובה על הדירוג. אירועים כמו אי-כיבוד צ'קים, פתיחת תיקים בהוצאה לפועל, חילוט של ערבויות או מחילות על חובות עבר – עלולים להשפיע על הדירוג לרעה.

האיסוף של פרטים על היסטוריית האשראי בפועל של כל לקוח אמור למנוע אפליה במתן אשראי לפי מאפיינים כגון לאום, גיל ומין. בבנק ישראל אומרים כי הבנק מפקח על פיתוח המודלים של הלשכות, ויוודא שאינם מפלים.

האם כבר יש עליי מידע במאגר?

גם אם לא ביצעתם כל פעולה אקטיבית עד כה, סביר שפרטיכם כבר שמורים במאגר. איסוף המידע כבר התחיל. במאגר נאספים נתונים על כל אדם בישראל מגיל 18 ומעלה – בתנאי שמקורות המידע, כגון הבנקים, העבירו עליו דיווח. איסוף המידע אינו מוגבל למי שנטלו הלוואות. למשל, מי שיש לו חשבון עו"ש בבנק ובו מסגרת אשראי מאושרת (המאפשרת "להיכנס למינוס"), פרטיו כנראה כבר הועברו למאגר, גם אם אינו מנצל את המסגרת, כלומר אם החשבון שלו ביתרת זכות. כך גם מי שיש בידיו כרטיס אשראי.

אילו נתונים מופיעים עליי במאגר?

המאגר אינו כולל נתונים על הכנסות או על נכסים, אלא אם מדובר בנכסים המשמשים כביטחונות לצורך הלוואות קיימות. לכן הוא אינו מכיל מידע על השכר החודשי או על שווי החיסכון לפנסיה, בהנחה שאינו משועבד. המידע הנכלל במאגר עוסק בעסקות אשראי ובהתחייבויות – כגון משכנתאות, הלוואות אחרות ועסקות אשראי שוטפות, למשל מסגרת האשראי בחשבון הבנק ובכרטיס האשראי.

המאגר מכיל נתונים על סך ההתחייבויות (למשל היתרה של כל הלוואה), מטרתן ככל שהיא ידועה למלווה, והתשלומים הכרוכים בכל עסקה – כגון ההחזרים החודשיים של המשכנתא. המידע על התשלומים יכול לפעול לטובת הלווה, אם הוא מחזיר את ההלוואות במועד; אבל גם לרעתו – אם הוא מפגר בתשלומים או מפזר צ'קים בלי כיסוי.

מי ישמור על הפרטים שלי?

הנתונים המלאים נמצאים במאגר, המנוהל בשרתי מחשב של בנק ישראל. בבנק מעדיפים את הכינוי "מערכת" על פני "מאגר" – אולי בגלל המטען השלילי שנקשר במאגר הביומטרי ובמאגרי מידע אחרים שנתונים תמיד בסכנת פריצה. לפי נתוני בנק ישראל, בהקמת מערכת נתוני האשראי הושקעו 162 מיליון שקל עד סוף 2018. בתקציב הבנק ל–2019 הוקצו עוד 166 מיליון שקל להקמת המערכת.

האם המידע משמש רק במתן ההלוואה? מהו "ניטור"?

ניטור הוא מעקב של נותן האשראי על נתוני האשראי של הלקוח במשך תקופת ההלוואה. נותן האשראי יקבל מהמאגר אינדיקציות על אירועים שליליים. הניטור יכול להיעשות למשך תקופה שלה הסכים הלקוח, או לכל אורך חייה של עסקת האשראי – הקצר בין השניים. הניטור מחייב קבלת הסכמה מהלקוח, בניגוד למצב עד כה, שבו נותני אשראי היו יכולים לקבל גם ללא הסכמה מראש מידע על אירועים כמו הגשת בקשה לפשיטת רגל.

האם נדרשת הסכמה שלי להעברת הנתונים מהמאגר לנותן האשראי?

כן, לצורך קבלת דוח אשראי או לצורך ניטור. לא, לצורך חיווי אשראי – שאותו מבקש נותן אשראי מלשכת אשראי, אם הוא מעוניין לקבלו לפני התקשרות עם לקוח. על נותן האשראי ליידע את הלקוח מראש על כוונתו לקבל חיווי.

לכמה זמן המידע יישמר במאגר?

שמירתו של כל פרט מידע במאגר מוגבלת לעשר שנים מיום יצירתו. עם זאת, המידע המועבר מהמאגר ללשכות האשראי, ומהן לנותני האשראי, יתייחס רק לשלוש השנים האחרונות.

האם אפשר לבקש להימחק מהמאגר?

לכל אדם יש זכות לבקש להפסיק את איסוף הנתונים עליו במאגר – ואת מחיקת המידע שכבר נאסף. היוצא מהכלל הזה הוא מי שנמצא ב"תקופת הגבלה", שמתחילה כשמתקבל במאגר נתון "בעייתי", לפי הגדרות שנקבעו. נתון כזה יכול להיות אינדיקציה על מתן צו כינוס, פתיחת הליך פשרה עם נושים או הסדר נושים, הכרזה על פשיטת רגל, פתיחת תיק בהוצאה לפועל בסכום של יותר מ-5,000 שקל (או כמה תיקים בסכום מצטבר של 4,000 שקל ויותר), הכרזה כלקוח מוגבל או מוגבל חמור, או פתיחת הליכים בבית משפט עקב חוב של יותר מ-10,000 שקל לבנק, לחברת כרטיסי אשראי או לנותן אשראי אחר המדווח למאגר. תקופת ההגבלה נמשכת שלוש שנים, ומסתיימת בתנאי שלא התקבלו נתונים בעייתיים נוספים.

מי שביקש שלא ייאסף עליו מידע במאגר עשוי להיתקל בהרמת גבה של נותני אשראי בבואו לבקש הלוואה, ואף בסירוב לתת אשראי. עם זאת, ייתכן שנותני אשראי יסכימו להעניק לו אשראי בכל זאת, במיוחד אם מבקש ההלוואה הוא לקוח ותיק שלהם, והם מכירים את התנהלותו הפיננסית.

האם אפשר לדעת מה דירוג האשראי שלי?

כן. למשל, אפליקציית קפטן קרדיט של דן אנד ברדסטריט, אחת מלשכות האשראי, מאפשרת לכם לדעת את דירוג האשראי שלכם, לפי מספר ההלוואות, מועד ההחזר, צ'קים חוזרים ועוד. האפליקציה מאפשרת גם לראות את היסטוריית הדירוגים של המשתמש ופירוט ממה מושפע הדירוג שלו.

דירוג האשראי שלכם שלילי – כיצד זה ישפיע עליכם והאם ניתן לשפרו?

דירוג אשראי שלילי הוא גורם בעל השלכות מרחיקות לכת, שבבסיסו חוסר אמון מצד המערכת הבנקאית או גוף מלווה כזה או אחר לספק לכם מימון. עם זאת, על פי תקנה מיוחדת שנכללת בחוק נתוני האשראי, במידה ותוכיחו כי התנהלתם נכון ברמה הפיננסית במשך 3 שנים, הרי שחיווי האשראי שלכם יהפוך באופן אוטומטי לחיובי.

במקרים אחרים, ייתכן כי חלה טעות בעת בדיקת חיווי האשראי שלכם. במצב שכזה רצוי לפנות אל גורם מקצועי ומוסמך, בעל היכרות מעמיקה עם עולמות הפיננסים והאשראי, אשר יוכל לבוא לעזרתכם.

צעדים פשוטים לשיפור דירוג האשראי

אמנם לא ברור אילו נתונים בדיוק מעבד כל אלגוריתם, אבל ישנן כמה דרכים בסיסיות לשיפור דירוג האשראי, באמצעות שיפור ההתנהלות הפיננסית לאורך זמן:

שמירה על אמינות ואחריות פיננסית

הנתונים שעליהם פיהם נקבע ציון דירוג האשראי מתבססים על הפעילות שלנו, ככל שהפעילות הפיננסית שלנו אחראית יותר כך הנתונים שלנו יהיו טובים יותר. ככל שנזרים יותר מידע חיובי בפעולות עכשוויות, כך השפעת מידע שלילי בהיסטוריה על דירוג האשראי האישי.

מידע חיובי לאורך זמן

לנתונים שליליים השפעה גדולה יותר מנתונים חיוביים – גם איחור בודד בתשלומים משפיע על דירוג האשראי, לכן חשוב שתקפידו לעמוד בהתחייבויות הפיננסיות שלקחתם על עצמכם, כמו החזרי הלוואות.

עמידה בזמנים

איחור בתשלומים משפיע לרעה, לכן חשוב מאוד שלא רק תעמדו בתשלומים אלא גם תשלמו אותם בזמן.

הישמרו מהמינוס

חריגה ממושכת ממסגרת האשראי פוגעת בדירוג האשראי, לכן במסגרת השינוי הפיננסי כדאי להקדיש תשומת לב לבניית תוכנית ליציאה מהמינוס.

הגדילו את מסגרת האשראי הבנק

חריגה ממסגרת האשראי היא נתון שלילי שיש לכם אפשרות להשפיע עליו. לכן הגדירו את מסגרת האשראי שלכם לרמה שתוכלו לעמוד בה ולא לחרוג ממנה.

למדריכי הלוואות

איך יעבוד מאגר נתוני האשראי החדש

האם אפשר לדעת מה דירוג האשראי שלי?

HON TV

השוואת מחירי סלולר 2019 – ככה תדעו איזו חברה לבחור (והמעבר פשוט)!

קופת גמל להשקעה – האם כדאי?

הלוואה מבנק או הלוואה מגוף חוץ בנקאי? לא מה שחשבתם

האם אפשר לקבוע שכר לפי הנטו? ואם אתם מקבלים שכר לפי הנטו אז איך תוכנית נטו למשפחה משפיעה עליכם? 

הנה סוגיה מעניינת – דוד הולך לראיון עבודה כשהמטרה שלו היא להרוויח בנטו 8 אלף שקל. זה גם מה שהוא מבקש ואחרי כמה ראיונות הוא מתקבל לעבודה וסוכם שהוא ירוויח 8 אלף שקל נטו. האם זה אפשרי?

ובכן – זה אפשרי. נכון שברוב הגדול של המקרים השכר נקבע לפי ברוטו – אתם מבקשים את השכר הכולל (לפני מיסים, ביטוח לאומי ביטוח בריאות והפרשות סוציאליות). ברירית המחדל על פי חוק היא קביעת השכר ברוטו ולא נטו, אבל בהינתן שהצדדים הסכימו על שכר נטו זה כמובן אפשרי.

השכר ברוטו הוא גם השכר המחייב לצורך חישוב הזכויות בעת סיום העסקה, כלומר הוא הבסיס   לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה, ועוד.

הסוגיה הזו עלתה בבית הדין הארצי לעבודה וגם שם נקבע – "דרך המלך לקביעת שכרו של עובד היא שכר ברוטו" – יותר ברור מזה אין, ועדיין יש מצבים אחרים – קביעה לפי נטו, וזה קורה לרוב כשהעובד פשוט לא רוצה לשבור את הראש עם הניכויים ומבקש את מה שהוא רוצה לקבל אחרי ההוצאות.

הבעיה – מה עם הרכיבים האחרים בשכר?

תשלום בשכר נטו מעורר כמה בעיות. ראשית,  האם השכר נטו מגלם ניכויים של קופת גמל וקרנות שונות? צריך לקבוע את זה מראש. ומה עם שווי שימוש ברכב? והוצאות טלפון? אז חשוב להבין שמבחינה משפטית – התשלום ברוטו הוא הבסיס, ואם יש מחלוקת, אזי נטל ההוכחה על זה שטוען שהשכר נטו (מאחר והכלל הוא כי התשלומים נעשים בברוטו)

העניינים המשפטים כאן עשויים להיות סבוכים – לכאורה, אין חשיבות לסיכום עם העובד, שכן העובד אינו רשאי לוותר על זכויותיו, וגם לרוב בעניינים משפטיים בין עובד למעביד, אין חשיבות  לאופן התשלום בפועל, אבל במקרה של תשלום נטו יש חשיבות גדולה להסכם בין הצדדים, ואם התשלום בפועל אינו מנוגד לחוק, הרי האופן שבו התשלום שולם בפועל משקף את התנהגות הצדדים במהלך ההתקשרות, וזאת הוכחה להסכמה בין הצדדים. סבוך

מעבר לכך, יחולו על הטוען לתשלום נטו דיני ההוכחה הרגילים הנהוגים בבית הדין לעבודה (כך למשל, בית הדין לעבודה אינו קשור בדיני הראיות, כאשר הוא דן בנושא שאינו פלילי2 ויכול לקבל כראיה אפילו עדות מפי השמועה).

