החיים האישיים של וורן באפט – מתי הוא נחשף לעולם ההשקעות? איך הוא צבר את הידע? מה העקרונות המנחים שלו בהשקעות, וגם מי האנשים המשמעותיים בחייו, איך נראים חייו האישיים
המשקיע האגדי, וורן באפט, אחד מעשירי תבל, הוא בסופו של יום – איש ביישן שמבלה את רוב יומו בקריאת דוחות כספיים, ניתוחים כלכליים ועיתונים. כך עולה מסרט דוקומנטרי על וורן באפט – "כיצד נהפכתי לוורן באפט".
באפט איש צנוע אוכל בבוקר ארוחה במקדונלד'ס בכ-3 דולר, והוא מציג בסרט את הדילמה היומית – איזו ארוחה לקנות ב-2.61 דולר, 2.95 דולר או 3.17 דולר – ביום שבו הוא הפסיד הוא מעדיף לקנות את הארוחה הזולה. כך אומר האיש עם הון של 60 מיליארד דולר, אבל זה כי ככה הוא – כל חייו קשורים לשוק ההון ולמצב הבורסה, הוא יותר מתלוצץ מאשר רציני, והוא בטח שלא קמצן. האיש הזה שהתחיל מאפס, היכה את כל שועלי וול סטריט והגיע להון שלו בזכות ולא בחסד, בעשר אצבעות, ונשאר בן אדם – שלא כמו רבים שהתעשרו.
באפט – ה"אורקל מאומהה" הפך חברת טקסטיל קטנה בשם ברקשייר התאוויי לחברה הרביעית בגודלה ברשימת פורצ'ן 500 עם שווי של 220 מיליארד דולר, ובכל זאת נשאר אדם פשוט. כאן תוכלו לקרוא את כללי ההשקעה של וורן באפט
באפט נולד ב1930 באומהה שבנברסקה, ארה"ב. הוא היה ילד מבריק שאהב מספרים. ההתחלה שלו בעולם העסקים היתה בגיל צעיר במכירות של מסטיקים ובקבוקי קוקה קולה מדלת לדלת. הוא גם חילק עיתונים. העיקרון המנחה של הילד באפט, ושל המבוגר באפט – נשאר – ריבית דריבית. הוא השקיע את כספו בסבלנות ולאורך זמן, וכשמשקיעים כך, מקבלים תשואה על תשואה – ריבית על ריבית – משמע הכסף עושה כסף, התשואה שהרווחת בשנה הראשונה משמשת כבסיס שעלייה נצברת עוד תשואה בשנה השנייה וכך הלאה.
סוד המשחק לטענת באפט הוא הריבית דריבית, הסבלנות, וכמובן הניתוח הפנדנטליסטי של הדוחות הכספיים והחברה.
ילד שקורא ספרי השקעות
ב1931, בזמן של השפל הגדול, פוטר אביו של באפט, הווארד באפט, מעבודתו והקים בית השקעות. וכך התחיל באפט הבן להיכנס לתחום – הוא פשוט קרא את כל הספרים שהיו במשרד של אביו – "המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בחיי היא להיוולד לאבי", אומר באפט בסרט. אביו אגב, הפך להיות פוליטקאי מצליח. אביו של באפט נתן לבאפט את הכיוון, וכמה טיפים להמשך – "הדרך חשובה יותר מהתוצאה", אמר האב, ובאפט הבן יישם זאת כל חייו.
באפט לא הצליח להתקבל להרווארד ולמד באוניברסיטת נברסקה. את הלימודים אגב, הוא סיים בגיל 19. הוא למד מנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה ושם הכיר את המשקיע האגדי (משקיע הערך) בנג'מין גראהם. באפט אימץ את כללי ההשקעה של גראהם – החוק הראשון, אל תפסיד כסף; החוק השני, אל תשכח את החוק הראשון.
בתקופה ההיא הכיר באפט את אשתו הראשונה, סוזן (סוזי) תומפסון. לשניים נולדו 3 ילדים סוזי הבת, הווארד ופיטר.
ב–1956 הקים באפט שותפות להשקעה במניות. השותפים היו בעיקר בני שהשקיעו 100 אלף דולר והוא עצמו השקיע 100 דולר. באפט חיפש חברות על סף קריסה(אותם כינה בדלי סיגריות. עד 1962 השותפות צברה 7 מיליון דולר.
בשנת 1965 רכש באפט את חברת ברקשייר התאוויי. באפט שדווקא לא פועל מהבטן, הלך הפעם עם הרגש. "אם אתה רגשני בהשקעותיך, לא תצליח. לך אולי יש כל מיני רגשות כלפי המניה, אבל המניה לא מרגישה כלום כלפיך", אמר באפט, ודווקא הוא הלך עם הרגש בהשקעה החשובה מכולן. החברה הזו הפכה להיות חברת ההשקעות המובילה בעולם. יד ימינו של באפט צ'רלס מאגנר העביר את באפט לעולם החברות הבינוניות והגדולות (עד אז באפט היה פריק של חברות קטנות) והשניים הצליחו בכל קנה מידה.
באפט ואשתו סוזי שהיתה המשענת והעוגן של חייו, נפרדו, ובאפט נשא עם אשתו השנייה, אסטריד מנקס ב-2006.
באפט הקיף את עצמו בצוות של 25 אנשים, ולמרות זאת הוא מבלה את רוב יומו בקריאת עיתונים מאחורי דלת סגורה. באפט אומר על עצמו שהוא מקבל מעט מאוד החלטות, אבל ההחלטות שהוא מקבל נעשות אחרי שהוא בחן אותן לעומק בצורה מקיפה. הוא גם טוען שהוא לא עובד קשה במיוחד, אבל המוח שלו ממשיך לעבוד כל הזמן ולנתח דברים
באפט – תורם את רוב הונו; הירושה לילדים קטנה (יחסית)
באפט הודיע לפני מספר שנים כי יתרום את כל הונו לקרנות הצדקה שבניהול ילדיו ולקרן ביל ומלינדה גייטס.
באפט, כך עולה מהסרט, רצה בכלל להיות מורה. הוא אוהב את החיבור לצעירים, הוא אוהב לדבר איתם ואוהב לעזור ולייעץ להם על החיים. המסר שלו הוא "עצב את חייך באופן המתאים לך ושמור על עקרונותיך והחלק העסקי פשוט יבוא מעצמו".
אנקדוטה מהסרט – אשה זקנה, רוז בלומקין מכרה את חנות הרהיטים שלה Furniture NebraskaMart לבאפט בשנת 1983 תמורת 50 מיליון דולר. באפט אמר עליה – "שים אותה בזירה עם כל אחד מהמנהלים של חברות פורצ'ן 500 והיא תנצח את כולם". בלומקין נולדה ב1893 ברוסיה למשפחה יהודית והתחילה לעבוד בגיל 6 בחנות המכולת של אמה. היא היגרה לארה"ב וב-1919 הגיעה לנברסקה.
ואז היא נכנסה לעסקי הרהיטים – לאחר שלוותה 500 דולר מאחיה, הקימה חנות רהיטים. העיקרון שלה היה – קנה בזול, מכור בזול והיה ישר עם הלקוחות. בלומקין נתקלה בקשיים בתחילה כשהספקים בנברסקה הפסיקו למכור לה רהיטים, בגלל שהמתחרים התלוננו כי היא מוכרת בזול מדי. אבל, היא לא הרימה ידיים. היא עברה מספק לספק ופנתה לספקים מחוץ לנברסקה, והרימה את העסק שלה בכוחות עצמה. עסק שגדל וגדל.
בגיל 90 מכרה בלומקין את החנות לבאפט כשחוזה המכירה נכתב על דף אחד ובלומקין, שלא ידעה קרוא וכתוב, ציירה סימן במקום החתימה. אבל, היא לא הפסיקה להיות אשת מסחר. בגיל 95 פרשה בלומקין מהחנות, ופתחה חנות מתחרה ממול. החנות החדשה הפכה לספקית השטיחים השלישית בגודלה בנברסקה. באפט נאלץ לקנות את החנות הזו תמורת 5 מיליון דולר. אבל באפט לא התרגש – הוא התלוצץ ואמר "הטעות שלי הייתה שלא הכנסתי סעיף של אי־תחרות בעסקה הראשונה".
מה קורה שיש מכירות בינחברתיות הקבוצה? מתי מכירים ברווח ממנה? ואיך זה קשור לדוחות של טיב טעם?
מכירות בתוך הקבוצה (מכירות בינחברתיות / מכירות פנימיות) זו סוגיה חשבונאית שאמורה להיות פשוטה – אם יש מכירה בתוך הקבוצה (בין חברות שנשלטות, או בין השולטת לנשלטת), אזי המכירה הזו בשלב ראשון מבוטלת, והיא אמורה להיות מוכרת רק אם המכירה החוצה (מכירה לחיצוניים).
נניח שחברה מסוימת מכרה לחברה בתוך הקבוצה בסכום של 10 מיליון שקל. הדוחות שלה עצמה יבטאו את המכירה הזו (ובהתאמה את הרווח הגלום במכירה הזו), אבל הדוחות המאוחדים של כל הקבוצה, לא אמורים להתחשב בעסקה הזו. הסיבה ברורה – אמנם יש מי שמכר ב-10 מיליון שקל, אבל חברה אחרת בקבוצה קנתה בסכום זהה של 10 מיליון שקל, ולכן במבט מלמעלה על כל הקבוצה לא היתה כאן בעצם עסקה אמיתית, אלא רק סוג של העברת סחורה ממקום למקום. בדוחות של המוכרת (דוחות סולו/ בנפרד) יירשמו ההכנסות (והרווח), אבל בדוחות של הרוכשת יירשם המלאי (קניית סחורה מהמוכרת).
בפועל, אם מסתכלים על הדוחות של כל אחת מהחברות, נראה כאילו יש כאן רווח מהעסקה הזו, וזה בפני עצמו בעייתי – דמיינו קבוצה גדולה שמעוניינת להציג דוחות טובים לאחת החברות בקבוצה. אז החברה הזו תמכור לחברה אחרת בקבוצה ותרום תוצאות טובות. זה קורה, זה אפשרי, אבל החברה המוכרת חייבת בדיווח על עסקאות עם בעלת השליטה, כך שהמידע הזה בחברות ציבוריות חשוף.
על כל פנים, בדוח הקבוצה (דוח של החברה האם) מבטלים את העסקה, ואת היתרות המאזניות בגין העסקה. בפועל, רק מכירה החוצה, תיחשב בראייה של דוח מאוחד כמכירה אמיתית. אם בהמשך לדוגמה הרוכשת תמכור את כל הסחורה שנרכשה בתמורה ל-10 מיליון שקל ב-13 מיליון שקל, אזי היא עצמה תכיר בדוח שלה ברווח של 3 מיליון שקל (13 מיליון פחות 10 מיליון שקל), והשאלה מה יוצג בגין העסקה הראשונה, כלומר העסקה שבה מכרה החברה בקבוצה לראשונה את הסחורה לחברה השנייה בקבוצה. הגיוני שבראייה מאוחדת של הקבוצה כולה, תוכר העסקה הראשונה כעת ואכן ההיגיון עובד כאן – העסקה שבה החברה מכרה את הסחורה לראשונה תוכל עכשיו, במקביל למכירה לחיצוניים להיות מוכרת בראייה מאוחדת, ואם נניח שהיא מכרה ב-10 מיליון עם רווח של 2 מיליון שקל. אזי הסכומים האלו יוכרו בראייה מאוחדת, אבל איך תראה העסקה כמכלול.
נתחיל בהכנסות – העסקה המקורית בתוך הקבוצה היתה בסכום של 10 מיליון שקל, ואחריה היתה עסקה חיצונית בסכום של 13 מיליון שקל. כלומר המוכרת מעין "ייקרה" את הסחורה ב-3 מיליון שקל. העסקה הזו בראייה מאוחדת היא בסך של 13 מיליון שקל.
ולגבי הרווח – במירה הראשונה/ העסקה הראשונה היה רווח של 2 מיליון שקל, אבל הרווח הזה בוטל/ נדחה, כי הוא היה מכירה עצמית – בראייה מאוחדת , הרי שהגוף השולט מכר לעצמו, ולא ניתן להכיר ברווח מעצמך, אחרת, החברות יוכלו בצורה לגיטימית למכור לעצמם ולנפח רווחים. אבל, כאשר התממשה העסקה השנייה, אזי ברור שהסחורה כבר עברה לחיצוניים ומדובר בעסקה אמיתית, ולכן החברה המוכרת לחיצוניים יכולה להכיר ברווח של 3 מיליון שקל (13 מיליון פחות 10 מיליון). בשלב הזה, החברה השולטת רשאית להפשיר את הרווח שנדחה שהיה לה בעסקה הפנימית בסך של 2 מיליון שקל, כך שבסופו של דבר מדובר על רווח מצרפי של 5 מיליון שקל. זה הרווח של הגוף המאוחד.
אבל במציאות זה מורכב יותר, מה קורה אם מוכרים חלק מהסחורה? מה קורה כאשר המכירה הראשונה היא בין חברה מוחזקת (ולא נשלטת בצורה מלאה) לבין חברה בשליטה; מה קורה עם העסקה היא בין החברה האם לחברה הבת? והא החברה האם יכולה להכיר ברווח שהיא מוכרת לחברה הבת? ויש שאלות נוספות, כאשר הכלל הפשטני הוא שעסקאות בתוך הקבוצה נהוג לבטל, נכון יותר לדחות עד הם יתממשו החוצה.
וזה מביא אותנו לדוחות של טיב טעם. טיב טעם שרכשה שנה שעברה את הפעילות של עדן טבע מרקט, בינתיים לא הצליחה לממש את הרכישה לרווחים. טיב טעם אמנם הגדילה את המכירות – גם בתחום הקמעונאי (דרך רכישת טבע עדן מרקט), וגם בפעילות הייצור והייבוא אך זה לא חלחל עדיין לשורה התחתונה.
טיב טעם היא דוגמה טובה לחברה שמוכרת לעצמה. הפעילות היצרנית לצד פעילות הייבוא שלה מוכרת גם לרשת הקמעונאית וגם לחיצוניים. בשנת 2016 מכרה פעילות הייצור והייבוא בסכום של 435 מיליון שקל, לעומת מכירות של 385 מיליון שקל בשנת 2015. הפעילות הקמעונאית גדלה ל-1,184 מיליון שקל, לעומת 1,054 מיליון שקל בשנת 2015.
בתוך המכירות של פעילות הייצור והייבוא היו בשנת 2016 מכירות פנימיות של 171 מיליון שקל. המכירות האלו מעין נמחקו בהתאמה של הדוחות המאוחדים, ומה שבא לידי ביטוי אלו המכירות של הרשת הקמעונאית החוצה. כלומר, אם נניח לדוגמה שכל הסחורה נמכרה ב-181 מיליון שקל, אזי הסכום הזה היה חלק ממכירות הרשת הקמעונאית, והוא היה מבטא את העסקה האמיתית עם גורמים חיצוניים. אנחנו לא יודעים מהדוחות להגיד באיזה מחיר נמכרו המוצרים שנרכשו בעסקה פנימית, וגם לא ניתן לדעת מה נשאר בתוך הקבוצה ומה נמכר לחיצוניים, אבל כן החברה מפרסמת טור חשוב שנקרא טור התאמה לדוחות המאוחדים, ובו היא מקזזת/ מפחיתה את ההכנסות והרווחים הפנימיים שעדיין לא הוכרו. אז ראשית החברה מנטרלת את העסקה הפנימית , כי גם כך מה שהרשת הקמעונאית מוכרת מבטא את המכירה האמיתית, ושנית – טיב טעם הוסיפה בטור ההתאמה רווח של כ-10 מיליון שקל. איך זה יכול להיות? הרי אמור להיות רווח שנדחה, ואז בטור ההתאמות בעצם מבטלים רווח – כלומר רושמים הפסד. אבל בפועל כאן זה הפוך – לכאורה הפעילות היצרנית מכרה את הסחורה בתוך הקבוצה בהפסד, ואז כשמנטרלים את העסקה, מוחקים את ההכנסה הפנימית ואת ההפסד הזה. אבל ייתכן גם שמדובר בסיבות אחרות שגרמו לביטול ההפסד בהתאמה. מה שברור מנתוני התחומים האלו שביחד (באיחוד) ההכנסות אמנם יורדות, אבל הרווח גדל.
מעודכן ל-07/2020
בנק מזרחי טפחות מספק הטבות נוספות לחיסכון לכל ילד – מהן ההטבות, מהם מסלולי הפיקדונות, מהן הריביות, והאם זה כדאי
בבנק מזרחי טפחות מציעים חיסכון לכל ילד עם הטבות. בבנק מיתגו את החיסכון בשם "ענבים לכל ילד", והם מספקים לחוסכים בחיסכון הזה גם הטבות לרכישת דירה וללימודים גבוהים.
"חיסכון לכל ילד" זו תוכנית של משרד האוצר שבמסגרתה הביטוח הלאומי יעביר עבור כל ילד, שיש להוריו בגינו קצבת ילדים, סך של 50 שקל לחיסכון – זה יכול להיות בפיקדון בנקאי או בקופת גמל להשקעה (ראו כאן, על היתרונות של קופת הגמל להשקעה). בפיקדונות התשואה צפויה להיות נמוכה יותר, אבל מנגד – בטוחה יותר.
במזרחי טפחות מסבירים כי פתיחת החיסכון אינה דורשת הגעה לסניף; ניתן לעקוב אחר החיסכון באתר האינטרנט של הבנק, וכמובן שהפיקדון ללא דמי ניהול (המדינה משלמת את דמי הניהול לבנקים ולמנהלי קופות הגמל). מעבר לכך, קרן החיסכון מובטחת, והזכאות להטבות נשמרת לחוסך עד גיל 25.
ההטבות המיוחדות במזרחי טפחות: כבנק שמוביל את עולם המשכנתאות תינתן לחוסכים הנחה של 50% בפתיחת תיק עד סכום של 500 שקל. חוץ מזה יינתן ללוקחי המשכנתאות עד פי 2 מסכום החיסכון שייצבר בתוכנית, במשכנתא לטווח של עד 25 שנה בריבית אטרקטיבית (ריבית תעריפית פחות 0.25%) – שזה באמת יתרון. נניח שהחוסך מצליח לחסוך 25 אלף שקל, אזי הוא יקבל מימון של 50 אלף שקל בהנחה של 0.25%, ואל תזלזלו בזה – מדובר על 120 שקל בשנה ל-25 שנה. זה כמה אלפים טובים.
עוד מציעים במזרחי טפחות, בתנאים מסוימים, הרחבת ההטבות לבני המשפחה מקרבה ראשונה (הורים ואחים), וכן הם מספקים הטבות ללימודים גבוהים: הלוואה בתנאים אטרקטיביים להשכלה גבוהה עד פי 2 מגובה החיסכון שייצבר; הלוואה לתקופה של עד חמש שנים; 50% הנחה בעמלות טיפול אשראי וביטחונות, מגוון מסלולי הלוואה בהתאם לצרכים וליכולת ההחזר, כולל אפשרות לדחיית תשלומים.
בבנק מציעים שלושה מסלולי ריבית – ריבית שקלית קבועה לא צמודה; ריבית שקלית קבועה צמודה; ריבית משתנה (פריים), כאשר לכל אחד מהמסלולים יש שתי אפשרויות – אפשרות להחלפת המסלול כל חמש שנים, ואפשרות ללא החלפת המסלול. כלומר, בפועל יש שישה מסלולים שונים.
הנה הריביות לכל מסלול (כפקטור של שנות החיסכון) – ריבית בחיסכון לכל ילד בכל המסלולים של מזרחי טפחות
מעודכן ל-08/2021
תוכן עניינים; ניתן להקליק על הקישור הרלבנטי
מטבעות דיגיטליים
זה התחיל בתור רעיון די בסיסי שהסתובב בפורומים השונים של סטודנטים לכלכלה והנדסת תוכנה, והפך תוך כמה שנים לאחד הדברים החשובים בזירה הכלכלית הנוכחית. הם מבטאים את המיקום המרכזי של עולם המחשבים בעת הנוכחית, ואת ההשפעה שלהם על הכלכלה. אנחנו מתכוונים למטבעות דיגיטליים, ולאפשרויות החדשות שהם פתחו.
המדריך הנוכחי מתייחס בעיקר לשיטה – הבלוקצ'יין, מדובר בעצם על טכנולוגיה של הצפנה שמשמת כאבטחה להפצה ומסחר של הביטקוין, המטבע הוירטואלי העיקרי ויתר המטבעות. אם אתם מעוניינים במדריך על הביטקוין להבין מה זה? מה המשמעות? מה הרעיון? האם יש לזה בסיס? תוכלו לקרוא כאן.
ואם תרצו לדעת יותר מה המומחים אומרים , מה כיוון הביטקוין, האם מדובר בבועה או מוצר אמיתי – תוכלו להרחיב כאן
בלוקצ'יין, מטבעות דיגיטליים ומה שביניהם
את הצורה הפיזית של המטבעות ה"רגילים" אתם מכירים, כל מטבע וסימני ההיכר שלו. מטבע דיגיטלי שונה מכך לחלוטין. זהו מטבע שקיים אך ורק בעולם אחד – והוא, ניחשתם נכון, העולם הדיגיטלי. בניגוד למטבעות שלמדנו להכיר לאורך ההיסטוריה, את המטבעות הדיגיטליים אין גורם רשמי אחד שמנפיק, והם לא נמצאים לכן תחת ההשפעות של ממשלות, בנקים בודדים או גופים ארגוניים גדולים. המטבע הדיגיטלי תחת זאת מנוהל על ידי מערכת המבוססת על קוד פתוח. המטבע הדיגיטלי הנפוץ והמרכזי ביותר שיש הוא ביטקוין (Bitcoin), כשמאחוריו נמצא המטבע המתחרה לייטקוין. ייתכן שיהיו מטבעות דיגיטליים איזוטריים יותר, שמי שיוצרים אותם הם אנשים בודדים או קבוצות – מטבעות אלה יאפיינו מן הסתם פעילויות שונות הנעשות בתוך הקבוצות או בחסותן.