על כל פנים, בשכר נטו, חשוב להבין שיש הרבה עניינים פתוחים – ההפרשות השונות, הזיכויים – האם הם חלק מהנטו או לא? בפועל, ההתנהלות השוטפת היא סוג של הסכמה, אבל יש הרבה מקרים שהגיעו לבית משפט, והשפיטה תלויה בגופו של עניין.  ככלל – אם יש הבנה שהעובד התכוון לשורה התחתונה אז הנטו סכום מינימאלי מובטח ואין מחויבות להפרשות וניכויים. אם הכוונה בשכר נטו היתה לסכום כולל (כולל קופות גמל, הפרשות וכו') אז המעביד צריך להפריש את הסכומים האלו – כלומר, הכל תלוי במה היתה כוונת הצדדים, ואיך ניתן לפרש את הכוונה לאורך זמן.

הנה מקרה שהגיע לבית המשפט –   פומרנץ.  מקרה בו  סוכם על שכר נטו, אלא שהעובד הסתיר שיש לו פנסיה החייבת במס (הוא מקבל פנסיה ממקור אחר שחייבת במס). המשמעות היא שהגילום  של שכר הנטו יביא לברוטו הרבה יותר גבוה ממה שהמעביד לקח בחשבון. השופטים פסקו כי העובד יישא בהפרשי המס.

זהירות – הקלות מס לא מתגלגלות למקבלי שכר נטו

הנה מצב מוזר – הממשלה מנסה להקל במיסים על הציבור, ומעלה את נקודות הזיכוי למשפחה. אבל, מי שמקבל שכר לפי הנטו עשוי שלא לקבל! הרי הוא הסכים לדוגמה – לשכר נטו של 8 אלף שקל, אז נכון שאם הוא היה מקבל לפי הברוטו היה מגיע לו יותר (ואפילו משמעותית בעקבות תוכנית נטו למשפחה), אבל זה מה שהוא סיכם עם המעביד. אבל, כמה סייגים – ראשית מס הכנסה דורש משני הצדדים – המעביד והעובד, לדווח על כך.

בהסכם לתשלום נטו, שני הצדדים לוקחים סיכון מסוים. מצד אחד, כשנכנסת רפורמה טובה לציבור (רפורמה במס), המעביד מרוויח – הוא לא מעלה לעובד את שכר הנטו וגורף רווח (השכר ברוטו של העובד יורד). אבל, אם המס יעלה, למשל – כאשר עולה שיעור המס בגין זקיפת שווי שימוש ברכב, העובד לא נפגע, זה נופל על המעביד. כלומר, כשמדובר על שכר נטו מדובר על מצב שיכול להיות מסוכן לעובד, במיוחד בתקופה כמו בשנים האחרונות שהממשלה מנסה להפחית את נטל המס!

ככה זה עובד גם כשיש עדכון  מדרגות מס. במצב כזה, יש לבחון אם המעביד יספוג את התשלום, או יזכה בהפרש – לכאורה, עובד שהסכים וקבע עם מעבידו על שכר לפי הנטו, אינו אמור להיות מושפע בכלל משינויים במס הכנסה – זה כאמור יכול להיות טוב , וגם רע. עם זאת, אם מדובר בשינויים מהותיים כן יש מצב שהשכר אמור להשתנות.  לסיכום – כשמקבלים שכר לפי נטו יש כמה שאלות שצריך מראש להגדיר – האם זה כולל הפרשה לקופות, קרנות וכו';  מה קורה כאשר יש שינוי במדרגות מס הכנסה ועוד – בפועל, כאשר יש שינוי במיסים וזה רלבנטי גם בשינויים שקשורים לתוכנית נטו למשפחה, זה לכאורה אמור לחול על העובדים – כלומר הם לא מקבלים תוספת בעקבות ההקלה. אבל מכיוון שמדובר במהלך שאמור להקל על שכבת הביניים, עשוי להיות כאן מצב מעניין שאם מקרים כאלו יגיעו לפסיקה, בית המשפט יתחשב במהותיות של העניין.

מחשבון נקוודת זיכוי

מדריך נקודות זיכוי

מדריך נטו למשפחה 

קרנות היי-טק – מוצר חדש בשוק ההון, האם כדאי?

קרנות ההשקעה בהיי-טק יוצאות לדרך. מדובר במכשיר שאמור מצד אחד לעזור לתעשיית ההיי-טק – קרנות היי-טק  ישקיעו כספים בחברות היי-טק, ומצד שני המכשיר ייסחר בבורסה ויאפשר למשקיעים לקבל סל של חברות טכנולוגיה. חוץ מזה יהיו הקלות שונות, לרבות הקלות מיסוי ליזמים, למתפעלים ולמשקיעים, וכן תהיה רצפת הפסד למשקיעים.

משרד האוצר פרסם  מכרז להקמת ארבע קרנות היי-טק שיסחרו בבורסה. המשקיעים בקרנות יקבלו את הגנת המדינה מפני הפסדים וכן ערבויות לגיוס אשראי

שר האוצר, משה כחלון, אמר במקביל למכרZ על הקמת הקרנות  "קרנות הטכנולוגיה החדשות משלבות בין שני יעדים חשובים של משרד האוצר- פתיחת אפיק השקעה חדש לחוסכים לפנסיה, לצד מקור הון חדש לתעשיית ההי-טק הישראלית, הנשענת כיום ברובה על מקורות זרים. נמשיך לחזק את התעשייה הישראלית על ענפיה".

זה נכון, וזה מוצדק, רק חשוב להזכיר כי קיימות קרנות טכנולוגיה שהשקיעו בחברות ישראליות ונסחרות בבורסה המקומית, אבל מה לעשות – הם לא ממש הצליחו – היתה מופת שבסוף נמחקה ועברה לתחום פעילות אחר, היתה מרתון שזה אולי ישמע מצחיק אבל הפעילות שלה היום היא תמ"א 38, היתה תעוזה שעדיין קיימת, והיו עוד כמה. חלקן אגב הצליח במישור ההשקעות, אבל בסיכום הכולל התעשייה הזו לא המריאה. עכשיו זה שונה – ההטבות שניתנות עכשיו לא היו קיימות בעבר.

על פי המכרז שפורסם הקרנות החדשות  יסחרו בבורסה המקומית, ויקבלו הגנה (של המדינה – משמע הגנה חזקה!) מפני הפסדים של המשקיעים בקרנות וכן ערבויות לגיוס אשראי.

המכרז הוא יוזמה משותפת של אגף החשב הכללי ורשות ניירות ערך. במסגרת המכרז יבחרו עד ארבעה מנהלי קרנות נאמנות, אשר יעמדו בתנאי המכרז לצורך קבלת ההגנה וירשמו בבורסה לניירות ערך בת"א את יחידות ההשתתפות של הקרן בהיקף מינימלי של 400 מיליון שקל לקרן.

מרבית ההון המושקע בחברות ישראליות העוסקות במחקר ובפיתוח מקורו בהון זר, וחלק גדול מהחברות נרכשות בידי תאגידים זרים בשלבים מוקדמים יחסית של התפתחותן. כך, מסבירים באוצר – "נמנעת משוק ההון הישראלי האפשרות ליהנות מפירות הבשלת אותן חברות. הקרנות החדשות ישלבו השקעה במניות סחירות בתחום הטכנולוגיה, לצד השקעות בהיקף משמעותי (30% לפחות) בחברות טכנולוגיה המצויות בשלבים מוקדמים לחייהן (סטארט-אפים). בכך, יאפשרו למשקיעים בשוק ההון הישראלי, לרבות הגופים המוסדיים, ליהנות מפוטנציאל התשואה הגלום בתעשיית החדשנות הישראלית, וזאת במתווה בטוח יחסית באמצעות השתתפות המדינה בהפסדים, ככל שיהיו. עבור כל קרן אשר תעמוד בתנאי המכרז, תעמוד הגנת המדינה על סכום של עד 50 מיליון שקל".

אבל, חשוב להזכיר – לצד ההצלחות הגדולות ביי-טק יש גם כישלונות. חשוב לזכור שאחת לכמה עשרות חברות הופכת להצלחה. יש הרבה כסף שנשפך ולא בטוח כלל שהתשואה המשוקללת עודפת. נכון, יש קרנות זרות שמצליחות להשיא תשואה מרשימה מההשקעה בחברות המקומיות, אבל זה גם בזכות הקרבה שלהם לבורסות בחו"ל, זה בזכות הקשרים שלהם לחברות הטכנולוגיה הגדולות, זה בזכות הניסיון והידע שלהם. האם לקרנות נאמנות יש את הידע הדרוש? ממש לא בטוח, אבל אולי הן יחברו לגופים החזקים ואז אכן עשויה להיות כאן הזדמנות.

באוצר מסבירים כי על פי  תנאי המכרז, יתאפשר לקרנות לגייס אשראי מגובה בערבות המדינה (עד 100 מיליון שקל לקרן), ובכך למנף את כספי המשקיעים בקרן ולהגדיל את התשואה הפוטנציאלית למשקיעים.

"אנו משתמשים בידע הרב שנצבר באגף החשב הכללי לטובת קידומם של כלי מימון חדשניים, התומכים במטרות האסטרטגיות של משרד האוצר, ובראשן הגדלת הצמיחה והפריון", אמר רוני חזקיהו, החשב הכללי באוצר, "הקרנות החדשות יאפשרו לחוסכים לפנסיה ליהנות מפירות ההצלחה של התעשייה הישראלית החדשנית".

"ההצעה שלנו נועדה ליצור עבור הציבור הרחב מכשיר השקעה שיאפשר לו לראשונה להשתתף בהצלחת חברות הטכנולוגיה הישראליות, תוך מתן הגנה על ידי המדינה", אמר שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך, "מדובר בכלי חשוב נוסף שקידמנו על מנת לתמוך בחברות קטנות ובחברות טכנולוגיה".

מדריך השקעה במניות

מדריך השקעה באג"ח

מדריך השקעה בקרנות נאמנות

הטבות מס לשכירות ארוכת טווח

שכירות ארוכת טווח היא עוד תוכנית של האוצר להתמודד עם יוקר מחירי הדירות. פשוט, הציבור מקבל אופציה, שיכולה להיות נוחה – במקום לקנות, שכור במחירים סבירים ולאורך תקופה ארוכה. כך, לא תצטרך לחשוש איפה תגור בשנה הבאה? יש לך חוזה לשנים, וכך יש בעצם פתרון לבעיית הדיור. הבעיה – צריך לעודד יזמים לבנות ולקנות דירות להשכרה ארוכת טווח – אז איך עושים את זה? הטבות מס – הטבות מס לשכירות ארוכת טווח

שכירות ארוכת טווח – כל מה שצריך לדעת 

באוצר נערכים להענקת הטבות מס גדולות לבניית פרויקטים של שכירות ארוכת טווח ובמקביל הם עובדים על קיצור הליכים בירוקרטיים לכל יזם שיבקש לבנות פרויקטים לשכירות.

על פי חוק לעידוד השקעות הון,  על בניין חדש להשכרה ישולם מס שבח ממכירה או מהשכרה בגובה 11%. אבל, בהצעה שהוגשה נקבע מסלול הטבות נוסף, לפיו יוענקו הטבות מס מוגדלות לחברה שתשכיר נכס לתקופות של 10 שנים עד 15 שנה. כמו כן, יופחת מס הרכישה על הקרקע שעליה ייבנה הבניין להשכרה בשיעור של 0.5%, עבור מי שישכיר את הדירות ל-15 שנה.

ההטבות עד היום פשוט לא הספיקו. באוצר בדקו ומצאו כי בשנים האחרונות ניצול הטבות המס הוא נמוך מ-2% ולכן המטרה היא להוזיל משמעותית את נטל המס בהשכרה ארוכת טווח, כדי  לעודד חברות ויזמים לבנות בניינים, שלפחות מחצית מהדירות יוקצו להשכרה לטווח ארוך.

על פי הצעת החוק גם בניינים בהם יתבצעו תוספות בנייה, תמ"א 38 ובניינים שייעודם שונה לשימוש למגורים בשכירות ארוכת טווח, ייהנו מהטבות המס.

וזה לא הכל – מוצע להוסיף "מסלול ירוק", שיאפשר זכאות אוטומטית להטבות המס לחברות שיתחייבו מול רשות המסים לעמוד בתנאים הבאים: קבבלת היתר בנייה לאחר פרסום החוק, השלמת בניית הבניין, או השלמת תוספת הבנייה עד סוף דצמבר 2022 או שינוי ייעוד הקרקע עליו נמצא הבניין. הבניין יכלול 30 דירות לפחות.

גובה השכירות הממוצע לדירת מגורים בבניין לא יעלה על סכום שייקבע על ידי רשות המיסים ובהתייעצות עם רשות ההשקעות במשרד הכלכלה.

 מס שבח על מכירת דירות לשכירות ארוכת טווח

שיעור המס על השבח הריאלי יהיו לפי המדרגות הבאות:   לתקופה של 5 שנים – 11%; לתקופה של 5 שנים נוספות (סה"כ 10 שנים) – 9%;  לתקופה של 5 שנים נוספות (סה"כ 15 שנים)- 7.5%.

חברה שתרכוש בניין להשכרה, תקבל הטבה במס הרכישה בשיעור של 0.5% בלבד (במקום 6%) בכפוף לעמידה בתנאי החוק כשלפחות מחצית מהדירות יושכרו לתקופה של 15 שנה. ההטבות מותנות כמובן בהשכרת הדירות ולעמידה בתנאים של מס הכנסה.

"החוק יהווה זריקת מרץ לשוק השכירות ארוכת הטווח"" אמר שר האוצר, משה כחלון והוסיף – "שכירות לטווח ארוך מהווה אלטרנטיבה טובה וראויה לזוגות צעירים, שאינם מעוניינים או מסוגלים לרכוש דירה והיא חלק בלתי נפרד מפתרון שלנו למשבר הדיור"

שר הכלכלה והתעשייה, אלי כהן, אמר –  "תיקון חוק עידוד השקעות הון יפחית את הרגולציה לקבלת הטבות המס לבניית דיור להשכרה באופן משמעותי, ומשכך יסייע להגדלת מספר הפרויקטים הנבנים למטרת שכירות ארוכת טווח, יעזור במשבר הדיור".

הטבות המס הם רק חלק מההטבות שמייעדים באוצר לתת למשכירי הדירות לטווח ארוך. הטבות נוספות אמרוות להיות בסבסוד הוצאות מסוימות לרבות ביטוח הדירה, או לכל הפחות הוזלה משמעותית של הביטוח על הדירה.  כמו כן, האוצר מנסה לצאת למכרז שיוזיל את עלויות הניהול – כלומר החברה המשכירה תעביר את הניהול לגוף מסויים שעלותו יחסית נמוכה – ביחס לעלויות שלה.

השקעה  באורניום – מה האנליסטים ממליצים? מה צפוי בשנים הבאות? ואיך להיחשף לסחורה?

מחיר האורניום נופל כמו אבן בשנתיים האחרונות, כאשר שנת 2016 היא לכל הדעות אחת השנים הרעות של הסחורה הזו – האורניום, יסוד כימי רדיואקטיבי שמהווה את הבסיסי לייצור אנרגיה גרעינית (ומכאן שמהווה ביס לכורים גרעיניים ופצצת האטום), ירד לשפל של עשור, וזאת במקביל לירידה משמעותית במספרם של כורי האנרגיה ברחבי העולם. זה התחיל ב-2011 באסון הכור הגרעיני בפוקושימה שביפן – פשוט, בונים פחות כורים, ומנסים להיעזר בטכניקות אחרות לייצור אנרגיה, בעיקר טכניקות ידידותיות יותר לסביבה לרבות אנרגיה סולארית.  אבל האם זה סופו של האורניום?

סופו של האורניום? ממש לא 

ובכן, ראשית אורניום זה לא רק אנרגיה גרעינית. נכון, זה חלק משמעותי מהביקושים לסחורה, אבל  אורניום משמש גם לייצור אנרגיה ירוקה/ נקייה. האורניום לא מצריך עלויות תפעול והפקה גבוהות לעומת מקורות האנרגיה האחרים – דלק, פחמן, מימן, אבל עלות הקמת כור גרעיני עולה משמעותית על עלות תחנות כוח ואנרגיה.

במאזן הביקוש וההיצע של האורניום בעשור האחרון ההיצע ניצח בגדול. לפני עשר שנים, הגיע האורניום למחיר שיא של 150 דולר לפאונד (454 גרם) , ומאז איבד האורניום יותר מ-85% לרמה של 20 דולר. התנודות האלו קשורות כמובן לביקוש ולהיצע הצפויים, וכן למסחר השוטף שמושפע מגורמים רבים, לרבות גורמים ספקולנטים.

מבחינת הביקוש לאורניום הרי שקיימים כיום מעל 400 כורים גרעיניים שרוכשים את הסחורה, אך בהמשך לאסון ביפן, חלה ירידה בביקושים. ביפן הופסקה הפעלתם של יותר כ-40 כורים גרעיניים, ובמקביל הופסקה פעילותם של כורים כאלו בגרמניה, באנגליה ומקומות נוספים בעולם. ועדיין – מעל 10% ממקורות האנרגיה בעולם מקורת בכורים גרעיניים. זאת ועוד – למרות הסנטימנט השלילי, מתוכננים להיבנות בעשור הקרוב מאות כורים גרעיניים חדשים ברחבי העולם. ,

ורק כדי להמחיש את הפוטנציאל –  כ-70% מהאנרגיה בצרפת מגיעה מכורים גרעיניים; באוקראינה זה סביב 50%, ובבלגיה סביב 40%. בארה"ב כ20% וכך גם בבריטניה ורוסיה.

אלא שהפוטנציאל נמצא במקומות אחרים – סין והודו. בשתי המדינות האלו הכורים הגרעיניים מהווים רק 3% מייצור האנרגיה, וזה אמור לגדול בשנים הבאות.  בינתיים, השוק בעודף היצע.

המכה שאסון פוקושימה הנחית על הביקוש לאורניום הייתה כה קשה, כך שגם כיום, 6 שנים לאחר האסון, שוק האורניום עדיין סובל מעודף היצע (הרי לא סתם המחיר ירד ב-75% מאז האסון), אבל כנראה שלא לעוד הרבה זמן. ראשית בגלל שלייצר אורניום עולה, כך מעריכים אנליסטים, לפחות 20 דולר לפאונד, וזה בעצם המחיר הנוכחי – כלומר חברות הכרייה לא מרוויחות – אבל, עד מתי? הרי הם לא ייצרו כדי להפסיד.

על רקע הירידה במחיר, נעצרו כמעט לחלוטין ההשקעות במכרות, כשבמקביל הודיעו חברות גדולות על הפחתה בייצור –  חברת קזטופרום, בבעלות הממשל בקזחסטן קיצצה 105 בתפוקת האורניום; ובמקביל חברת קמקו – החברה הגדולה בתחום הכרייה הפחיתה את ייצוא האורניום.

המהלכים האלו דווקא מעודדים לטווח הבינוני והארוך. הם גורמים למלאים להתרוקן, הם גורמים לחברות לצאת מהתחום, וממשקיעים פוטנציאלים להתרחק מלהשקיע במכרות חדשים. הם בעצם מגבילים את ההיצע הפוטנציאלי. זה טבעי, כי המצב עכשיו הוא של עודף היצע, אבל עודף ההיצע הזה, על פי הערכות אנליסטים ייעלם בטווח של שנה וחצי, אולי שנתיים. ואז מה יקרה – אז הביקושים יתחילו להיות דומיננטיים, וההיצע לא יספיק, רק שאז לאט יהיו מכרות חדשים והביקושים עשויים להביא לעליית מחירים. וחשוב לזכור – לא מפעילים מכרה מהיום למחר, ההשקעה במכרה חדש או הגדלת   תפוקה במכרה קיים לוקחת כמה שנים.

אז ההיצע מוגבל, אבל מי אמר שהביקוש יעלה?

סין היא המפתח

כמו בהרבה סחורות – סין היא המפתח למחיר האורניום. למעשה סין והודו. הביקוש לאורניום גובר במדינות האלו על רקע הנזק של מקורות האנרגיה האחרים לסביבה. אפילו ביפן, למרות האסון הכבד, והדממה כמעט מוחלטת של הכורים, חוזרים בהדרגה לייצר בכורים הגרעיניים, כי זה פשוט הכי טוב ונכון לסביבה.

אבל, הביקוש הגדול ביותר צפוי להגיע מסין. בסין קיים זיהום אוויר גבוה במיוחד (וגם בהודו), והמשטרים שם עוברים לייצור אנרגיה בכורים גרעיניים. בסין נבנים במקביל מעל 20 כורים גרעיניים שאמורים לפעול בטווח של השנתיים/ שלוש השנים הקרובות.  כמו כן, יש תכנון להקמת 40 כורים גרעיניים נוספים בסין בשנים הבאות. סין היא המנוע הגדול של בניית כורים, אבל היא לא לבד בעשר השנים הבאות, על פי ההערכות של אנליסטים מספר הכורים יכפיל את עצמו לאזור ה-850 כורים כאשר ב-2030 יגיע מספר הכורים ל-1,020.

גם בארה"ב ממשיכים לבנות כורים גרעיניים, ולאחרונה ממשל טראמפ הוציא תוכנית להארכת חייהם של 10 כורים גרעיניים. זאת ועוד – טראמפ ופוטין מעוניינים לסגת מהאמנה לצמצום הנשק הגרעיני בעולם, וזה עלול להגביר את הביקושים לאורניום.

 ויש גם אינדיקציה לעלייה עתידית במחיר. רוב המסחר באורניום נעשה דרך חוזים ישירים בין הספק ללקוח לטווחים שבין 3-15 שנים. חוזים אלה נקובים במחיר הספוט של האורניום במועד המכירה.  במצב הנוכחי, שבו המחיר נמוך נפתחים פחות חוזים ארוכי-טווח, שכן יצרן האורניום אינו מוכן להתחייב על מחיר נמוך לאורך תקופה ממושכת. והחוזים שכן נחתמים , הם במחיר גבוה משמעותית ממחיר השוק.

ולכן, על פי האנליסטים, היצע האורניום החל בשנת 2020 צפוי לרדת. הביקוש צפוי לעלות באופן משמעותי , ומכאן שממחיר האורניום שנמצא בשפל עשוי לעלות משמעותית במהלך השנים הקרובות.

איך משקיעים באורניום?

המניה המומלצת של פסגות (וגם של בתי השקעות אמריקאיים) –   Cameco

בבית ההשקעות פסגות ממליצים על חברות מוטות אורניום, ולהערכתם אחת החברות המעניינות בתחום היא חברת קמקו (Cameco Corp ) הקנדית. קמקו  היא הגדולה בעולם בתחום כריית האורניום (אחראית על כ-17% מייצור האורניום בעולם). לחברה מכרות בקנדה, בארה"ב ובקזחסטן, ויש לה עתודות אורניום בהיקף של 190 אלף טון.

הביצועים של המניה (סימבול CCJ ) חלשים יחסית – המניה נסחרת באזור ה-9 דולר, לעומת מעל 30 דולר לפני עשור. המכירות בשנה הבאה צפויות על פי קונסנזוס האנליסטים לעלות על 1.8 מיליארד דולר, והרווח למניה יגיעלכ-0.56 דולר. אם זה מה שהחברה תעשה ב-2018, עוד לפני הגאות בביקושים, ייתכן שבפסגות צודקים.

חשיפה לאורניום – קמקו ו-URA 

"קמקו צמצמה את היקף השקעותיה בפיתוח מכרות בשנים האחרונות נוכח הירידה בביקוש ובמחירי האורניום"" מסבירים בפסגות, "הירידה בהשקעות תוביל לחיזוק התזרים וה-EBITDA שלה (נוכח ירידה גם בהוצאות הפחת וההפחתות). השיפור ברווחיות וברווחים יאפשר לחברה  להמשיך לחלק דיבידנד קבוע לבעלי המניות.

מעבר להשקעה ישירה במניה, ניתן להשקיע  דרך ETF (קרנות סל). קרן הסל הפופולארית ביותר שעוקבת אחר מחירי האורניום, הוא URA. התעודה מתרכזת בשחקניות הגדולות.