מטבעות דיגיטליים מבטאים את התפיסה הרחבה יותר של "שרשרת בלוקים" (בלוקצ'יין, Blockchain). תפיסה טכנולוגית זו נוכחית בעולם המחשבים והאינטרנט כיום, והיא מבטאת קיום של פעילות עסקית מבלי שיש מערכת אחת המנהלת אותו. במקום אותו גורם מנהל משמשים בלוקים מוצפנים המבוססים על שיתוף P2P (ובמקרה הזה גם קוד פתוח). למעשה, מטבעות דיגיטליים הם שהביאו לשימוש הראשון בבלוקצ'יין, כאשר המצאת המטבע והגיית התפיסה נעשו בד בבד החל משנת 2009. זאת למרות שהמונח בלוקצ'יין היה קיים בספרות האקדמית עוד מתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20.
איך זה עובד?
כמו הביטקוין, המטבע הדיגיטלי הראשון שהשוק בשנת 2009, גם טכנולוגיית בלוקצ'יין פותחה על ידי מתכנת או קבוצת מתכנתים אלמונים, תחת שם הקוד – "סאטושי נקאמוטו". אף אחד לא באמת יודע מי עומד מאחורי השם הזה. המטבע התחיל עם גרסה דיגיטלית למטבע שיהיה ניתן להשתמש בו בעסקות עמית־לעמית (P2P), ללא צורך בגורם חיצוני כלשהו. בשוק הבנקאי המסורתי נחוץ גורם שלישי – מתווך, בנק מרכזי, בנק שמנהלים רישום ומעקב אחרי הכספים שעוברים סליקה, ובכלל אחראים על הסליקה השוטפת. אבל בעולם הדיגיטלי אפשר לוותר על זה, אבל נדרש מעקב אחרי הכספים (והעברות הכספים). אז איך עושים זאת? הפתרון הוא בטכנולוגיה. הטכנולוגיה מאפשרת מעקב, רישום, וידיעה מוחלטת איפה נמצא הכסף בכל רגע נתון. הטכנולוגיה הזו היא בעצם הבלוקצ'יין – שמאפשר בעצם תחליף לבנקים, ומאפשר רישום של הכסף במערכת, כאשר הרישום הזה כולל יתרות ותנועות ומונע הונאות. הרישום הזה, וזה היופי נמצא בו זמנית אצל כל המשתמשים במטבע הזה – זאת בעצם השרשרת, כולם "כאילו" משמשים כבנק אחד גדול – המידע הזה לא יכול להיעלם. המידע הזה כולל את כל החשבונות, יתרות, תנועות, ואת ההיסטוריה של התנועות והיתרות – אז, אם כך, למה צריך בנק?
כל המידע שנעשה בפרק זמן קצר (דקות – עד עשר דקות) נסגר ונחתם עם נוסחה מתמטית מורכבת שבצם סוגרת את חבילת המידע שנקראת – בלוק. הבלוק הזה מצטרף לשרשרת ארוכה של בלוקים וננעל בחתימה דיגיטלית ייחודית שקשורה לבלוק הקודם, וכך בעצם קיימת הגנה כפולה. באופן כזה, קיימת הגנה מפני רמאויות. כאשר משתמש ישנה פרט בבלוק קודם, הוא לא יוכל, כי המידע הזה כבר משמש את הבלוקים החדשים ולכן ההוראה/ השינוי לא יתקבל במערכת. עם זאת, כשמדובר על אבטחת מידע הרי שזו מלחמה שוטפת בין המפתחים (גם המפתחים בקוד פתוח – קוד שכל מתכנת בעצם יכול להוסיף לו) לבין ההאקרים, ואלו עשויים להפתיע. אם כי, ההיקף החישובי שנדרש כדי לפרוץ הוא ענק בכל קנה מידה, והסיכוי שזה יקרה רגע, נקרה קטן.
היתרונות של בלוקצ'יין
בלוקצ'יין בכללותה מציעה מספר מעלות ביחס לאופני ניהול אחרים, כפי שאנחנו מכירים אותם. הראשון הוא אבטחת המידע. כפי שעסקים וארגונים רבים חווים על בשרם מדי שנה, בסיס הנתונים המרכזי שהם מתבססים עליו נחשב לעקב אכילס של אבטחת המידע, עם סכנת חדירה מוחשית יותר מאשר לתשתיות אחרות. במקרה של בלוקצ'יין, הניהול הוא מבוזר ומבוסס על הקוד הפתוח. המשתמשים בונים שכבה על גבי שכבה של בלוקים, בכל אחד נתונים מוצפנים בשילוב מפתחות ציבוריים או פרטיים. כדי לבצע שינוי חייבים לשחזר את כל הבלוקים הקודמים. לא ניכנס יותר מדי לנושא של אבטחת המידע, אבל התמונה הכללית היא שאבטחת המידע העומדת בבסיס הבלוקצ'יין היא כאמור משופרת ביחס למה שלמדנו להכיר. ייתכן מאד שתפיסה ארגונית זו תבוא לידי ביטוי מוחשי יותר בארגונים בשנים הקרובות.
בלוקצ'יין מבטא במידה מסוימת את המעבר של הכלכלה העולמית ל"כלכלה חכמה" – המונח "חוכמה" הרי משויך היום בהרבה מקרים לפיתוחים טכנולוגיים ודיגיטליים. הצפי הוא שפלטפורמות המבוססות על בלוקצ'יין יהפכו לפשוטות יותר להתנהלות, מצד הגורמים המעורבים. אם ממירים הסכמים לשפה הדיגיטלית, שהופכת לשפת הקוד, ההתנהלות על פיהם עשויה לחסוך לדוגמא את פערי התיווך. כיום גורמים רבים "גוזרים קופון" וגובים עמלות אשר בכוחם של המטבעות הדיגיטליים לבטל. כך לדוגמא חברות כרטיסי האשראי שגובות עמלה על המרת מטבע, הבנקים שגובים עמלות שורה, שירותי התשלומים בהם עסקאות כרוכות בעמלה (Paypal) או אפילו המדינה שלוקחת לעצמה מכס ומע"מ על רכישות. מטבעות דיגיטליים בכלל, וביטקוין בפרט, מונעים חלק ניכר מהעמלות האלה, ולכן השימוש בהם עשוי להיות משתלם יותר מנקודת המבט של הצרכנים.
אפשרויות השימוש במטבעות דיגיטליים
מבחינה מעשית, המטבע הוירטואלי ביטקוין קיים בצורה של מספרים דיגיטליים. כל אחד מהמטבעות הדיגיטליים כולל קוד ארוך ומוצפן, שמגדיר את המטבע הספציפי וגם את המשתמש שהוא נמצא ברשותו. הכסף נשמר ב"ארנקי ביטקוין", שהם קבצים דיגיטליים בתוכם רצפי מספרים – כל רצף מציין מטבע ביטקוין אחד. הרצפים האלה כה מורכבים ומוצפנים בצורה מתוחכמת, שמשאירה אבק אפילו להצפנה של מערכות הבנקים, כך שנראה שהחשש מזיוף מטבעות דיגיטליים ממש לא במקום. הפקה של מטבעות חדשים נעשית באמצעות פעולה המכונה "כרייה", שהיא בעיקרה פתירת משוואות ממוחשבת במטרה ליצור בסוף התהליך קוד מוצפן שיהיה גם ייחודי. כיום ידועה הכמות המקסימלית של מטבעות ביטקוין – 21,000,000 ביטקוין. רוב הכספים כבר נכרו, ומכאן שאין סיכום ממשי מאינפלציה של הביטקוין.
עוד משהו שצריך לדעת על מטבעות דיגיטליים הוא שהם אנונימיים. להבדיל מכרטיסי אשראי, לדוגמא, עסקאות בביטקוין לא כוללות רישום של פרטי המשתמשים. פרטי העסקאות נשמרים בתוך הרשת עצמה, והמידע מופץ על בסיס הרעיון של P2P. עבור רוב המשתמשים בביטקוין אין חשיבות של ממש לנושא האנונימיות, אבל יש כאלה שכן ישמחו אם הפרטים של העסקאות שהם מבצעים לא יגיעו לידיהם של גורמים דוגמת חברות כרטיסי האשראי. הן משיקולי פרטיות, והן על רקע העובדה שידוע כיום שהגופים הפיננסיים משתמשים במידע הזה גם בשביל להתאים עבורנו פרסומות לא רצויות.
מטבעות דיגיטליים הם מטבעות כסף לכל דבר ועניין מבחינת השימוש בהם, כך שניתן להתבסס עליהם לביצוע תשלומים ולרכישה של מוצרים – בעיקר באינטרנט, אבל ממש לא רק. השימוש במטבע הופך לנפוץ הרבה יותר בשנים האחרונות בעולם: לא תמצאו ממשלות א מוסדות רשמיים שמקבלים אותו ושמשתמשים בו, אבל בהחלט אלפי בתי עסק, חנויות, מלונות, נותני שירותים ועוד. בשנת 2013 הוערך השימוש העולמי במטבעות ביטקוין בכמיליארד דולרים, כשהמספר עלה מאז בצורה משמעותית. שווי השוק העולמי הנוכחי של המטבעות הדיגיטליים מוערך בכ-40 מיליארד דולרים. ברור שאופן השימוש הזה במטבעות הדיגיטליים מקל מאד על המשתמשים, משני צידי המתרס, והופך את התשלום לפשוט פי כמה: באמצעות מספר לחיצות כפתור בהרבה מקרים.
כדי להשיג מטבעות דיגיטליים ניתן להשתמש בפלטפורמות המבצעות את הכרייה, אבל זה פחות מומלץ למשתמש פרטני כי מדובר בפעולה המצריכה משאבים רבים ונמשכת זמן רב – מה גם שעלול להיות מצב בו תהיה כמות פחותה יחסית של מטבעות שניתן לכרות. אפשרות אחרת ומעט נוחה יותר עבור המשתמש הממוצע היא להמיר כספים דוגמת שקל, דולר או אירו לביטקוין באמצעות אתרים ייעודיים של בורסה דיגיטלית. יש אתרים שמבצעים זאת אבל גם כספומט פיזי, הנמצא בשגרירות ביטקוין בתל אביב (ניתן באמצעותו רק להמיר שקלים לביטקוין, ולא בכיוון השני). כאן בדיוק שער החליפין של הביטקוין משחק תפקיד.
שער המטבע – במגמת עלייה, אבל…
יש להדגיש שאין ממש שער חד משמעי למטבע הביטקוין כמטבע דיגיטלי, אבל הוא כן נסחר בין סוחרים בזירות שונות לפי השער שנקבע לו. השער הזה נמצא במגמת עלייה רוב הזמן, אבל עם תנודתיות מאוד גבוה, וכמובן שאי אפשר להתנבא לגבי מחירו בהמשך – זה יכול לרדת בדיוק כפי שזה עולה. בשנים האחרונות הביטקוין שובר שיאים כשבשיאו (נכון לפברואר 2021) הגיע למחיר של 57,000 דולר.