איך משקיעים בנפט

איך משקיעים בזהב

איך משקיעים בגז

איך ייתכן שחברה עם הון של 100 מיליון שקל, נמצאת בקשיים פיננסיים? בכמה באמת מכרה מצלאוי את החברה הבת – אבן השהם? ואיך היא מתכוונת לשרוד את התקופה הקרובה?

מחירי הדירות עלו בשנים האחרונות בשיעור ניכר, וניתן להעריך שהיזמים והקבלנים נהנים מזה; ואכן, אם תפתחו את הדוחות הכספיים של חברות הבנייה והיזמיות הנסחרות בבורסה, תראו שהרווחים בשנים האחרונות במגמת עלייה, עם זאת, אתם תתקלו בנתון מעניין –  הרווחים אמנם עולים, אבל הרווחיות (שיעור הרווח מההכנסות) לא גדל משמעותית (אם בכלל).

המשמעות היא שהם מגדילים רווחים במקביל לעלייה בהיקפי המכירה ולעלייה במחיר המכירה, אבל "הקופון" שנשאר אצלם לא גדל משמעותית – הם עדיין מרוויחים באופן גס את ה-10% בשורה התחתונה (החברות הטובות שביניהם).

ובכלל – יש גם כאלו שלא הצליחו לתרגם את העלייה במחירי הדירות לרווחים ולא למזומנים בקופה. מצלואי היא אחת מהן – ברבעון הראשון של השנה הפסידה החברה 6 מיליון שקל, לעומת הפסד של 15.6 מיליון שקל ברבעון המקביל בשנת 2016. בשנת 2016 כולה הפסידה החברה 34.7 מיליון שקל.  לחברה יש חובות לבנקים ולמחזיקי האג"ח בסכום הקרוב ל-250 מיליון שקל והון של 103.8 מיליון שקל.

בחוות הדעת של רואה החשבון ברבעון הראשון יש נורת אזהרה מהבהבת – "אנו מפנים את תשומת הלב לאמור בביאור 1ב' לדוחות הכספיים בדבר התחייבויות לפירעון אגרות חוב בסך של כ-124 מיליון ש"ח לתקופה החל מיום 1 ביוני, 2017 ועד ליום 31 במארס 2019. יכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה ולהמשיך ולפעול בעתיד הנראה לעין כפופה להתממשות תוכניות ההנהלה, הכוללות בין היתר מימוש נכסים, הכנסת שותפים בפרויקטים של " פינוי-בינוי", השלמת עסקאות מכירת מקרקעין, ניהול הון חוזר של החברה על פי הצורך, שיעבוד נכסים כנגד קבלת הלוואה ומשיכת עודפי מזומנים מחשבונות ליווי. הנהלת החברה והדירקטוריון מעריכים בסבירות גבוהה כי החברה תמשיך בפעילותה ותעמוד בהתחייבויותיה במלואן בעתיד הנראה לעין".

אבל מאז פרסום הדוחות הכספיים לרבעון הראשון התרחשו מספר אירועים שמשליכים מאוד על מצבה של החברה. באמצע יוני דיווחה החברה כי בעלי שליטה בחברה פנו לשותף – אליהו קנפלר ששנכנס להשקעה בחברה בשנה שעברה, והודיעו לו על ביטול הסכם ההשקעה והסכם בעלי המניות וכן ביטול מנגנון השליטה המשותפת' בחברה  – "וזאת בשל אי עמידתו של מר אליהו קנפלר בהוראות הסכם ההשקעה, שעיקרן – אי תשלום סך של 10 מיליון שקל לבעלי השליטה  כנגד מכירת מניות המוחזקות על ידם".

אופס, עכשיו גם יש ריב משפטי – כן חייב, לא חייב, כן הסכם משותף, לא הסכם משותף. זה ממש לא מוסיף לחברה שאמורה להתמקד במציאת פתרונות מימוניים. בכל מקרה, מיד אחרי ההודעה הזו דיווחה החברה על מימוש נכס משמעותי. מדובר על מכירת החברה הבת  – אבן השהם, חברה בבעלות ובשליטה מלאה של החברה. מצלואי חתמה על הסכם למכירת 100% ממניות החברה הבת שמחזיקה במקרקעין ברח' כורזין בגבעתיים. בהודעה נמסר כי התמורה הכוללת מסתכמת ב-83.5 מיליון שקל. אך כמה שורות מתחת לסכום הזה נכתב – "בהתאם למזכר התנאים, בתמורה למניות הנרכשות תשלם הרוכשת לחברה סך כולל של 38.5 מיליון שקל בשני תשלומים…".

אז מה התמורה בעצם? ובכן בהמשך מתבררת התעלומה – הרוכש יעמיד לחברה הבת הלוואת בעלים בסך של 45 מיליון שקל וזאת כדי לממן את ההלוואות לנושים. ומכאן, שהתמורה בגין המניות מסתכמת ב-38.5 מיליון שקל, התשלום הנוסף של הרוכש הוא בגין הלוואות שיש בתוך החברה הבת (הרוכש בעצם מחליף הלוואות בהלוואות), אבל אין לזה קשר לתמורה של מצלאוי מהחברה הבת.

תזרים המזומנים החזוי לעומת המצב בפועל

ובכן, המימוש של החרה הבת יניב למצלאוי 38.5 מיליון שקל, אבל, כשחוזרים לדוחות הכספיים האחרונים של החברה  (הרבעון הראשון) מגלים שם תזרים מזומנים חזוי. על רקע המצב הפיננסי של החברה ובהינתן שיש לה אגרות חוב, היא מספקת לקוראי הדוחות מידע על המקורות והשימושים שלה בשנתיים הקרובות. זה מידע חשוב, בעיקר משום שהוא מתייחס לתחזית – כך ניתן להבין מה הנהלת החברה חושבת ומעריכה לגבי העתיד, וזה חשוב שבעתיים במצב של קשיים פיננסיים כי אז הקוראים יכולים להתבסס על הערכת המנהלים בטבלה של המקורות והשימושים ולקבל אותה או שלא לקבל אותה, ולעשות לא התאמות. למה הכוונה? נניח שהחברה סבורה שתממש נכס ב-30 מיליון שקל בשנה הקרובה, אז הקורא יכול להניח בהינתן שהוא מקבל מידע או מעבד מידע ממקורות נוספים, שהסכום הזה מנופח, או שהוא דווקא סביר, וכך (אם יש צורך) הוא עושה התאמות כדי לקבל את התזרים ההגיוני להערכתו.

בתזרים החזוי של מצלאוי מופיע תזרים צפוי של 46 מיליון שקל ממכירת החברה הבת אבן השהם. גבוה ממה שבפועל המכירה הכניסה לה – 38.5 מיליון שקל (תמורת המניות). הפרש של 7.5 מיליון שקל, משמעותו – חור בתזרים של 7.5 מיליון שקל. הסכום הזה ממש לא זניח גם כסכום אבסולוטי וגם בהינתן העסקה כולה – 38.5 מיליון שקל. זאת יכולה להיות כמובן טעות בהערכה, אבל, וזה אולי אפילו בעייתי יות ר- זו עלולה להיות מכירה בלחץ.

המצוקה של מצלאוי היא לא סוד – היא רשומה שחור על גבי לבן בדוחות הכספיים, וזה משרת מאוד את הרוכשים של הנכסים שלה. הם פשוט יודעים שהחברה לחוצה מאוד למכור, וייתכן שהם לוחצים את המחיר למטה.

גיוס חוב פרטי

מצלאוי, כך עולה מדוח התזרים החזוי, מסתמכת על גיוס פרטי (חוב) בסך של 39.5 מיליון שקל. החוב הזה  אמור להיות מגויס עד סוף השנה. מצד אחד – מי ייתן כסף לחברה בקשיים תזרימיים?, אבל מצד שני – בהינתן שערך הנכסים בספרים הוא נכון וקרוב למצב בשטח, הרי שמדובר בחברה עם הון של מעל 100 מיליון שקל, כלומר היכולת שלה להחזיר את החובות נראה על פניו גבוה – אחרי הכל, ההון מבטא את הנכסים בניכוי החובות, וכאן יש עודף גדול – 100 מיליון שקל. אז נכון שיש לה מצוקה בלהחזיר את החובות לטווח הקרוב, אבל בהנחה שהיא תצליח לגלגל את החוב, ובדיוק בשביל זה מתוכנן הגיוס הפרטי, היא עשויה להתאושש. זה כמובן משוואה של סיכון וסיכוי, ולכן רוכש האג"ח הפרטי, מן הסתם, יתמחר זאת בריבית – גם אם יהיה גיוס הוא יהיה בריבית גבוה יחסית.

מגדל עלית – ככה לא בונים דירות!

גרעון כרוני בהון החוזר

ההון החוזר של בזק

מעודכן ל-05/2019

אוטותל – כל מה שצריך לדעת! כמה מכוניות יהיו במיזם? כמה חניות יוקצו למיזם? כמה זה יעלה? מה היתרונות והחסרונות? ולמה יש התנגדות גדולה למיזם? 

אוטותל – מיזם השכרת הרכב של עיריית תל אביב בשיתוף חברת השכרת הרכב השיתופי –   car2go , נמצא בשלב הרצה. בשלב הזה  1,500 משתמשים בהשכרת מכוניות של אוטותל שאותן ניתן לקחת מנקודה אחת בעיר ולהחזיר בנקודה אחרת תמורת תשלום על פי זמן. אם אתם מסתובבים בעיר שמתם כנראה לב לחניות (המסומנות בירוק כהה) שהוסדרו לטובת הפרוייקט, והאמת שזה מקומם – מעל 500 חניות ייעודיות לתחבורה הזו, ועוד במקומות ביקוש, וזאת בשעה שגם כך אין באמת חנייה בעיר.

אז נכון, הכוונה של המיזם היא שיותר ויותר אנשים ישתמשו בתחבורה הזאת על חשבון רכבם הפרטי, וכך השימוש השוטף ברכבים בכלל ובחניות בפרט יצטמצם. אבל זאת נראית בשלב זה כמו משאלת לב. עם זאת, בעירייה מתעקשים שמדובר במהפכה בשיטת התחבורה העירונית, ותהיה לכך השלכה גדולה על התחבורה והחנייה בעיר (שינוי לטובה) – ראו בהמשך…

אוטותל – 1.2-1.7 שקלים לדקה

בסוף השנה הפרוקט ייפתח לציבור הרחב. תעריפי השימוש ישלבו מינוי חודשי ותשלום על פי דקה; העלות לדקה תהיה 1.2 עד 1.7 שקלים. דמי המנוי החודשיים יהיו לפי היקף השימוש, 10 שקלים או 40 שקלים. אם הרכב נמצא בחניה או בהמתנה, דמי השימוש יהיו נמוכים משמעותית (להרחבה בהמשך – אוטותל כמה זה עולה? )

בעיריית תל אביב משוכנעים שיוכלו לשכנע אותנו לחלוק רכב עם אחרים. הם באמת סבורים שהרכב השיתופי יוריד את שיעור הפקקים ואת מספר החניות הנדרשות. לטענתם, ברגע שהרעיון יתפוס, הרכבים יהיו כל הזמן בתנועה, מנקודה אחת לנקודה שנייה, ומשנייה לשלישית, לרביעית וכן הלאה, וזה יחסוך את מספר הרכבים שנמצאים בתנועה מתמדת.  הרכבים בשלב הפיילוט הם כ-260 והוקצו להם 520 מקומות חנייה, כך שגם אם יהיה יתרון לשימוש באותו הרכב, הרי שמבחינת מקומות חנייה זה לא יחסוך כלום, נראה שאפילו ההיפך.

בשלב השני של הפיילוט – שכבר החל, יתנסו כ-1,500 משתמשים ברכבים האלו. בהמשך תודבק מדבקה ייחודית של "אוטותל" על גבי תמרורי "חניה מועדפת", המותרת לתושבי האזור, ותותר בהמשך גם לכלל הרכבים השייכים למערך.

אוטותל – שלב הפיילוט

מפעילת המיזם כאמור היא חברת CAR2GO, מקבוצת שגריר. החברה כבר מפעילה בעיר את שירותי השכרת הרכב שלה. המערך של אוטותל אמור להיות מערך משלים לקאר2גו. בשירות של קאר2גו צריך להחזיר את המכונית השיתופית לחנייה שממנה נלקחה, בעוד שבאוטותל, בדומה לשירות האופניים תלאופן, מחזירים את הרכב בנקודת חניה אחרת (כלומר, אין חובה להחזיר באותה הנקודה) וזה כמובן הבדל גדול.