מחיר הדולר בזמן אמת-
ושוב חשוב להבהיר – המטבע מפגין תנודתיות גבוהה מאד, עם עליות וירידות לסירוגין: אלה מושפעים ממגמות כלל עולמיות של רכישת המטבע, גורמים כלכליים ברמה הגלובאלית (למשל בחירתו של דונאלד טראמפ לנשיא ארצות הברית או מגמות במטבעות זרים בעולם). כך למשל בסוף 2013 עלה המטבע משווי של כ-120 דולר לשווי הגדול מכך פי עשרה. ב-2014 הוא איבד אחוז ניכר מהשווי שלו, כשברוב 2015 הוא עמד על כ-250 דולרים "בלבד". התוצאה היא שבשנים 2013, 2015 ו-2016 הוא הוגדר כמטבע שהביצועים השנתיים שלו היו הטובים ביותר, אבל לעומת זאת בשנת 2014 הוגדר כמטבע שביצועיו היו הגרועים ביותר. מכאן נובע שלמרות שהמטבע לכאורה חסין מפני נסיבות נקודתיות הקשורות לגורמים שמנפיקים מטבעות – בנקים או מדינות – הוא כן מושפע בשינויים שחלים בזירה הכלכלית הבינלאומית עם הזמן.
יש לציין שלמרות אבטחת המידע המשופרת בבסיס המטבעות הדיגיטליים, עדיין לא כל הנוצץ הוא זהב ביחס אליהם. העסקאות האנונימיות משכו בתחילת הדרך פושעים למיניהם, שמצאו דרך חדשה ויעילה עבורם לטשטוש עקבות. היו מספר מקרים נקודתיים שהראו את הבעייתיות של השימוש במטבע, למשל מעילת ענק בגובה של 450,000,000 דולרים שהביאה לפשיטת רגל של Mt. Gox, מי שהייתה בורסת הביטקוין המרכזית והגדולה ביותר בתבל. למרות האנונימיות של המטבע, כן היו מקרים בהם הצליחו לפזר את מעטה האנונימיות של עסקאות המטבעות הדיגיטליים – למשל הגישה של הממשל האמריקאי למלביני הון בפרשת Silk Road.
כך או כך, נראה שהמטבעות הדיגיטליים, כמו גם פלטפורמות אחרות מבוססות בלוקצ'יין, ימשיכו להיות משמעותיים מאד בשנים הקרובות. מהפכה של ממש בעולם הכלכלה? יכול מאד להיות.
עדכונים
פברואר 2021- אחרי שבתקופת הקורונה המטבע נסחר סביב שער של 8,000 דולר, במחצית השניה הביטקוין התחיל להמריא ושובר שיאים חדשים חודש אחרי חודש. נכון להיום שיא כל הזמנים של המטבע הוא 57,000 דולר למטבע.
נובמבר 2017 – תמר יסעור ראש תחום הבנקאות הדיגיטלית בבנק לאומי מתייחסת למטבעות הוירטואליים ולטכנולוגיית הבלוקצ'יין – "אם עד היום הפינטק עשה דיגיטציה לבנקאות המסורתית, היום כללי המשחק משתנים, שוב משתנים, זה הרי מתרחש אחת לתקופה. עולם הבלוקצ'יין שובר את כללי המשחק. הגורמים המתווכים לאט לאט מתייתרים, כבר לא צריך אותם, כי כשמדינה כמו רוסיה משיקה קריפטו-רובל זה סדרי עולם חדשים. בעולם של קוד פתוח וטיים טו מרקט יותר מהיר הפינטק יכול לעשות דברים מדהימים. אבל זה מסוכן. גם המעצמות החדשות של הארבע – ארבע מעצמות האינטרנט גוגל, פייסבוק, אפל ואמזון, מתחברות לעולם הזה של הבלוקצ'יין. אולי פה תהיה סימטריה בחלוקתה משאבים והזדמנות שווה לכולם ואז זה מבורך כמובן; אבל אם לומדים מההיסטוריה בסוף כנראה ישתמשו בזה לרעה".
ספטמבר 2017 – רוברט שילר, פרופסור בייל, חתן פרס נובל לכלכלה, ומומחה עולמי לזיהוי בועות – "מטבע הביטקוין הוא דוגמה חיה למצב של לבועה. ההתלהבות מהמטבע הווירטואלי היא לא רציונלית. מדובר בדוגמה העכשווית הטובה ביותר לבועה ספקולטיבית והתלהבות לא רציונלית". אבל בעודו אומר זאת המטבע הוירטואלי ממשיך לשבור שיאים – לא להאמין – 5,000 דולר למטבע
יולי 2017 – סוחר אלמוני במטבעות וירטואליים הרוויח 228 מיליון דולר בחודש. הסוחר השקיע 55 מיליון דולר ושוויו אחרי חודש – 283 מיליון דולר. לא ידועים פרטיו של הסוחר, כשלמעשה הדבר היחיד הידוע עליו הוא קוד הזיהוי של הארנק הווירטואלי שלו – x00A651D43B6e209F5Ada45A35F92EFC0De3A5184.
הרווח נוצר במסחר במטבע – אתר (ether), שהוא סוג של שילוב בין המטבעות הוירטואליים – אטריום וולוקצ'יין (Ethereum blockchain).
השווי של המטבעות הוירטואליים ובעיקר הביטקוין והאתר זינק בחודש שעבר למעל 100 מיליארד דולר.
אתר, הוא המטבע הווירטואלי השני הפופולארי ביותר אחרי הביטקוין, והוא משמש לשלם עבור אפליקציות או תכניות בבלוקצ'יין.
מאי 2017 – מי שהשקיע בביטקוין עם השקתו היה מרוויח פי 700,000 – לא נתפס, אבל אם בוחנים את העסקה הראשונה של הביטקוין לעומת מחירו הנוכחי מגלים שמי שהחזיק מטבעות בערך של 100 דולר, ולא מכר על פני התקופה – שבע שנים בסה"כ – מחזיק כיום במטבעות בערך של 73 מיליון דולר – להרחבה בביזפורטל
מדריכים נוספים:
ביטקוין – איך נוצר המטבע הדיגיטלי? מה השווי שלו (והאם זה מוצדק)? והאם אפשר להשקיע בו?
האם הבנקים גובים מכם עמלות יקרות? ככה תוכלו לגלות!
כלכלה שיתופית – מה זה? איפה זה קיים? ואיך זה משפיע על החיים שלנו?
מלחמת המטבעות הגלובאלית – מה יקרה לשקל?
מנהל קרן הנאמנות פסגות ספיר (2D) הנקובה בדולרים (מספר קרן: 5119730) מדווח כי שיעור ההוספה יירד ב-4 במאי לאפס. זאת לעומת שיעור הוספה של 2% ממחיר היחידה שנגבה עד אז.
ומה זה בכלל שיעור הוספה? שיעור הוספה מבטא פער בין מחיר הקנייה של יחידה בקרן הנאמנות למחיר הכלכלי שלה (הנגזר משווי כל הנכסים בהן היא מחזיקה חלקי מספר היחידות). שיעור ההוספה הוא עלות היסטורית ולא הגיונית שמצטרפת לעלויות הנוספות של המשקיעים בקרנות הנאמנות. העלות העיקרית היא לרוב דמי הניהול השוטפים וכן יש את דמי הנאמן/ שכר נאמן הקרן. למעשה, שיעור הוספה, זו דרך של מנהל הקרן להרוויח יותר, וזו גם שיטה של מנהל הקרן לווסת את התנועה – יצירות ופדיונות בקרן, זה סוג של קנס על אחזקה קצרה בקרן. זה אמור ליצור מוטיבציה להשקעה לטווח ארוך. ככל שהמחזיק יחזיק בקרן לתקופה ארוכה יותר שיעור ההוספה מעין יתפזר על פני תקופה ארוכה יותר והמשמעות והחשיבות שלו תפחת. להרחבה על שיעור הוספה
כך או אחרת, שווי נכסי קרן נאמנות ספיר מסתכם (נכון לסוף מרץ) ב-82 מיליון שקל; תשואת הקרן מתחילת השנה – ירידה של 0.7%, כשב-12 החודשים האחרונים הניבה הקרן תשואה של 2.3%. דמי הניהול בקרן הם – 0.4%.
קרן הנאמנות מגדל ביומד (מספר קרן: 5116165) מדווחת על מתנה. הקרן דיווחה כי קיבלה סכום של 39.1 אלף שקל, שהתקבל בקשר עם תובענה ייצוגית שהוגשה נגד אינסוליין מדיקל בע"מ. ובכן, זה אולי לא סכום בשמיים, אבל הסכום הזה משפיע משמעותית על תשואת המשקיעים בקרן וזאת בשל היקפה הנמוך. "השפעת הסכום האמור על השווי הנקי של נכסי הקרן נכון ליום 27.4.17 היתה כ-0.66%", אומרים בקרן, וזה ממש לא קצת.
בחברת הקרנות של מגדל מסבירים כי ההתייחסות היא רק לקרן מגדל ביומד, בעוד שבקרנות אחרות המנוהלות על ידי מנהל הקרן, גם אם יש השפעה היא נמוכה מ-0.1%.
מדובר בעצם בתשואה שהיא מעבר לעסקים השוטפים/ להשקעות השוטפות של הקרן, אך כמובן שמבחינת המשקיעים זו תשואה לכל דבר ועניין.
מעודכן ל-10/2022
תוכן עניינים; ניתן להקליק על הקישור הרלבנטי
מהו היתר בנייה?
היתר בנייה הוא רישיון לבנות מבנה חדש או לערוך שינויים במבנה קיים. היתר הבנייה הוא מסמך פורמלי שאליו מצורפות תוכניות המבנה, מפת מדידה ואישור רשויות וגופים מוסמכים, והוא כולל את פרטיהם של האחראים לתכנון, לבנייה ולפיקוח על הבנייה. ההיתר ניתן על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ברשות המקומית שבתחומה נמצאת הקרקע, והוא כולל מידע מפורט לגבי הפעולות שאותן הוא מתיר.
ההיתר תקף לשלוש שנים בלבד (אם כי ניתן לבקש הארכה לקראת תאריך פקיעת התוקף). הוצאת היתר בנייה היא תהליך שמעוגן בחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965, ובתקנות התכנון והבנייה התשכ"ז-1967.
מי מחויב להוציא היתר בנייה?
כל אדם המבקש לבנות מבנה או לעשות שינוי מסוים בדירה/מבנה – כמו למשל בנייה על הגג, מחויב להוציא היתר, ובלעדיו הבנייה איננה חוקית. בנייה או שימוש ללא היתר או בניגוד להיתר היא עברה פלילית.
לשם הוצאת ההיתר יש לפנות לוועדה המקומית לתכנון ובנייה (לרוב בצירוף תוכנית שמאושרת על ידי אדריכל) ואז לחכות לאישורה. האישור ניתן בהסתמך על החוק, על הבקשה הספציפית ועל האזור בכלל (לרבות התחשבות במתנגדים).
באוקטובר 2022 השיקו מטה התכנון הלאומי ומינהל התכנון את רפורמת הרישוי העצמי, שבמסגרתה הסמכות להנפקת היתר בנייה תינתן גם לאדריכלים מורשים. משמעות הדבר היא קיצור של תהליך קבלת היתר בנייה בשישה חודשים שכן מתייתרים שלבי קליטת הבקשה ובדיקת הבקשה.
האם תמיד צריך היתר?
בסעיף 145 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965, ובתקנות לתכנון ובנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967, נקבעו המצבים שבהם חובה להגיש בקשה להיתר, ובהם: הקמת בניין חדש, הריסתו של הבניין או הקמתו מחדש. כמו כן – כל תוספת לבניין קיים, וזה יכול להיות חלון חיצוני, סגירת מרפסת, חניה מקורה, גדר, פרגולה, סככה, קירוי מרפסת קיימת (אפילו אם הקיר בנוי מחומרים קלים). בנוסף לכך, כל שינוי בקירות חיצוניים דורש היתר. עם זאת, כמובן ששינוי פנימי לא דורש היתר. אלא אם השינוי הזה משפיע על שטח הדירה, או פוגע במבנה המשותף או בשלד הבניין. אלו רוב המקרים, בפועל מדובר על הרוב הגדול, אבל יש גם מקרים חריגים שנופלים להגדרה של היתר בנייה, כשהגדרת "העל" היא שהיתר בנייה נדרש בכל מצב שיש שימוש חורג ממה שאושר בעבר (בהיתר הבנייה הקיים).
לא כל היתר הוא פרויקט ממושך. במשרד השיכון והבינוי הקלו בשנים האחרונות והם מעדכנים כי במקרים מסוימים, ניתן להגיש בקשה להיתר בדרך מקוצרת שנועד לעבודה מצומצמת, ואז התהליך אמור להיות מהיר יותר, וכך למשל קורה כאשר מקימים פרגולה, גדר, מחסן וכדומה. הרציונל הוא לעודד ביצוע עבודות בנייה מסוימות, שהן פשוטות ונפוצות בתכליתן, באמצעות היתר בנייה כחוק ולא באופן עצמאי וללא ביקורת הגורמים המוסמכים והמקצועיים בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה.
כל שנדרש הוא למלא טופס בקשה להיתר לעבודה מצומצמת בשלושה עותקים ולצרף לבקשה, לפי דרישת מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, תשריט בשלושה עותקים ובו פרטים שדרש המהנדס.
באילו מקרים לא יינתן היתר בנייה?
במקרים שבהם יש סטייה ניכרת מהתכנית בנייה במקום, לא ניתן לקבל היתר בנייה. אבל מה זו "סטייה ניכרת"? התשובה לשאלה זו אינה פשוטה – בעיקרון, סטייה מהותית היא בקשה השונה מהתוכנית התקפה/הקיימת בצורה מהותית, לדוגמה – שינוי ייעוד השטח או דרישת זכויות בנייה מעבר לזכויות שנקבעו בתוכנית. במקרים כאלה יש צורך בהליך של שינוי תוכנית כתנאי למתן היתר. כלומר, יש לבקש תוכנית שינוי מתאר שזה תהליך ארוך יותר ובקשה "גדולה" יותר, ואז לבקש את היתר הבנייה.
אבל גם כאן יש הקלות – בתנאים מסוימים, סטייה אינה נחשבת לסטייה מהותית ואז כן ניתן לקבל היתר בנייה, ועושים זאת תחת בקשה להקלה או שימוש חורג. ומה זה הסינית הזו? הקלה היא בנייה בשינוי קל מהוראות התכנית לדוגמה – שינוי בקווי בניין, תוספת קומה כמפורט בתקנות התכנון והבנייה (סטייה נכרת מתכנית), התשס"ב-2002.
שימוש חורג – שימוש השונה מזה שנקבע בתכנית בהיתר, כגון: שימוש לגן ילדים באזור המיועד למגורים.
עד כאן, ההגדרות והתיאוריה, אבל איך עושים? מה עושים? למי פונים כדי לקבל היתר בנייה? אז הכתובת היא כאמור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. הפנייה היא פרוצדורה לא פשוטה הכוללת מספר שלבים.
שלב ראשון – הגשת הבקשה
הגשת הבקשה, צריכה להיערך, על פי החוק, בידי אדריכל, או מהנדס מבנים או הנדסאי בניין. הבקשה כוללת פרטים רבים לרבות – הגדרת שימוש המבנה, פירוט חומרי הבניין בהם ייעשה שימוש, חישוב אחוזי בנייה ושטחי הבנייה וכן הקלות מבוקשות.
הבקשה כוללת נספחים חשובים לרבות תוכנית הבנייה/ הסברים על השינויים הנדרשים, וכמובן – אישור על הבעלות על הנכס. אפשר לצרף נסח טאבו או אישור זכויות מרשות מקרקעי ישראל (או החברה המשכנת) או (באם מדובר בנכס בבית משותף) נסח רישום מרוכז של הבית המשותף. אגב, עדיף להוציא אישור כמה שיותר מעודכן ובסמוך להגשת הבקשה.
שלב שני – הבדיקה הטכנית; אם עוברים משלמים ועוברים שלב
הוועדה בודקת אם כל המסמכים הוגשו כראוי מדובר על בדיקה טכנית, כאשר אם יש חוסרים/ השלמות וכו', הבקשה חוזרת למגישים להשלמות/ תוספות
אם הבקשה עברה את שלב הבדיקה הטכנית, נקבע גובה המקדמה הכספית שהמבקש נדרש לשלם. לאחר ביצוע התשלום הבקשה עוברת לבדיקה של מהנדס הוועדה.
שלב שלישי – בדיקת המהנדס
מהנדס הוועדה בודק את הבקשה, האם היא עומדת בדרישות החוק והתקנות. אם הוא מחליט שכן, אזי הבקשה עוברת לדיון בוועדה המקומית עם המלצה על מתן היתר בנייה. אבל, אם המהנדס טוען שהבקשה לא עומדת בדרישות, הוא כותב זאת ומעביר את הטיעונים יחד עם הבקשה בחזרה למבקש. אגב, תוך כדי בדיקתו, המהנדס פונה, בחלק מהמקרים למבקש כדי לקבל מידע נוסף, הסברים ופירוט של השרטוטים/ המפות ועוד.
פרסום בעיתון
במצב שהבקשה היא להקלה, כלומר בנייה שלא בהתאם לכללים הרגילים, המבקש צריך לפרסם את בקשתו ב-3 עיתונים, שניים מהם בתפוצה ארצית בעיתון נפוץ ומקומון שמופץ אחת לשבוע לפחות. ביישוב ערבי או באזור שמתגוררים בו דוברי השפה הערבית, ההודעה תפורסם בנוסף גם בעיתון בשפה הערבית. כמו כן, מי שמבקש הקלה ישלח בדואר רשום את נוסח ההקלה לכל בעלי המגרשים הגובלים, ועליו להציב שלט בולט בחזית הקרקע או הבניין.
כמו כן, יש אפשרות להתנגד. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מאפשרת לכאלו שרואים את עצמם כנפגעים מהתוכנית, להגיש התנגדות. ההתנגדויות מוגשות תוך 14 יום מהתאריך האחרון של הפרסום. ניתן לערער תוך 30 יום בפני ועדת ערר על החלטת הוועדה המקומית. אם יש התנגדות, הדבר עובר לוועדה לשמיעת התנגדויות; ואם אין התנגדויות, הבקשה תעבור לדיון ברשות הרישוי.
השלב הבא – דיון בבקשה בוועדה המקומית
השלב הבא הוא דיון בוועדה המקומית לתכנון ובנייה. חשוב להבין – כל רשות מקומית והתנאים שלה לקבלת ההיתר. זה הטרוגני מאוד, זה תלוי באזור, בהיתר, במבנה. בפועל, ייתכן שבמקום אחד התקבל היתר בנייה, ובמקום אחר ממש לא.
הוועדה המקומית מאשרת או דוחה את הבקשה, וכן היא יכולה להתנות את הבקשה. כלומר, משהו בסגנון בהתקיים התנאים הבאים, אנו נידון בבקשה שוב, או הבקשה תאושר תחת התנאים הבאים. התנאים יכולים להיות צמצום מסוים של היתר הבנייה, שימוש בחומרי גלם, נקיטת אמצעי בטיחות, עבודת תשתית ועוד.
החלטת הוועדה מועברת למבקש. אם ההודעה חיובית, אושר היתר הבנייה, אזי המבקש יידרש לשלם אגרות והיטלים (לרבות היטל השבחה). לאחר התשלום יופק היתר הבנייה, והוא בתוקף במשך 3 שנים מיום הפקתו.
ונניח שזה לא עבר חלק. שהוועדה התנגדה להיתר הבנייה. במצב כזה, המבקש יכול להגיש ערר תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה. אך הערר צריך לכלול נימוקים נוספים/ חדשים ש"תוקפים" את החלטת הוועדה. הגשה חוזרת של החומר לא תועיל בדבר, צריך טיעונים והסברים חדשים שישכנעו את הוועדה בחשיבות היתר הבנייה.
עדכון אוקטובר 2022 – רפורמת הרישוי העצמי
במסגרת רפורמת רישוי עצמי של מינהל התכנון ומטה התכנון הלאומי, הסמכות להנפקה היתר בנייה תינתן גם לאדריכלים מורשים, מה שיקצר את התהליך בשישה חודשים.
עדכון יוני 2017 – היתר בנייה תוך 45 יום!
שר האוצר, משה כחלון, מקדם תקנות שיפחיתו רגולציה על בהליכי הרישוי והבנייה ויקצרו משמעותית את לוחות הזמנים למתן היתרי בנייה (בהליכי רישוי מצומצמים – כמו היתר למרפסת). כך שמתן היתר יעמוד על מקסימום 45 יום ממועד קליטת הבקשה. בתקנות נקבע כי במידה ולא תינתן החלטה של רשות רישוי, רואים את הבקשה כאילו התקבלה החלטה לאשרה וזאת בשונה מהליך רישוי רגיל שבו היעדר החלטה הינו בעצם סירוב לבקשה.
התקנות כוללות את רשימת סוגי העבודות והמבנים לגביהם יחול ההליך המזורז וכן דרישות מקלות מבחינת היקף המסמכים שיש לצרף לבקשה. בין ההיתרים שיכולים לקבל הליך מזורז – הוספת ממ"ד לדירת מגורים, הוספת בנייה בשטח של 25 מטר בקומת קרקע של בניין מגורים, תוספת בנייה על גג בניין מגורים, סגירת מרפסת מקורה, הוספת מרפסת או מעלית בבניין עד 4 קומות, התקנת מכפילי חנייה, התקנת מערכות הסקה בדירה והתקנת צוברי גז.