בשלב זה עדיין לא פורסמו תנאי השימוש המלאים, ולא העלויות של השירות הזה. הרכב שנבחר למיזם היא יונדאיi10. למה דווקא יונדאי? –  גיל לייזר, מנכ"ל החברה, הסביר כי  "המכונית נבחרה בגלל שילוב של אמינות, בטיחות וידידותיות לסביבה.  בחברה מצפים שאם שלב ההטמעה יצליח הם יוסיפו מכוניות נוספות בגדלים אשר יתאימו למשפחות ולאנשים הזקוקים לכלי רכב גדולים יותר".

מיזם אוטותל יופעל דרך אפליקציה ואתר אינטרנט. המערך הדיגיטלי יאפשר  איתור ושריון רכב פנוי באופן מידי. פתיחת הרכב תתאפשר באמצעות האפליקציה או באמצעות כרטיס חכם.

האוטותל הוא רק חלק ממגוון כלי התחבורה שמאפשרת עיריית תל אביב לתושבי העיר ולמבקרי בעיר. "מערך כלי הרכב של 'אוטותל' שינוע ברחבי העיר תל אביב מצטרף לאמצעים השונים ולדרכים השונות שאנחנו מאפשרים לתושבים ולמבקרים לנוע ברחבי העיר, וזאת ללא צורך ברכבם הפרטי", אמר ראש העיר תל אביב, רון חולדאי, "האפשרויות מגוונות – אפשר ללכת, לרכוב על אופניים, ואפשר להשתמש בתחבורה הציבורית. אנו יוצאים מתוך הנחה שבהתבסס על מערכים דומים בעולם כלי רכב שיתופי יוריד כארבעה כלי רכב פרטיים מהכביש. במדינת ישראל הפרויקט הזה חשוב שבעתיים, שכן בכ-20% מהימים, ימי שבת וחג, אין תחבורה ציבורית. הורדת הרכבים מהכביש היא בשורה גדולה – פחות פקקים, פחות זיהום".

בעיריית תל אביב סבורים שתושבי העיר יאמצו את המיזם החדש, וייתכן שהם צודקים. קשה היום לנוע בתל אביב, קשה למצוא חנייה, ובטח שפתרון כזה שמגלם בתוכו גם פתרון חנייה יכול להיות מתאים, במיוחד אם הוא יוצע במחיר סביר. בעירייה מנפנפים בפרויקט הקודם – תל אופן, שהצליח ברמת היקף השימוש בו (פחות מבחינת רווחיות לחברה המפעילה).

"בהיעדר תחבורה ציבורית 24/7 השירות יפעל 364 ימים בשנה (למעט יום כיפור), ונפעל להרחיב את המערך לערים נוספות במטרופולין גוש דן כפי שעשינו עם ה'תל אופן' ובעתיד ייכללו במערך גם רכבים חשמליים". אמרה, עם השקת המיזם, מיטל להבי, סגנית ראש העיר הממונה על התחבורה, הבינוי והתשתיות, "המערך ממומן בתקציב עירוני של כ-100 מיליון שקלים, הכוללים את רכישת כלי הרכב, תפעול המערך ותחזוקתו. תעריפי השירות למשתמשים ייקבעו סמוך למועד ההשקה אך ישלבו מנוי חודשי בסכום קבוע וסכום נוסף שייקבע פר דקת נסיעה או מנוי גלובלי בשיטת הכל כלול".

אוטותל – יתרונות

יתרון נוסף שמציגים בעירייה הוא החיסכון באחזקת רכב – "אנחנו פועלים ברציפות ונחישות בתחום התחבורה בעיר, כשבהמשך בעוד מספר שנים תקום גם הרכבת הקלה", אומר חולדאי, ומוסיף – "האוטותל הוא פרויקט שמבטא דרך נוספת שבה העירייה פועלת להורדת יוקר המחיה בעיר. מערך הרכבים של אוטותל עשוי לגרום לכך שאנשים יימנעו בכלל מלהחזיק רכב פרטי, וכך יחסכו כ-3,000 שקלים בחודש. אנו מקווים שפרויקט זה יהווה תמריץ לעשייה גדולה יותר בתחום התחבורה בארץ.

 "אנו צופים כי כבר במהלך שנת 2018 תושבי עיר רבים יאמצו את התרבות החדשה של שיתוף רכבים, ומשנה לשנה השימוש ברכבים שיתופיים להערכתנו ילך ויגדל. בכך נצליח לצמצם את בעיות החניה בעיר וזיהום האוויר, ובראש ובראשונה נצליח לצמצם מידי חודש באלפי שקלים את הוצאות משק הבית בגין סעיף החזקת רכב. ההשפעה של שיתוף רכבים כבר אומצה בעולם והצליחה לייצר שינוי מהותי, מעל ל-5 מיליון משתמשים כבר בשירות. מיזם אוטוליב הצרפתי הצליח להוריד ב- 20% את ההחזקה ברכב פרטי וב- 30% את ההחזקה של רכב שני למשפחה. התוצאות מדברות בעד עצמן, פחות זיהום אוויר, פחות בעיות חניה, פחות נסיעה ברכב פרטי לטובת תחבורה ציבורית וחיסכון כספי משמעותי"

אוטותל – התושבים לא אוהבים!

ההתנגדות לאוטותל מגיעה מתושבי תל אביב שיש להם רכב. המיזם בעצם "לוקח" חניות רבות פנויות –  בכל רחוב מרכזי בעיר סומנו מקומות חניה ייעודיים לאוטותל. המקומות האלו באו על חשבון מקומות חניה שהיו מסומנים בכחול לבן. אז לא מספיק שיש בעיית חניה, שמקצים מקומות לאופנועים; לא מספיק שיש המון שיפוצים ובנייה של תמ"א שמצריכה מכליות אשפה שתופסות מקום של כמה חניות טובות, עכשיו גם חניות לאוטותל גונבות מקום.

תגובת העירייה לטענות האלו ברורה – בעירייה מסבירים כי הפרויקט אמור דווקא לחסוך את הצורך ברכב, ולכן מספר הרכבים יירד. אז נכון שלהחזיק רכב עולה 30 אלף שקל בשנה (בממוצע) ונכון שאוטותל במקרים רבים עדיף, אבל אוטו זה גם סטטוס. אתם לא מצפים שאנשים באמת יוותרו על הרכב שלהם. אתם לא מצפים שאנשים יעדיפו רכב שיתופי במקום הרכב שלהם. ואם לא יהיה מעבר מרכב פרטי לאוטותל, בעיית החניה עלולה להתגבר.

אוטותל – כמה זה עולה?

המחירון לשימוש באוטותל כולל שני מסלולים לפי היקף השימוש כשבנוסף יהיו דמי שימוש חודשיים קבועים (10 שקלים למשתמשים קלים ו-40 שקל למסלול בסיסי) – דמי המנוי האלו לא היו בעבר (בתקופת הניסוי) ולא ניתן היה להבין בעבר שיהיו הוצאות כאלו.

המחיר לדקת נסיעה יהיה 1.20-1.70 שקלים (בעבר דובר על מחיר קבוע 1.5 שקלים לדקה). המחיר לדקת נסיעה מחוץ לשטח הפעלת השירות יעמוד על 3 שקלים; והמחיר לדקת עצירה יהיה  60-85 אגורות, (בתקופת הניסוי העלות היתה – 75 אגורות) המחיר כולל את עלויות התחזוקה, הדלק והביטוח.

המשמעות היא שמי שנוסע שעה באוטותל מחויב בכ-90 שקל – זה ממש לא כסף קטן, ולא בטוח שזה משתלם, אלא אם נוסעים נסיעות קצרות. מי שצריך רכב ליום שלם או לכמה שעות עדיף לו לשכור שעתית או יומית מחברות השכרה או מ-Car2Go.

המיזם אוטותל אמור לספק מענה תחבורתי לנסיעות קצרות והוא מהווה תחרות למוניות, אוטובוסים ואופניים. לכאורה, המיזם לא אמור להתחרות בחברות שמציעות השכרת רכב על בסיס שעתי ויומי לרבות  CAR2GO שמפעילה את מיזם אוטותל. גם החזון של עיריית תל אביב הוא לספק פתרון לטווח נסיעה קצר. בעירייה סבורים שמדובר על נסיעות של כרבע שעה, כשלהערכתם בטווח הרחוק יותר, המיזם יפחית את השימוש ברכבים פרטיים. בינתיים יש ביקורת גדולה על מקומות החנייה הרבים שהמיזם הזה תופס.

אוטותל – שאלות ותשובות

מה זה בעצם אוטותל?

אוטותל הוא מיזם שיתוף רכבים לנסיעות קצרות בעיר, אם כי ניתן להשתמש בו גם לנסיעות ארוכות. הוא עוזר לחסוך בהוצאות ובחיפושי חניה. השירות זמין וידידותי ותורם לאיכות הסביבה. בשלב ההרצה ייהנו מנויי השירות מפטור מלא מדמי מנוי חודשיים ותשלום עפ"י דקות השימוש בלבד!

איך זה עובד?

מפה לשם – אוספים את הרכב בנקודה אחת ומחזירים בנקודה אחרת הנוחה לכם, ברחבי העיר.

שלמו על הדקה –  משלמים רק על זמן השימוש בפועל. יש לכם עצירה בדרך? תשלמו 50% לדקה בזמן העצירה.

מתי שרוצים –  אוטותל זמין עבורכם בכל שעה ובלי צורך לתכנן מראש. פשוט היכנסו לאפליקציה, בחרו רכב קרוב אליכם והתחילו לנסוע.

 איפה יש רכבים? איפה יש חניות?

האפליקציה תראה לכם איפה יש רכבים פנויים, ואיפה יש חניות – ותוכלו גם לראות במפה של החניות באוטותל.

איך מצטרפים?

התהליך יחסית מהיר. תתבקשו למלא פרטים אישיים, להעלות צילום רישיון (אפשר מהנייד) ופרטי תשלום. כל אלו חשובים  גם לצורך הביטוח שמגן עליכם. את הכרטיס המגנטי המיזם ישלח בדואר או עם שליח (איך שנוח לכם), או שפשוט תגיעו  למשרדים.

אוקיי נרשמנו, מה עכשיו?

מוצאים רכב – כמשתמשים רשומים תוכלו לגשת אל כל אחד מרכבי אוטותל הפזורים בעיר, לפתוח את הרכב באמצעות העברת הכרטיס המגנטי על השמשה ולצאת לנסיעה. כמו כן תוכלו להיעזר במפת הרכבים באתר ובאפליקציה כדי לאתר ולהזמין רכבים בקרבת מיקום.

נוסעים –  רגע לפני הכניסה לרכב ודאו שהוא תקין מבחוץ ונראה נקי מבפנים. הכל בסדר? קדימה לנסיעה.

חונים – מאות חניות אוטותל (פי 2 מכמות הרכבים!) יחכו לכם ברחבי העיר וניתן יהיה למצוא אותן באפליקציה. בנוסף, תוכלו לחנות בכל חניה כחול לבן.

מה המחירים?

 יש כבר מחירון קבוע ורלבנטי הרבה יותר – דמי מנוי חודשי של 10 או 40 שקלים,  תלוי בהיקף הנסיעות; עלות שוטפת של 1.2 שקלים עד 1.7 שקלים לדקה , עצירה של דקה תעלה בין 0.65 שקל ל-0.8 שקל.

חוץ מזה, אתם צריכים לספק מסגרת אשראי של 2,000 שקל – שימו לב  – זה לא חיוב , זו בטוחה, כך שאם יקרה משהו לאוטו תצטרכו לשלם. ההשתתפות העצמית היא עד ל-2,000 שקל (ואפשר לבטח ולהקטין את ההשתתפות בתמורה ל-99 שקל בחודש). מעבר לכך יש תשלומים על שימוש חורג (לכלוך חריג ועוד).

יש בתמחור הזה כמה יתרונות. ראשית – לא משנה לאן אתם נוסעים או מתי – החשבון הוא לפי זמן שימוש. אין משמעות למרחק, אין משמעות לצריכת הדלק, רק לזמן. ואם אתם עוצרים – לקניות, לשיחה קצרה, אתם יכולים להחנות ולהגדיר עצירת ביניים, והתשלום יהיה מחצית מדקת נסיעה רגילה – ירדתם לקנות משהו אצל הירקן או בסופר, ל-15 דקות,  זה יעלה לכם כ-10 שקלים.