מזרחי טפחות בפיקדונות ליצ'י – ריבית עולה על פני התקופה
בנק מזרחי טפחות מציע ללקוחותיו פיקדונות ליצ'י במספר מסלולים. פיקדון ראשון – ליצ'י קבועה לשנתיים (מספר פיקדון – 176). מדובר בפיקדון שקלי לא צמוד לשנתיים בריבית קבועה. בחצי שנה הראשונה הריבית היא 0.20%, בחצי שנה שנייה הריבית עולה ל-0.40%, בחצי שנה שלישית: 0.60%, בחצי שנה רביעית: 0.65%. סכום המינימום לפיקדון זה – 50 אלף שקל. תחנות יציאה מתום חצי שנה, כל חצי שנה.
בנוסף מציעים במזרחי טפחות פיקדון ליצ'י קבועה (מספר -175). פיקדון זה הוא פיקדון שקלי לא צמוד ל-6 שנים בריבית קבועה. שלוש שנים ראשונות: 1.85%, שנה רביעית: 2.00% שנה חמישית: 2.25%, שנה שישית: 2.75%. גם כאן סכום המינימום להפקדה – 50 אלף שקל. תחנת יציאה מתום שלוש שנים כל שנה.
סוג נוסף של ליצ'י – ליצ'י קבועה (מספר 174) – פיקדון שקלי לא צמוד ל-5 שנים בריבית קבועה. ומה הריבית? בשנתיים ראשונות: 1.00%, שנה שלישית: 1.50%, שנה רביעית: 1.80%, שנה חמישית: 2.40%. סכום ההפקדה המינימלי – 50 אלף שקל. תחנת יציאה אחת לשנה מתום שנתיים.
במזרחי מציעים גם פיקדון ליצ'י בריבית קבועה שקלית (מספר פיקדון 178) ל-4 שנים. הריבית – בשנה ראשונה: 0.55%, שנה שנייה: 0.95% שנה שלישית: 1.35%, שנה רביעית: 1.75%. סכום המינימום להפקדה 50 אלף שקל. תחנת יציאה אחת לשנה מתום שנה.
וחוץ מליצ'י, מציעים במזרחי פיקדון רימונים צמוד דולר לשנתיים (מספר 547). מדובר על פיקדון שקלי צמוד לשער היציג של הדולר, לתקופה של שנתיים, נזילות יומית מתום 3 חודשים מיום ההפקדה. הריבית השנתית תהיה בשיעור 0.50%. גם כאן סכום המינימום – 50 אלף שקל.
מעודכן ל-03/2018
תחבורה בתל אביב – קאר2גו, גט טקסי, תחבורה ציבורית – מה עדיף? קאר2גו גדלה, גם הפעילות של גט טקסי עולה, וזה לא סתם. תל אביב נוחה לשתי הפעילויות האלו, ויש אפשרויות תחבורה נוספות.
רבים מתושבי תל אביב, ולא רק אלה שחסר להם כסף, אינם מחזיקים ברכב פרטי וזאת משתי סיבות עיקריות – העומס בכבישי העיר שהופך את הנסיעה לא פעם לבלתי נסבלת, ומצוקת החנייה, במיוחד אם אין חנייה ליד הבית. הם מעדיפים להתנייד בעיר באמצעות תחבורה ציבורית, אופניים, כול – תל אופן, פרוייקט האופניים של העירייה (בשיתוף חברה ציבורית). מדובר באופניים שמשכירה העיריה בכל רחבי העיר. כמו כן, רבים בעיר מתניידים באופניים חשמליות, קטנועים ונעזרים בחברים טובים… לאלה הצטרפו גם אלפי מנויים פעילים בהשכרת רכב של חברת קאר2גו.
תוכן עניינים; ניתן להקליק על הקישור הרלבנטי
פתרונות תחבורה שמשמשות את התל אביבים?
אוטובוס – מבין פתרונות התחבורה הציבורית זהו הפתרון הזול ביותר. המחיר בתוך תל אביב הוא 5.90 שקלים לאדם. אבל אם אתם שניים, או שאתה עולה על אוטובוס עם שני ילדים מעל גיל חמש ועוד אחד בעגלה, תשלמו כבר די הרבה – על הילדים משלמים מחצית, התינוק פטור מתשלום, ועל עגלה משלמים מחיר מלא. במקרה כזה הנסיעה באוטובוס תעלה לכם כ-18 שקלים, ואז כבר כדאי לשקול מונית. חיסרון נוסף – האוטובוסים עוצרים בתחנות קבועות, וצריך לקחת את זה בחשבון מבחינת המרחק מנקודת היציאה שלכם לתחנה ומה המרחק מתחנת הירידה שלכם עד ליעד המבוקש, שלא לדבר על כך שאם מעורבים בכך ילדים קטנים, זה עוד יותר מורכב. גם זמן הנסיעה, אם מחשבים עלות זמן, יותר ארוך יחסית באוטובוס.
מונית שירות – עוד אופציה זולה יחסית. מונית שירות היא מונית גדולה (לרוב מיניבוס) הנוסעת במסלול קבוע מראש ולאורכו היא אוספת ומורידה נוסעים. בדרך כלל חופפים קווי השירות את מסלולי נסיעתם של קווי אוטובוסים. המחיר בתל אביב בשעות היום בימי חול (תעריף 1) הוא 6.6 שקלים ל-6 קילומטרים, ולכול קילומטר נוסף מוסיפים עוד 40 אגורות. בתעריף 2 (שעות הערב והלילה, שבתות וחגים) התעריף עולה ל-9.24 שקלים פלוס 56 אגורות לכול קילומטר נוסף.
היתרון של מוניות השירות לעומת האוטובוסים שהן פעילות גם בלילה וגם בשבתות וחגים. כמו כן, אם תבקשו מנהג מונית השירות שיעצור לכם בפינת הרחוב אליו אתם רוצים להגיע, הוא יעשה זאת ולא יגרור אתכם לתחנה הקבועה במסלולו. יש גם יותר אינטימיות בנסיעה במונית שירות מול אוטובוס, והחבר'ה גם מחליפים בדיחות ודעות פוליטיות…
מוניות (ספיישל)– ההתניידות במוניות בתל אביב היא אולי הגבוהה במדינה, משום שתל אביב, מעבר לכמות התושבים בה, היא עיר מטרופולין, מרכז עסקים ומסחר ומרכז בילוי לכול אזור המרכז. משתמשים רבים באזור תל אביב גם מקבלים החזר על הנסיעה ממקום העבודה או כהוצאה מוכרת, ואז למה לחשוב פעמיים?
היתרון של מונית – היא מגיעה עד אליך ולוקחת אותך עד לאן שתרצה, ואם אין עומס בכבישים, היא עושה את זה די מהר. בשנים האחרונות גם רוב המוניות הן משנתונים מתקדמים, יש מזגן והנסיעה די נעימה. איכות הנסיעה קשורה גם לאופי הנהג – ועל כך יש פחות שליטה (כמו גם על אופי הנוסעים… יאמרו הנהגים). במונית אחת ניתן לנסוע גם 4 נוסעים ומחיר הנסיעה מתחלק ביניהם. אגב, על נוסע רביעי יכול הנהג לגבות תוספת של 4.80 ₪, כנ"ל לגבי מזוודה, אבל רוב נהגי המוניות לא גובים את התוספת.
ומה המחיר?
על פי משרד התחבורה, אלה תעריפי נסיעה במונית עם מונה
תעריף 1 – הוא נגבה משעה 5:30 בבוקר עד 21:00 בימי חול.
התשלום הבסיסי הוא 11.5 שקלים – נכנסת למונית וביקשת להפעיל מונה, המחיר מתחיל מ-.511 שקלים. לאחר כחצי קילומטר או 80 שניות, המונה "מתחיל לרוץ", כשכול 12 שניות או 87 מטרים עד נסיעה של 15 קילומטרים, המחיר עולה ב-30 אגורות.
אם, למשל, אתם רוצים להגיע מרחוב אלנבי לקניון עזריאלי, הרי שמדובר במרחק של כ-5 קילומטרים (מרחק ממוצע). לפי חישוב של המרחק תשלמו עוד כ-5 שקלים על מחיר הבסיס ובסך הכול כ-16 שקלים. זה במידה והתנועה זורמת. אם יש עומס תנועה, הזמן מתארך (והמונה דופק כול 12 שניות) ולכן מחיר הנסיעה יתייקר.
תעריף 2 נגבה משעה 21:01 ועד 05:29 בבוקר + שבתות וחגים. בעיקרון מחיר הבסיס גבוה ב-25% מזה של תעריף 1, והמונה "רץ" מהר יותר – תשלמו עוד 30 אגורות בכול 10 שניות או 69.87 מטרים עד מרחק של 15 ק"מ.
אגב, נהג המונית יכול לגבות מכם מחיר נוסף אם הוא ממתין לכם, כשאתם עושים עצירה בדרך. התעריף הוא 83.8 שקלים לשעת המתנה.
עגלת תינוק או חיית מחמד – רוב הנהגים עוזרים בקיפול והכנסת העגלה לתא המטען; לגבי חיית מחמד – יש נהגים שמוכנים להסיע אותן ויש שלא.
הדרכים להשגת מונית – גט טקסי בראש
הבעיה בתל אביב היא זמינות המוניות. בעיקרון אפשר להשיג מונית ברחוב בהינף יד כשרואים אותה, להזמין מונית בטלפון (יש גם באפליקציה) מתחנת מוניות, כשאז צריכים לשלם כמה שקלים נוספים לדמי הנסיעה עבור ההזמנה, ובשנים האחרונות גם באמצעות אפליקציות המוניות Gett וריידר.
מייסדי חברת ג'יטי גטקסי סיסטמס בע"מ, המוכרת במותג Gett, מפתחת האפליקציה, הם רועי מור ושחר וייסר, המשמש גם כמנכ"ל החברה. מנכ"ל החברה בישראל הוא מארק און. מאז 2010, אז הושקה אפליקציית "גט טקסי" ששינתה לפני שנה את שמה ל"גט" (Gett), משום שהרחיבה את פעילותה גם לתחום המשלוחים, כמות המשתמשים במוניות בתל אביב עלתה עוד יותר. אין מספרים מדויקים לגבי השימוש באפליקציית גט בתל אביב; ב-2015 דיווחה החברה על 35 אלף נסיעות ביום בכול הארץ, וההערכה היא שמחציתן בתל אביב. באותה שנה היא גם דיווחה על יותר מ-2 מיליון שהורידו את האפליקציה שלה בישראל. גט פעילה בעוד מדינות רבות. ריידר נכנסה לשוק לפני כשנתיים, ועדיין רחוקה מהמספרים של גט.
הזמנת המונית באפליקציה (למי אין סמארטפון היום? לא לרבים) שינתה את התחום, גם בגלל נוחות ההזמנה וגם משום שהיא מאפשרת תשלום מראש באשראי. גט אומנם גובה בשנתיים האחרונות דמי הזמנה בסך 4.60 ₪ בשעות העומס (7:00 עד 10:00 בבוקר, ו-15:00-17:00 אחר הצהריים) , אבל זה לא הקטין את מספר ההזמנות שלה. האפליקציה מאפשרת אף להזמין מונית שעות מראש. המזמין יכול לראות דרך האפליקציה את פרטי הנהג המגיע אליו ואיפה הוא נמצא בדרך אליו.
גט מבטיחה "מונית בתוך 3 דקות", כי היא מאתרת את הנהגים הקרובים ביותר למזמין השירות, אך לא תמיד היא עומדת בכך. יש המעידים שלעיתים מדובר בהמתנה של עשרות דקות למרות הבטחה זאת. זה ניתן להבנה בשעות העומס, אך המצב לא מאוד שונה בשעות שאין בהן עומס, כשאז נהגי גט רבים מעדיפים לכבות את התקשורת עם גט ולאסוף לקוחות ברחוב. יש לציין, כי נהג שהתקשורת שלו עם מערכת גט פתוחה כשכך הוא מצהיר שהוא פנוי, מחויב לקחת את הנסיעה שגט מציעה לו, והוא אינו יודע מראש אם מדובר בנסיעה של קילומטר או נסיעה לירושלים.
בגט מקפידים גם על כך שהמוניות שעובדות אתם הן משנתונים אחרונים (לרוב עד שלוש שנים), הם פוגשים מראש את הנהג, וכול נוסע יכול לדווח ולתת ציון לנהג שהסיע אותו, ולכן היא גם מסננת נהגים שיש נגדם תלונות רבות.
קאר2גו
אופציה נוספת להתניידות של התל אביבים, שלא במכוניתם הפרטית, היא חברת קאר2גו (קאר טו גו). מדובר בעצם במשהו דומה ל"סידור רכב בקיבוץ". התושבים הקרובים לחניון שמפעילה החברה, ויש כ-20 כאלה בתל אביב, הם אלה המשתמשים במכוניות שבו בדרך כלל. השירות מתאים כשצריך מכונית לכמה שעות, או כשרוצים לבקר חברים וקרובים בשבת. את הרכב לוקחים מהחניון ומחזירים אותו לחניון. לאחרונה החל ניסוי בפרויקט "אוטותל" של בעלי חברת קאר2גו, כשאז יהיה אפשר להחזיר את הרכב לכול אחד ממאות מקומות החניה שעירית תל אביב אמורה להקצות לשם כך. חברת קאר2גו טוענת שיש לה כ-10,000 מנויים פעילים שרובם תושבי תל אביב וסביבותיה. את המנויים משרתות כמה מאות מכוניות.
קאר טו גו קמה ב-2008 כרעיון שיתוף כלי רכב, כשאז היו לה 20 מכוניות. הרעיון ובא לארץ על ידי שלושה יזמים צעירים: יונתן גדיש, בן ניניו ונעם מרגלית. ב-2009 נכנסה קבוצת שגריר כשותפה והיום היא מחזיקה בחברה בשנת 2009 נקלעה החברה לקשיים, אז נכנסה לתמונה קבוצת שגריר, השקיעה כסף וצמצמה את חלקם של השלושה בבעלות. ההשקעה סייעה להתקדמות וגם המודל התקבל לאט לאט בציבור, וכך עד 2013 היא הכפילה את פעילותה מדי שנה, אך נתקעה מאז.
איך זה עובד?
בניגוד לאמצעי התחבורה שפורטו לעיל, השכרת רכב מאקר טו גו דורשת להיות מנוי ולשלם דמי מנוי שנתיים, ומחיר נוסף על השכרת הרכב לפי שעה או יום. יש לציין כי המחיר כולל דלק וביטוח. ההזמנה יכולה להיות בחניונים, בטלפון או באפליקציה. התשלום בכרטיס אשראי, וקבלה מקבלים במייל. כול מנוי מקבל כרטיס אישי, מגיע לחניון בתיאום מראש, מצמיד את הכרטיס למכונית והיא נפתחת כשהמפתחות בפנים. בסיום השימוש הוא מחזיר את המכונית לאותו חניון.
החברה מציעה שלושה מסלולים:
- סאמטיימס – מיועד למי שצורכים את השירות פחות מפעם בחודש. דמי מנוי לשנה – 140 ₪; מחיר לשעה – 20 ₪; מחיר ליום 180 ₪. בנוסף משלמים 2 שקלים על כול קילומטר של נסיעה ב-50 הק"מ הראשונים ו-1 שקל על כול קילומטר נוסף.
- סימפל – מיועד למי שזקוקים לשירות 3-4 פעמים בחודש. דמי מנוי לחודש (!) – 100 ₪; מחיר לשעה – 15 ₪; מחיר ליום – 135 ₪. המחיר לקילומטר – כנ"ל.
- אני טיים – מיועד למי שזקוקים לשירות פעם בשבוע לפחות. דמי מנוי לחודש – 200 ₪; מחיר לשעה – 14; מחיר ליום – 125. מחיר לקילומטר ב-50 הראשונים – 1.8 ₪ ומעבר לכך 1 ₪ לקילומטר.
השירות מציע מגוון מכוניות, כשהמחירים הנ"ל מתאימים למכוניות קטנות. על מכונית משפחתית יוקרתית יש תוספת של 5 שקלים לשעה ו-45 ₪ ליום. לרכב הסעות (מיני ואן) תוספת של 30 ₪ לשעה ו-320 ₪ ליום פלוס 2 שקלים לכול קילומטר נוסף.
למי כדאי השירות?
אם אני למשל, משתמשת בשירותי מונית לעבודה שלוש פעמים בשבוע, כשבכול פעם אני משלמת 40 ₪ ביום (20 הלוך ו-20 חזור), אני מתאימה למסלול של "אני טיים". אם אני מוציאה בשבוע על מוניות 120 ₪ ובחודש כ-500 ₪, האם משתלם לי יותר להשתמש בשירותי קאר טו גו? נבדוק – עלות דמי המנוי מסתכמת ב-200 שקלים לחודש; אם מדובר בהלוך חזור לעבודה, כאמור, הרי שעדיף לשכור ליום שלם, שזה 126 שקלים ליום. אני זקוקה לשירות 12 פעמים בחודש – זה יוצא כ-1,570 ₪ לחודש ועוד כ-120 שקלים על הקילומטרים (בהנחה שנוסעת כל יום 6 קילומטרים הלוך ו-6 חזור. כלומר, מדובר בהוצאה של קרוב ל-2,000 ₪ לחודש. זה נשמע קצת מטורף, כי על מונית אני מוציאה הרבה פחות.
אבל אם משווים את זה לרכישת רכב ואחזקתו, הרי שהמסלול הזה אולי כדאי למי שיש לו מספיק כסף אבל לא רוצה להחזיק במכונית פרטית.
המסלולים האחרים כדאיים במקרים שאין רכב פרטי ורוצים רכב לסוף השבוע, או לקפוץ בלילה אל חוץ לעיר עם חברים, ואז מתחלקים גם בעלויות. זה זול יותר מהשכרת רכב, כי לא משלמים על דלק.
שורה תחתונה – קאר טו גו לא מחליפה שירות מוניות בעיר, כן יכולה להוות תחליף לבעלות על רכב פרטי.
עוד תנאים ייחודיים של השירות – הכרטיס הוא אישי, כי הביטוח מכסה את הנהג בעל המנוי בלבד, ולכן אי אפשר להעביר אותו למישהו אחר; כלומר, אי אפשר שכמה ירכשו מנוי במשותף; ניתן לצרף למנוי במן משפחה מקרבה ראשונה בעלות חד פעמית של 45 ₪ למנוי השנתי. מספר החניונים מוגבל ואינו זמין לכול תושבי העיר במרחק הליכה; אפשר לרכוש מנוי מגיל 21 עם וותק רישיון של שנתיים לפחות והיעדר הרשעה בעבירות חמורות; אסור עישון ברכב כמו גם הסעת חיות מחמד.
מה עם אובר?
אפליקציית אובר (Uber), שהיא תחבורה שיתופית שבה נהגים בעלי רכב פרטי מסיעים נוסעים תמורת תשלום (נמוך קצת מזה שבמונית). החברה הבינלאומית מצליחה מאוד בארה"ב ופועלת ב-55 מדינות, אבל בישראל עדיין לא מצליחים להכניס אותה. מדוע? בעיקר בגלל לחץ גדול של נהגי המוניות, שרובם מצביעי ליכוד… כרגע היא פועלת רק באמצעות מוניות רגילות, בעיקר בירושלים וקצת בתל אביב וגוש דן. התשלום הוא רק באמצעות אשראי, וגם באפליקציה זו רואים את פרטי הנהג וקרבתו הגיאוגרפית למזמין. אז מתי ניראה פה את אובר? כשהשיקולים הציבוריים יגברו על השיקולים הפוליטיים.
אשראי חוץ בנקאי תחת רגולציה; מי בעצם יוכל לתת אשראי? מה יקרה ללווים, האם מצבם ישתפר?
ביוני 2017 יצאה לדרך רגולציה משמעותית על חברות האשראי חוץ בנקאיות, חלפני כספים, המרות מטבע (צ'יינג'ינג), חברות ניכיון צ'קים וכל מי שבעצם מספק שירותי מטבע ואשראי. המטרה להפוך את כל שוק האשראי לשקוף ומוסדר ותהיה לכך השפעה על מיליוני צרכנים.
בשירותי המרת מטבע משתמשים כמעט כולם, ובשירותי האשראי החוץ בנקאי משתמשים יותר ויותר על רקע יוקר המחיה העולה, האוברדראפט הגדל בבנקים, והגעה למצב שכבר לא ניתן לקבל אשראי מהבנקים. המצב הזה גורר אנשים לקבל אשראי ממקומות כמו – חברות כרטיסי האשראי, מקרנות הפנסיה וההשתלמות, ומחברות שמספקות מימון. זה יכול להיות בריביות מאוד גבוהות, אבל מה לעשות – אנשים צריכים כסף!
אז אפשר להגיד להם – פוס, זה משחק מסוכן. אתם עלולים להיגרר לצרות, לכו תדעו ממי אתם לווים, והלוואות צריך להחזיר. תנסו קודם כל, לרסן את ההוצאות שלכם, ובכל זאת – יש כאלו שמגיעים לאשראי החוץ בנקאי. וזה לא תמיד רע, כיום עסקים רבים לוקחים מימון מחברות ניכיון צ'קים, וחברות ייעודיות שיש להם סכומים גדולים לספק לעסקים; וגם לקיחה של הלוואה פרטית ממקורות חוץ בנקאיים היא ממש לא אסון, רק צריך כמובן להיזהר ולהבין מה הריבית ומה היכולת שלכם להחזיר את הלוואה.
התחום של האשראי החוץ בנקאי פרוץ בחלקו – מול חברות כרטיסי האשראי המסודרות והשקופות וחברות ה-P2P (הלוואות חברתיות), יש גם חברות שוק אפור עם ריביות גבוהות. הרגולציה שתיכנס ביוני דורשת רישיון מכל העוסקים בתחום של מתן שירותים פיננסיים; הרישיון יהיה בהתאם להיקף הפעילות של אותו גוף, וקבלת הרישיון מותנה בדרישה להון עצמי מינימאלי ובחינת יושרו של מבקש הרישיון. בנוסף, יחולו חובות דיווח שונות, חובות של הגופים האלו כלפי צרכנים, בין היתר בנוגע לאיסור הטעייה וגילוי נאות.
לרגולטור המפקח תינתן סמכות להטיל עיצומים כספיים, לפתוח בהליך פלילי ולשלול רישיון.