 המחיר שאתם משלמים, אגב, בעצם כולל הכל – חניה, דלק, ביטוח, תחזוקה שוטפת. היום בנסיעה בתוך העיר עם רכב,  רק עבור החניה אתם משלמים כמה עשרות שקלים, באוטותל זה יעלה פחות משמעותית.

מה היתרונות של השירות?

במיזם טוענים שהשירות הזה יחסוך לכם כאב ראש, בלגנים ועצבים – וכנראה שיש בזה משהו – השירות הזה חוסך חיפוש חניה בתל אביב במשך זמן ממושך, חוסך כסף על טיפולים – למי שמתכוון להסתמך על השירות. הדלק על חשבון המיזם.

מעבר לכך, מדובר בשירות זמין – מעכשיו לעכשיו. ברגע שנרשמתם לשירות, כל שנותר לעשות זה לשמור על הרכב באפליקציה או באתר ( 15 דק' מראש) ופשוט להגיע לרכב ולנסוע. בעיר פזורים כ-260 רכבי השירות, כך שזה זמין ונוח, ומספר הרכבים יגדל בהמשך.

אם עוברים ליד רכב אוטותל ואתם מעוניינים לנסוע, הצמידו את הכרטיס המגנטי לשמשת הרכב, ואם הוא פנוי נורת השירות תאותת לכם באור ירוק ודלתות הרכב ייפתחו.

היתרון הכלכלי – על פי בדיקות של המיזם, רכב פרטי פשוט לא משתלם, בהשוואה לשירות של אוטותל.  זאת ועוד – על פי בדיקה של המיזם – "מסתבר שזה יותר זול ממונית".

יתרונות נוספים – פחות מכוניות, פחות פקקים, פחות זיהום.

חסרונות – זה בכל זאת, לא זול.  ביחס לתחבורה ציבורית זה כמובן יקר, ומעבר לכך – זה פיילוט. השאלה איך זה יתפקד בזמן אמת, האם יהיו מספיק רכבים. האם לא ניתקע בלי רכבים כשנצטרך רכב לנסיעה לעבודה? מה יהיו המחירים? מה יהיו דמי המנוי? ועוד.

עדכונים:

פברואר 2019: האם אוטותל הוא מיזם מצליח? על פי נתונים שנמסרו מהעיריירה המיזם הולך וגדל, והגיע לשיא בחודש דצמבר. כמות הנסיעות גדלה בהתמדה, והקצב הוא הזמנה כל דקה. האם זה "שווה" את הבעיה שאוטותל יצר – בעיות חניה, וליתר דיוק החמרת בעיות החניה הקיימות בעיר? לא בטוח (הרחבה כאן).

ינואר 2019: האם הקורקינטים כובשים את תל אביב? לא אופניים, לא אוטותל – כלי התחבורה הלוהט בתל אביב הוא קורקינט (הרחבה כאן)

אוגוסט 2018 –  בכתבה בדהמרקר נמסר כי בתקופה שבין אוקטובר 2017 לאפריל 2018, נערכו 135,000 נסיעות על ידי 260 מכוניות, שתפסו 520 מקומות חניה. 72 אלף מתוך 135 אלף הנסיעות בוצעו על ידי 600 מנויים. כלומר, מחצית מההשקעה בשירות, שעלה לעירייה עשרות מיליוני שקלים, הגיעה לקומץ של תושבים שנהנה ממכוניית פרטית עם הבטחה למקום חניה פנוי ברחבי העיר.

כך או אחרת, הנתונים מאכזבים מאוד, ולא עומדים בציפיות המוקדמות של העירייה.

מאי 2018 – גיל לייזר, מנכ"ל אוטותל, בראיון לדהמרקר – "משפחה ממוצעת יכולה לוותר על הרכב השני. חייבים להבין שיש לאנשים צורך ברכב פרטי. הלוואי שכולם היו יכולים לרכוב על אופניים, אבל זה לא המצב. הורדת המכוניות מהכבישים תתרחש כשכולם יעבדו ביחד — אוטותל, קאר טו גו, תל־אופן, מוניות ספיישל, מוניות שירות ורכבות כבדות וקלות. אנחנו נמצאים בעיצומו של התהליך ועוד לא נפתרו כל הבעיות.

"אם לא נוריד מכוניות מהכבישים אז אוטותל הוא לחלוטין כישלון. אבל כבר כיום יש לנו לקוחות שהודו שמכרו את הרכב הפרטי בזכות המיזם. הפרויקט הזה הוא לטווח של 180 חודשים, ועברו רק שישה. כיום כל רכב עושה בממוצע ארבע נסיעות ביום, והנסיעה הממוצעת אורכת כ-16 דקות. זה נמוך, אבל לא מפתיע, כי עברו רק שישה חודשים מהרגע שהתחיל השירות באופן מלא. כיום השימוש הממוצע ביום במכונית הוא 65 דקות. ביום שיא הגענו לכ–100 דקות, וביום כזה השירות רווחי עבור העירייה. כרגע יש במערך 260 מכוניות, שזה לא מספיק כדי לפתור את כל מה שאנחנו רוצים לפתור, אבל כבר יש לנו 5,500 מנויים רשומים. יש כ–3,400 אנשים שונים שנוסעים באוטותל מדי חודש, מהם כ–640 אנשים נוסעים יום־יום בשירות הזה" (לראיון המלא )

ספטמבר 2017 – גיל לייזר, מנכ"ל car2go בראיון לגלובס – "מחקרים אומרים שמכונית שיתופית אחת מחליפה 14 כלי רכב פרטיים, אבל בואי נהיה שמרנים, נגיד שהיא מחליפה רק 3 מכוניות פרטיות. אז לקחתי שתי חניות למכונית, ופיניתי 3. כבר הקלתי ולא הגברתי את המצוקה" לייזר סבור שאנשים יתחילו לוותר על רכב פרטי מהר מאוד – "זה תהליך שיקרה לדעתי מהר מאוד, תוך חצי שנה עד שנה נרגיש את זה. בינתיים השירות צריך חניות ריקות. אם יש שני מקומות חניה על כל מכונית, תמיד חצי מהחניות ריקות, ואם חלק מכלי הרכב בנסיעה, השיעור אפילו עולה. רכב שיתופי נוסע 20 דקות בממוצע והוא יכול להגיע ל-15 נקודות שונות ביום. בכל מקרה, אנחנו מתייחסים למחאה של תושבי העיר במלוא החשיבות, עונים על כל פנייה. אני אישית נפגשתי כבר עם 500 תושבים. מרגיע אותנו שמול ההתנגדות אנחנו גם מקבלים הרבה תמיכה, אבל בעולם הרשתות, רעש של אחד מתגבר על הקול של מאה תומכים".

וביחס למחיר אומר לייזר – "נגיד שייקח לך חצי שעה להגיע ליעד , זה בין 36 ל-51 שקל, לפי מסלול השימוש. הרי יש לך בקופה 2,500 שקל (אחזקת הרכב החודשית הממוצעת), תוציאי רק שטר אחד של 50. תראי שבסוף יישאר לך כסף". טוב זה לא כל כך נכון – אם תסעו כל יום חצי שעה בלבד זה לא ישתלם לכם, זה כבר 2,500 שקל, נראה שהאוטותל מתאים למי שנוסע כל יומיים שלושה ברכב, אחרת זה לא כלכלי. מעבר לכך, גם לייזר מסביר שהאוטותל זה פתרון חלקי לצד יתר הפתרונות – תלאופן, קאר2גו ועוד. לראיון המלא בגלובס

אוגוסט 2017 –  כתבה במאקו – "נסעתי באוטותל שבועיים, וזה מה שצריך לעשות כדי שאני אמשיך להשתמש בו…   החניות נוחות, המכוניות במצב מצוין, ומערכת ההפעלה נוחה להפעלה. מהצד השני נמצאים מחירים גבוהים, טווח נסיעה מצומצם מדי והנהגים של תל אביב גרמו לי להתגעגע לאוטובוס הצפוף. אז למה בכל זאת אני מתכוונת לתת סיכוי למערכת הרכבים השיתופיים החדשה?…" הרחבה במאקו 

אוגוסט 2017 – תושבי תל אביב זועמים על הקצאת החניות למיזם אוטותל – גם כך קיימת בעיית חנייה קשה מאוד באזורים רחבים בעיר, והעירייה הקצתה חניות רבות למיזם. המשמעות – עוד יותר קשה למצוא חנייה. בעיה גדולה לתושבי תל אביב שמתכוונים להפגין נגד המיזם – להרחבה ב-YNET

תחבורה בתל אביב

הרכבת הקלה – איפה, למה, כמה?

פקטורינג – כל מה שצריך לדעת

פקטורינג הוא בעצם מכשיר מימוני – בדיוק כמו שיש אשראי שנילקח מהבנקים, הלוואות שנלקחות מהבנקים, גיוס מהציבור ועוד, יש גם פקטורינג. לפקטורינג אין "מוניטין טוב"; יש סטיגמה שמי שעושה פקטורינג עושה זאת בגלל מצוקה פיננסית או/ ו קשיים תזרימיים. אז זהו –  זה כבר לא כך. נכון שהרבה חברות פונות לפקטורינג שיש להם בעיה, ומתוכן יש גם חברות במצוקה פיננסית קשה, אבל פקטורינג הפך להיות שיטה מקובלת ונפוצה לגיוון מקורות המימון של הפירמה ובעיקר כדי לעמוד במציאות של לקוחות שדוחים תשלומים – אחרי הכל, חלק משמעותי מהמימון הוא להון חוזר, כלומר לממן את הלקוחות ואת המלאי, כשמנגד מקבלים כספים מהספקים.

ההון החוזר של הפירמה (הון חוזר תפעולי) מבטא כמה כסף היא צריכה כדי לממן את הפעילות השוטפת ומוגדר כלקוחות ומלאי בניכוי הספקים. אבל מה קורה כאשר יש פתאום הפתעה והלקוח דוחה תשלומים – אז אחד מהפתרונות הטובים, גם כי הוא בריבית נמוכה וגם כי ניתן לקבוע כי מדובר בטווח קצר (עד שיגיע התשלום מהלקוח) הוא פקטורינג. אבל רגע, מה זה בעצם פקטורינג?

פקטורינג – דוגמה

פקטורינג הוא בעצם להפוך את יתרת הלקוחות – במלואה או בחלקה (לרוב בחלקה) ליתרת מזומנים. החברה והגוף הפיננסי שעושה פקטורינג מנהלים מו"מ על מכירת חוב הלקוחות לגוף הפיננסי. לדוגמה – נניח שחברה מסוימת רוצה להיפגש עם מזומנים ויש לה יתרת לקוחות של 100 מיליון שקל, ומתוכם היא מתכוונת למכור יתרת לקוחות של 30 מיליון שקל. היא מגיעה לגוף הפיננסי שעושה פקטורינג ומציעה לו את היתרה הזו בתמורה למזומן. הגוף הפיננסי יבחן את איכות הלקוחות, ינסה להגדיר את הסיכון שכולל בתוכו את החובות המסופקים (יהיו כאלו שלא ישלמו, או שלא ישלמו בזמן), ומחשב את ערך הלקוחות הזה בהינתן תקופת הזמן – התקופה שבה הוא ייהנה מתזרים המזומנים של תשלומי הלקוחות.  אם לדוגמה הלקוחות אמורים בממוצע לשלם את החוב תוך 3 חודשים אז הוא יתמחר את זה כריבית לתקופה של 3 חודשים. כלומר, הערך שהגוף הפיננסי יסכים לתת תמורת חוב לקוחות של 30 מיליון שקל יהיה נצוך מה-30 עצמם, מכיוון שיש כאן אלמנט של סיכון (שהרבה פעמים מודגש בחוזה שהסיכון נשאר אצל החברה) ויש כא אלמנט של זמן, כלומר של ריבית לתקופה. נניח שהוא יסכים לשלם עבור החוב – 29 מיליון שקל במזומן.

במצב כזה, החברה מקבלת מזומן של 29 מיליון שקל, ויתרת הלקוחות יורדת ב-30 מיליון שקל. יש כאן פער של 1 מיליון שקל שמוגדר כסוג של הפסד מימוני, אבל החברה הצליחה להנזיל את הלקוחות, ואם היא עשתה זאת בריבית טובה, אז מדובר בפועל בעוד סוג של מימון.

בפועל, דוף הפקטורינג נכנס בנעליה של החברה (הספקית) והוא גובה ומנהל את החוב מול הלקוחות – החברה בעצם המחתה את כל זכויותיה לגוף הפקטורינג.

הפקטורינג דומה בעצם לניכיון צ'קים, הרי מה ההבדל? גם כא וגם כאן מוכרים יתרה של לקוחות לגוף מסויים שמספק נזילות מידית בתמורה לריבית. התופעה הזו במקרים מסוימים (בעיקר מקרים גדולים – כיל, אדמה ועוד) נקראת איגוח. אז בעצם באופן שוטף יש מכירה של תיקי לקוחות לגופים פיננסיים כשמוקדמת ישות שאחראית על ניהול הגביה והחוב, היא זו שבאופן שוטף רוכשת חוב לקוחות במזומן. בעצם לוקחים את יתרת הלקוחות והופכים אותה בעיני הגוף הפיננסי לסוג של אגרת חוב שמייצרת תזרים שוטף על פני התקופה (התשלומים מהלקוחות הם התזרים השוטף).

הפקטורינג נפוץ ומגביר נוכחות בשוק המקומי בעסקים מכל הסוגים והוא נחשב למימון נלווה למימון הבנקאי, אם כי הבנקים נכנסו גם לתחום הזה. בפועל זה עובד כך – הספק (החברה שפונה לגוף הפקטורינג) מגיש בקשה לביצוע הפקטורינג בצירוף החשבוניות (של הלקוחות החייבים שאותם מוכרים) והמסמכים שקשורים לעסקה. הגוף הפיננסי בוחן את הלקוח ואת העסקה הספציפית העסקה ואם מאשר, אז קובע את הריבית ואת העמלה ומעביר תשלום במזומן לחברה. החברה כמובן מוותרת על תשלום הלקוח שלה, התשלום עובר לגוף הפיננסי. קיימות שתי גישות לעסקאות פקטורינג – עסקאות "גלויות" בידיעת החייב (הלקוח), ועסקאות "שקטות" ללא ידיעתו. בעסקאות "שקטות" הספק הוא שגובה את החוב כנאמן ומעביר אותו לגוף הפקטורינג, כלומר אין כאן בעצם ידיעה לגורמים חיצוניים על העסקה הזו, ומתברר שהרבה גופים אוהבים את "השקט" הזה.

אחד היתרנות הגדולים של הפקטורינג הוא בגמישות, מעבר לכך שמדובר בגיוון האשראי, מדובר ביכולת להשיג מימון מהיר ויחסית זול, לתקופה גמישה. מדובר בגמישות מימונית ועסקית, שלא בטוח שניתן להשיג במקומות אחרים. כמו כן, כאמור יש השפעה משמעותית על הדוחות הכספיים – המאזן נראה טוב יותר – יתרת החוב של הלקוחות קטנה, המזומנים גדלים.

היקף השוק – עשרות מיליארדים

בארץ יש עשרות שחקנים בתחום הפקטורינג, חלקם גופים ששייכים לבנקים, כשההערכות הן שמדובר בשוק של כמה עשרות מיליארדי שקלים

הפקטורינג של מטריקס 

הון חוזר – מה זה? והאם אפשר להיות בהון חוזר שלילי?

עדכונים על פקטורינג –

יוני 2017 –  בנק לאומי פועל בזירת הפקטורינג גם דרך – Digital Factoring, כלי המאפשר לבצע פעילות פקטורינג באופן פשוט מהיר ודיגיטלי. בבנק מדגישים כי מדובר בפתרון נוח לחברות, והם משקיעים בטכנולוגיה ובהנגשת המוצר לעסקים, כסף רב – "אנו מתמקדים בכל עולם המימון לצורכי הון חוזר של חברות עסקיות", אומרים בבנק, "במטרה לסייע ללקוחות העסקיים בקבלת נזילות. מבחינתנו, הנושא חשוב כי אנחנו מבינים שעלינו להתמודד עם מספר מטרות, ובראשן מתן פתרונות מגוונים ללקוח, מעבר לעולם של אשראי מסורתי. אלמנט נוסף הוא התמודדות עם תחרות שמגיעה מתאגידים פיננסיים אחרים – בנקאיים ולא בנקאיים, וגם כתוצאה מהתחרות שתגיע מתחום הפינטק, בעיקר בתחומי מתן האשראי. אנחנו פועלים  בתחום הפקטורינג זה שנים רבות. עם זאת, בארבע השנים האחרונות שינינו את דרכנו בתחום. בעקבות ניתוח התחום והמגמות בעולם, ככל שניתן, מצאנו שיש דרישה בישראל לשירות הזה, לצד הצורך שלנו בהתפתחות והתקדמות", – להרחבה בגלובס.

40 מיליארד שקל – זה הסכום שלקחנו כדי לממן את הרכבים שלנו. זאת בעצם חשיפת המערכת הפיננסית לשוק הרכב, וזה כולל את הבנקים, חברות כרטיסי האשראי והגופים המוסדיים. חשוב להדגיש מדובר במימון כולל – גם אשראי ישיר של משקי הבית וגם אשראי לחברות שפועלות בתחום שגייסו חוב / אגרות חוב מהציבור לצורך רכישת כל רכב.

המידע הזה נמסר על ידי בנק ישראל במסגרת דו"ח היציבות הפיננסית של ישראל. על פי כלכלני בנק ישראל, אמנם החשיפה מהווה חלק משמעותי ביתרת האשראי של חברות כרטיסי האשראי, אך בסך הנכסים של המערכת היא מהווה חלק קטן ואינו יוצרת סיכון מערכתי ליציבותה. זה אולי נכון, אבל מגדלים נופלים לפעמים בגלל כמה לבנים שלא יושבות טוב, משהו יכול להיות רעוע רק בחלק מהמערך הפיננסי אבל מנגנון הדומינו יכול להשליך על כל המערכת.

הבנק מדגיש כי קים סיכון שעלול להתבטא דרך ירידה חדה ובלתי צפויה במחירם של כלי הרכב, כיוון שהם משמשים ביטחונות למימון הפעילות בתחום.

יתרת האשראי המאזני, שהעמידו הבנקים כנגד רכב משועבד מסתכמת בכ-9.5 מיליארד שקל – 7.1% מיתרת האשראי הצרכני למשקי הבית. החשיפה  לחברות כרטיסי האשראי נאמדת בכ-20% מיתרת האשראי הצרכני. כאן אגב בולטת לאומי קארד שמתמחה בהלוואות לרכישת רכב.

  הרכב זה רק סימפוטם

הרכב זה רק סימפטום. הישראלים קונים רכבים, קונים מחשבים, אייפונים, לפטופים ומכל הבא ליד, הרבה מעבר ליכולות הכלכליות שלהם. הישראלי הממוצע נמצא בחובות והמשכורת שלו משרתת את החוב, אבל במקרים רבים – בקושי. בועת האשראי הצרכני מתבטאת בכך שרבים הגיעו למכסת החוב שלהם בבנקים (שם הם משלמים ריבית גבוה) ועברו לחברות כרטיסי האשראי (הלוואות לרוב בריבית גבוה) ומשם או במקביל הם עוברים לחברות אחרות – מימון ישיר ועוד. כך נוצר מצב שלמשפחה ממוצעת יש מספר מקורות מימון – בנקים, לצד חברות כרטיסי אשראי, מימון ישיר ועוד. הרבה משפחות מאבדות שליטה על התקציב, הרבה משפחות נמצאות במעגל קסמים של הלוואות מתגלגלות שלא ניתן להחזיר אותם – אלא רק לדחות אותן. מה יהיה? תחשבו על מצב שהריבית תעלה והיא תעלה – זה רק יגדיל את הקושי של הלווים, זה יעביר לווים לא מעטים למצב שהם לא יוכלו לשרת את החובות שלהם.

בנק ישראל מזהיר מפני אשראי מנופח בשוק הרכבים

בוקר טוב בנק ישראל. הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל הנחה ביולי 2017 ,את המערכת הבנקאית כי שווי הרכב המשמש כבטוחה להלוואות לא יעלה על 60% מהשווי המלא של הרכב. אופס… איפה הייתם עד היום. למה נתתם לבנקים, חברות כרטיסי אשראי ובעצם לכל המלווים לתת אשראי לפי 100% משווי הרכב  – מה אם מחר בבוקר יהיה משבר ואפילו משברון פיננסי, כולם ימכרו את הרכבים בשווי של 100%?; מה אתם לא פותחים מחירונים של רכבים ורואים שבפועל מחירי הרכב נמוכים עשרות אחוזים מהמחירונים? ומה עם שחיקה "טבעית" במחיר הרכב. טוב אז אולי עדיף מוקדם מאשר מאוחר. הנה זה קורה – בנק ישראל פרסם  ששווי הרכב ישמש כ-60% (בטוחה להלוואה) וכן הנחה שאין לקחת בחשבון את שווי הרכבים מעבר לתקופה של חמש שנים.

מדובר בהנחיות, לא בדרישות. בבנק ישראל מסבירים כי רמת הסיכון של המערכת הבנקאית בתחום הרכב אינה מדאיגה (לפחות בינתיים). עם זאת, קיימת עלייה בסיכון! מההנחיות והמידע הנלווה שפרסם בנק ישראל עולה כי בטווח הקרוב צפוי כי הריבית על הלוואות לרכבים תעלה.

המערכת הפיננסית כולה (הבנקים, חברות כרטיסי אשראי והגופים המוסדיים שמשקיעים בחוב של חברות ליסינג) סיפקו אשראי כולל  בהיקף של כ־40 מיליארד שקל לרוכשי רכב ולחברות הפעילות בתחום. מדובר ב־6% מהאשראי שהעניקו הבנקים לעסקים ו־7% מהאשראי שהעניקו ללקוחות פרטיים. חברות כרטיסי האשראי סיפקו אשראי גבוה לתחום זה – 20% מההלוואות שהעניקו ניתנו לרכישת רכב (ובולטת בינהם חברת לאומי קארד).

אוטותל – כל מה שצריך לדעת!

https://www.hon.co.il/%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%9C%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%A9%D7%AA-%D7%A8%D7%9B%D7%91-%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%9C%D7%A8%D7%9B%D7%91-%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%A2/

משקיע כשיר – מי זה? מה המשמעות?  היכן משקיעים כשירים משקיעים את הכסף שלהם? והאם כדאי להיחשב משקיע כשיר?  

משקיע כשיר (Accredited Investor) הוא משקיע מתוחכם בשוק ההון שמסוגל להגן על עצמו ולא צריך את עזרת יועץ ההשקעות, ולא זקוק להגנה של חוק רשות ניירות ערך.  המבחנים להיותו של משקיע, משקיע כשיר הם מבחנים כמותיים – היקף פעילות שנתי או הון פיננסי מעל רף מסוים. הנתונים האלו השתנו במהלך 2016. לפי ההגדרה המעודכנת במבחן שווי הנכסים יועמד השווי על 8 מיליון שקל; במבחן גובה ההכנסה הוגדר שמשקיע כשיר יהיה מי שגובה הכנסתו בכל אחת מהשנתיים האחרונות עלה על 1.2 מיליון שקל בשנה, או שגובה הכנסת התא המשפחתי עולה על 1.8 מיליון שקל. כמו כן נקבע מבחן משולב – השווי הכולל של הנכסים הנזילים עולה על 5 מיליון שקל , וההכנסה בכל אחת מהשנתיים האחרונות עולה על 600 אלף שקל (או שההכנסה של התא המשפחתי עולה על 900 אלף שקל). כמו כן, משקיע כשיר עשוי להיות אדם שיש לו מומחיות בשוק ההון – אם הוא מצליח לשכנע בכך (מרצה בתחום, ניסיון בתחום ועוד) הוא עשוי להיחשב כמשקיע כשיר.

היתרון של משקיע כשיר

בהינתן שיש לכם את העושר הזה ואת ההכנסה הזו, יוכרו בכם כמשקיעים כשירים ואז מצד אחד לא תהיו (במקרים מסוימים) תחת המעטפת של רשות ניירות ערך, אבל וכלו להיחשב בדומה למשקיעים מוסדיים/ גופים מוסדיים ככאלו שיכולים להשתתף בהשקעות שלא מאושרות למשקיעים רגילים – תוכלו לרכוש בשלב המוסדי של ההנפקות, תוכלו להשתתף בהנפקות פרטיות ועוד. מדובר בהטבה גדולה – הנפקות בשלב הראשוני (בעיקר הנפקות אג"ח) מוצעות למשקיעים כשיירם בהנחה של כמה אחוזים טובים, כאשר לרוב עם תחילת המסחר, נוצר רווח נאה למשקיעים האלו. זאת הסיבה שיש כיום מספר לא מועט של משקיעים כשירים שפועלים בעיקר בתחום של ההנפקות.

ולמה בכלל משקיעים צריכים את ההגנה של רשות ניירות ערך? ובכן, נתחיל בזה שמדובר בהגנה עולמית, זו לא רק רשות ניירות ערך כאן, זו רשות ניירות ערך בארה"ב ובעצם בכל המדינות שיש בהם בורסה אמיתי. בורסה היא מקום של תאבי בצע – העלים של החברות והמנהלים יעשו הרבה כדי לגרוף לכיסם כמה שיותר מהמשקיעים, ורשויות ניירות ערך ברחבי העולם דואגות שהחברות ידווחו כהלכה, שלא יהיה עיוות במספרים, בנתונים, בדיווחים השוטפים. שהמסחר יתנהל כפי שצריך, ללא מידע פנים שזורם למקורבים. זה תפקיד חשוב במיוחד, שאמור לשמור את המשקיעים הקטנים מפני החברות.

כמו כן, חוקי ניירות ערך שומרים את המשקיעים מפני מנהלי הכספים – אותם גופים מוסדיים שמנהלים את הכסף שלנו. הגופים האלו כפופים לפיקוח ולבקרה של רשות ניירות ערך וזאת כדי שלא יהיה מצב, ויותר נכון – לצמצם עד כמה שאפשר, את האפשרות שתהיה הונאה, גניבה, ניצול של המשקיעים הקטנים.

לדוגמה – נתחיל בתפקיד הרשות מול החברה. נניח שחברה מגייסת הון ואת ההון הזה מעבירה לחברה של בעל השליטה – זו עסקת בעל שליטה, אסור לעשות זאת, ומי שאחראי על כך שמהלכים כאלו לא יתאפשרו היא רשות ניירות ערך. ראשית כבר בחוק יש התייחסות למהלכים כאלו, שנית הדירקטוריון של החברות הציבוריות אמור לשאול ולפקח על עסקאות כאלו, ושלילית על פי החוק עסקאות כאלו דורשות את אישור הציבור שמחזיק במניות. כלומר, רשות ניירות ערך יצרה את החוקה והנהלים שיאפשרו את הגנת המשקיע כשבאופן שוטף היא בודקת, מפקחת ואוכפת את החוק.

ובהקשר של הגופים המוסדיים – תניחו שמנהל השקעות בגוף מסויים עושה עסקאות בין קרן הנאמנות שהוא מנהל לבין חשבון של סבתא שלו – הוא רכוש לסבתא ומוכר מחשבון הקרן – זו עסקה פסולה שמטרתה לייצר כסף בחשבון של הסבתא. גם כאן רשות ניירות ערך הגדירה את הכללים ואוכפת אותם.

אבל רשות ניירות ערך לא צריכה לשמור על המשקיעים הכשירים (שנקראים גם משקיעים מסווגים). בקבוצה הזו יש כאמור את המשקיעים המוסדיים –  קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות נאמנות ועוד. אלו גופים שיכולים לבטח להגן על עצמם. כל מי שבעצם עומד ברף שהוגדר , הו בעיני רשות ניירות ערך משקיע כשיר , מתוחכם שיכול להגן על עצמו; משקיעים כאלו נהנים מאפשרות השתתפות בהשקעות שהציבור אינו יכול להשתתף בהן.

הבדל נוסף, בין משקיע רגיל לכשיר – יועץ למשקיע כשיר אינו חייב להחזיק ברישיון יועץ (להבדיל ממשקיע רגיל שמקבל ייעוץ רק מיועץ השקעות); וכמו כן – מי שמציע ניירות ערך למשקיע כשיר לא תמיד יהיה חייב בפרסום תשקיף.

כללי ההשקעה של וורן באפט

הכל על קוקו

איזו השקעה עדיפה – במניה של חברה גדולה או במניה קטנה? ומה היתרון במנהל השקעות שמכיר את הקטנות?

למה הדיווח החצי שנתי (במקום הרבעוני) פוגע במשקיעים?  הדוגמה של קדימהסטם

בתחילת החודש התפטרה עינת צפריר מתפקידה כדירקטורית בחברת קדימהסטם, המתמחה בטכנולוגיה של תאי גזע, בין היתר, בפיתוח תרופה לטיפול במחלת ניוון שרירים ובסכרת. טוב זה מתרחש לא מעט, אבל לרוב עזיבות של דירקטורים הם יחסית בשקט, תחת ההסבר "לפי מיטב ידיעת התאגיד הפרישה אינה כרוכה בנסיבות שיש להביאן לידיעת המחזיקים בני"ע של התאגיד". אלא שהפעם זה היה שונה.

צפריר  הסבירה כי עזיבתה היא על רקע מצבה הפיננסי הקשה של החברה וחוסר הדיווח על מצב זה למשקיעים – "הסיבה לסיום כהונתי, היא שהחברה לא דיווחה כי היא במצב פיננסי קשה וזקוקה באופן מיידי למימון נוסף לצורך המשך פעילותה כעסק חי; וכי אם החברה לא תצליח לגייס מימון נוסף, קיים חשש ממשי שהחברה לא תוכל להמשיך פעילותה, מה שעלול להביא להפסקת פעילותה בזמן הקרוב".

האם זה ייתכן? האם החברה במצב פיננסי בעייתי, האם יש סכנה להמשך פעילותה כעסק חי? – טוב, התשובה בדוחות הכספיים. אבל…אופס, אין דוחות לרבעון הראשון. רשות ניירות ערך החליטה כי היא מקלה על החברות הקטנות ומכבידה על המשקיעים  – חברות עד גודל מסוים יכולות לדווח במתכונת חצי שנתית, רק דוח חצי שנתי ודוח שנתי. משהו כמו 150 חברות קפצו על ההזדמנות ואמרו למשקיעים בשפה פשוטה – "אתם לא מעניינים אותנו", וכך נוצר מצב שחברות במצב פיננסי בעייתי מתחמקות מדיווח רבעוני. הדיווח הרבעוני הוא המינימום שבמינימום לחברות במצב רגיש, ומדובר על עשרות חברות כאלו ואפילו יותר- כמעט כל החברות בתעשיית  הביוטק שנסחרת כאן, הן חברות שחיות מהיד לפה – מגיוס לגיוס, כשפה ושם, זה לא מצליח ואז החברה נעלמת מהנוף הבורסאי. זה טיב הביזנס שלהם, ודווקא החברות האלו יכולות לא לדווח למשקיעים על מצבן הפיננסי.

אז נכון, הכוונה של רשות ניירות ערך היתה טובה – להוריד את הנטל על החברות הקטנות שטובעות בים הרגולציה; לחסוך להם בהוצאות על הדיווח הרבעוני, אבל דווקא כאן נמצא המזור לבעיות –  בוויתור על הדוחות שכל כך חשובים למשקיעים. האם לא ברור שהאינטרס של המשקיעים כאן הוא קריטי ועולה משמעותית על התועלת של החברות בביטול הדוחות?

קדימהסטם היא סתם דוגמה. דוגמה למצב שאנחנו פשוט לא יודעים מה קורה בחברה. גם כך, הדוחות הכספיים מתפרסמים חודשים אחרי סוף התקופה – הדוח השנתי מתפרסם לרוב בסוף מארס, הדוחות הרבעוניים מתפרסמים עד חודשיים אחרי הרבעון (ורוב  החברות מפרסמות בשבוע האחרון ואפילו בימים האחרונים). כלומר, לרוב היינו מקבלים מידע בסוף מאי על מה שקרה בחודשים ינואר עד מארס (רבעון ראשון). זה היסטוריה,  השינויים העסקיים, הפיננסיים, התזרימיים בפירמות, הם בסדרי גודל של ימים. אז לקבל חודשיים אחרי סגירת התקופה, זה לא אידיאלי, אבל זה מה יש. עכשיו גם את זה אין. עכשיו אנחנו נקבל באוגוסט מידע על מה שהיה בינואר עד יוני. בזמן הזה חברות יכולות להיכנס למצב פיננסי בעייתי ואפילו לא נדע על זה.

קדימהסטם – האם נגמר הכסף?

ההתפטרות של הדירקטורית צפריר מקדימהסטם, הפילה את מניית החברה, אך החברה   פרסמה צפירת הרגעה והסיברה כי הבעלים הביעו נכונות להמשיך ולתמוך בחברה ולהזרים לה 2.1 מיליון שקל. האם זה יספיק? לכמה זמן זה בעצם יספיק? החברה לא מסרה, אבל הדגישה את כוונתם של הבעלים להמשיך ולתמוך בחברה כפי שעשו בעבר – "בשנתיים האחרונות, השקיעו בעלי עניין בחברה, כולל השקעה זו, סך של כ-13 מיליון שקל. כמו כן, בעלי העניין הביעו את נכונותם וכוונתם להמשיך ולתמוך בחברה לצורך פעילותה השוטפת וכן הביעו את אמונם המלא בהנהלת החברה. החברה רואה בהתקשרות עם המשקיעים באופן של הנפקה הפרטית ובכוונתם להמשיך לתמוך בחברה, הבעת אמון בחברה".

הכל טוב ויפה, אבל אין לנו באמת נתונים לדעת האם הכספים האלו יספיקו וימנעו מצב של הדרדרות פיננסית שממנו חששה הדירקטורית. כן יש לנו אינדיקציות כי החברה במילים עדינות לא במצב פיננסי מזהיר. בסוף חודש מאי דיווחה החברה כי בעל שליטה מעמיד לחברה ערבות בנקאית בסך של חצי מיליון שקל. אם לחברה היה כסף היא לא היתה צריכה את הערבות הזו. באותו יום אגב, החברה דיווחה כי היא לא תפרסם דוח לרבעון הראשון אלא תדווח במתכונת חצי שנתית. שני הדיווחים האלו נראים מנותקים, אבל הם קשורים קשר חזק – הערבות שנלקחה רק מחזקת את הצורך בדוחות כספיים רבעוניים.

על כל פנים, כדי לקבל את האינדיקציה הכי טובה חזרנו לדוח האחרון – הדוח השנתי של 2016. הדוח הזה אמנם מדבר על העבר, ולא בטוח שקצב צריכת המזומנים בעתיד יהיה כבעבר, ובכל זאת, השנה הקודמת מהווה אינדיקציה מסוימת לשנה הנוכחית. זאת ועוד – מהמאזן של סוף 2016 נוכל לגזור את יתרות המזומנים והנזילות של החברה.

ובכן, הדוח השנתי הכולל (לרבות תיאור עסקי התאגיד ודוח הדירקטוריון) חושף (באופן לא מפתיע) שהחברה בצרות פיננסיות. המזומנים שלה בהיקף כולל של 944 אלף שקל בלבד, יש לה מזומנים משועבדים (למטרה ספציפית) בסך של 585 אלף שקל, ויש לה אשראי לזמן קצר מבנקים (ואחרים) בסך של 1.9 מיליון שקל; התחייבויות לספקים ונותני שירותים בסך של 6 מיליון שקל, חובות לזכאים בסך 2 מיליון שקל. ההון החוזר של החברה – נכסים שוטפים פחות התחייבויות שוטפות הוא שלילי – מינוס 8 מיליון שקל. הממשעות שהחברה צריכה מימון דחוף, אחרת לא ברור אם תוכל לשלם את החובות שלה לזמן הקצר, וזה עוד מבלי להתייחס להוצאות השוטפות שלה.

ובהמשך נגלה גירעון בהון העצמי (ההתחייבויות שלה עולות על ההון העצמי)  בסך של 8.5 מיליון שקל. וזה עוד לא הכל – קיימת הערת עסק חי בדוח המבקר, כלומר כבר בסוף 2016 נקבע כי יש חשש גדול שהחברה לא תסיים את השנה הקרובה. ובמצב עניינים כזה, אסור לתת לחברות שלא לדווח למשקיעים על מצבם.  תדמיינו שבנק שמלווה לחברה כסף והיא במצב של הערת עסק חי, לא יקבל מידע שוטף ממנה – הוא כמובן דורש ומקבל (אפילו בכל שבוע). אז אנא  – תחזירו את הדוחות הרבעוניים, לפחות במתכונת חלקית ולפחות במקרים מסוימים כמו מצב פיננסי בעייתי – המשקיעים חייבים את המידע הזה!