החוק החדש חל בפועל על כל מי שעוסק בתחום של מתן שירותים פיננסיים ובתחום של מתן אשראי. העוסקים בתחומים אלו מחויבים לקבלת רישיון, ומה זה בעצם על פי החוק שירות פיננסי/ שירות בנכס פיננסי?
שירות בנכס פיננסי כולל אפשרויות רבות, בין היתר החלפה של נכס פיננסי בנכס פיננסי אחר, וחשוב להבין – הלוואה היא סוג של שירות פיננסי – הלקוח מקבל הלוואה, ומספק התחייבות להחזר ההלוואה, הגוף המלווה – נותן נכס: מזומנים ומקבל נכס אחר: התחייבות של הלקוח (הלווה) כלפיו. שירותים נוספים שנכנסים להגדרה הזו – פריטה של כסף; פדיון, המרה, מכירה של נכס פיננסי, העברה של נכס פיננסי, ניהול או שמירה של נכס פיננסי (גם בכספת) ועוד. נכס פיננסי הוגדר בחוק כמזומן, צ'ק, שטר חוב, שטר חליפין, מט"ח וגם מטבע וירטואלי (ביטקוין ועוד)
רישיון בסיסי לעומת רישיון מורחב
בפועל יהיו כמה סוגי רישיון. רישיון בסיסי יאפשר לגופים המחזיקים בו לתת שירותים פיננסיים בהיקף מצומצם. רישיון מורחב, יאפשר לגופים המחזיקים בו לתת שירותים בהיקף משמעותי יותר. כל הגופים צריכים להגיש בקשה, כלומר כל מי שעוסק באשראי, ניכיון, המרה וכו' מחויב להגיש בקשה לרישיון לרגולטור – רשות שוק ההון.
למעשה, החוק מגדיר ארבעה סוגי רישיונות לפי סוג השירות והיקף הפעילות – רישיון בסיסי למתן אשראי; רישיון מורחב למתן אשראי; רישיון בסיסי למתן שירותים בנכס פיננסי ורישיון מורחב למתן שירותים בנכס פיננסי.
עוסקים במתן אשראי נדרשים לקבל רישיון מורחב אם יש להם צבר אשראי של לפחות 25 מיליון שקל, ומה זה צבר אשראי? היקף החובות של מקבלי האשראי לנותן האשראי בתוספת 10%.
העוסקים במתן שירות בנכס פיננסי נדרשים לרישיון מורחב אם מחזור העסקים שלהם עולה על 30 מיליון שקל.
אגב, החוק פוטר מקבלת רישיון גופים שמפוקחים על ידי רשויות אחרות מטעם חוקים אחרים. בנקים למשל מפוקחים מטעם חוק הבנקאות. אנשים פרטיים שמספקים אשראי דרך חברות / זירות ה-P2P אינם מחויבים ברישיון.
התנאים לקבלת רישיון בסיסי כוללים כאמור בדיקת מהימנות ובדיקת איתנות פיננסית, תוך אבחנה בין מבקש רישיון שהוא יחיד לבין תאגיד. החוק קובע כי מי שמממן למעלה מ-50% מהיקף הפעילות של נותן השירותים הפיננסיים הוא בעל השפעה, ולכן חייב לעבור בעצמו בדיקת מהימנות לצורך קבלת הרישיון. מעבר לכך, גם בעל שליטה בחברה צריך לעבור בדיקת מהימנות במקביל לבדיקה ולתנאים שחלים על החברה עצמה.
כדי לקבל רישיון בסיסי למתן שירות בנכס פיננסי נדרש הון עצמי מינימלי של 300 אלף שקל, וכדי לקבל רישיון בסיסי למתן אשראי נדרש הון עצמי מינימלי של 500 אלף שקל.
על מנת לקבל רישיון מורחב, צריך להיות חברה רשומה (בישראל),יהיה צורך בחבות ממשל תאגידי לרבות מינוי דירקטוריון המונה 3 דירקטורים לפחות ועוד (התייחסות דומה לחברה ציבורית). כדי לקבל רישיון מורחב כספק שירותים פיננסים צריך הון של 1 מיליון שקל; וכדי לקבל רישיון של נותן אשראי מורחב צריך הון עצמי מזערי של בין 1 מיליון ל-4 מיליון שקל (בהתאם לצבר האשראי של הגוף)
קבלת הרישיון מותנה בהגשת שורה ארוכה של מסמכים ואסמכתאות וזאת כדי לבחון את עברו ויכולתו לעמוד בדרישות שקבע החוק, לרבות כאמור דרישות להון מינימאלי.
מהן הזכויות של הלווים?
החוק מתייחס גם ללקוחות/ הצרכנים – הלווים ועוד. חל איסור להטעות (איסור הטעיה) – בעל רישיון לא יטעה לקוח בכל עניין מהותי כמו זהות הגוף, סוגי השירותים, הוותק שלו ומהות העסקה.
אסור לפגוע בשיקול הדעת של הלווה, ובמילים אחרות – צריך שיהיה שיקול דעת חופשי של הלווה. נאסר על בעל רישיון לעשות מעשה העלול לפגוע ביכולתו של לקוח לקבל החלטה אם להתקשר בעסקה עמו. כלומר, אסור לעשות מניפולציה כלשהי כלפי הלקוח אסור לתמרן אותו, אסור לגרום לו לקחת הלוואה בריבית מסוימת, צריך לתת לו שיקול דעת מלא – הוא המחליט.
כמו כן, יש לתת גילוי מורחב – חובה לגלות ללקוח כל פרט מהותי לגבי תוכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות, הלוואה ועוד. וכן צריך לפרט את הסיכונים הכרוכים בשירות/ הלוואה ואת האפשרות לבטל עסקה (אם קיימת) ואז יש להסביר ולפרט את התנאים לביטול העסקה ואיך עושים זאת בפועל.
אסור גם להשפיע על הלקוח בדרכים אסורות, ואסור כמובן לנצל מוגבלות נפשית, שכלית או גופנית של לקוח, לנצל לקוחות שלא יודעים את השפה, ואסור להשתמש באיום או נקיטת צעדי הפחדה כלשהם כלפי לקוח או כלפי בני משפחתו. כמו כן, אסור לספק שירות והלוואה לקטינים.
ומה ההגבלה על הריבית? ובכן בינתיים, במסגרת החוק הזה אין הגבלה על הריבית. אבל זה בדרך, במסגרת חוק אשראי הוגן, תוכלו להרחיב כאן.
מעודכן ל-03/2018
מודל העמלות החדש לסוכני ביטוח – איך סוכני הביטוח מרוויחים (עליכם)? האם זה ייפסק? איך דורית סלינגר נלחמת לטובת הצרכן, ומה יהי המודל החדש?
בהמשך למדריך סוכני הביטוח, חשוב להתעכב על סוגיה חשובה – האם סוכן הביטוח אובייקטיבי. זה חשוב מכיוון שאם סוכן הביטוח מקבל יותר תמורה במוצר מסוים מאשר מוצר אחר, צפוי שהוא יציע לכם את המוצר הרווחי יותר מבחינתו, למרות שאולי הוא לא הכי מתאים לכם.
מעבר לכך, ברגע שקיים קשר בין השכר של סוכן הביטוח לבין דמי הניהול שנגבים ממכם, אזי הוא עשוי להציע לכם את המוצרים עם דמי הניהול הגבוהים. הוא מוטה בהגדרה – מה יותר חשוב לו – הכיס שלו, או עלות דמי הניהול שלכם? השאלות האלו חשובות מאוד כי אתם עלולים לחשוב שיושב מולכם מישהו אובייקטיבי ולא תלוי, וזה לא כך.
תוכן עניינים; ניתן להקליק על הקישור הרלבנטי
המודל הקודם – תלות עם דמי הניהול
העמלות של סוכני הביטוח על מכירה ושיווק של מוצרי פנסיה וגמל – קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמויות היה מבוסס לחלוטין על דמי הניהול, כשלרוב סוכן הביטוח היה מקבל מחצית (50%) מדמי הניהול שהלקוחות היו משלמים. חוץ מזה, סוכן הביטוח היה מקבל גם סכום בעת גיוס הלקוח, סוג של מענק שנקרא – עמלת היקף. עמלת ההיקף לרוב הסתכמה ב-0.4% עד 0.7% מהיקף החיסכון שהועבר.
במודל המוצג, האינטרס של סוכני הביטוח הוא – כמה שיותר דמי ניהול, וזה סותר לחלוטין את האינטרס של הלקוח. אגב, החוק דורש מסוכני הביטוח נאמנות כלפי הלקוח ופעולה לטובת הלקוחות. המטרה הזו של החוק, מנוגדת לטבע האדם – לדאוג לפרנסתו ולהגדילה. והמלכוד הזה, מגיע כנראה לפתרון בזכות דורית סלינגר, יו"ר רשות שוק ההון והביטוח שעמלה בשנים האחרונות על רפורמות מרחיקות לכת בענף הביטוח והפנסיה.
הפתרון – לנתק את הקשר בין העמלה לדמי הניהול
ברשות הביטוח ושוק ההון מציעים כמה מודלים שהמשותף להם הוא ניתוק הקשר בין העמלה שמקבל סוכן הביטוח לבין דמי הניהול. אפשרות אחת – תשלום עמלת הסוכן על ידי הלקוח. זה יכול להיות חד פעמי או חודשי, אבל כאן אין קשר לדמי הניהול שמשלם הלקוח, ויש זהות אינטרסים בין סוכן הביטוח לבין הלקוח. אפשרות שנייה, הדומה לאפשרות הראשונה – הלקוח משלם לסוכן דרך ההפקדות לחיסכון הפנסיוני.
אפשרות נוספת – סוכן הביטוח וחברת הביטוח מחליטים ביניהם על שיעור קבוע שיקבל הסוכן מהפקדות הלקוח ומכספי החיסכון שלו, וזאת – בלי קשר לדמי הניהול שמשלם הלקוח, ולהמחשה – נניח שהסוכן וחברת הביטוח סיכמו על 0.2% שיועברו לסוכן, וזאת בלי קשר לדמי הניהול – שנניח שעומדים על 1%. אבל גם אם דמי הניהול יירדו בהמשך ל0.1%, העמלה לסוכן הביטוח קבועה.
האם אלו פתרונות יעילים?
הפתרונות המוצעים טובים מהמצב הקיים, אבל האם הם מבטאים את הפתרון האידיאלי?
כדי שהפתרונות האלו יהיו אפקטיביים צריך שהם יחולו על כל השוק, ובינתיים הם חלים על קרנות הפנסיה, אך לא ברור אם הם חלים על קופות הגמל (כנראה שכן) וביטוחי המנהלים (בסימן שאלה).
ביטוחי המנהלים הם מוצר רווחי יותר לסוכן הביטוח, ולכן אם לא תהיה הכללה של המוצר תחת הפיקוח והפתרונות החדשים, אז סוכני הביטוח פשוט יעדיפו לשווק את ביטוח המנהלים – חייבים שכל המוצרים יהיו תחת אותו מודל עמלות. חוץ מזה, ייתכן תיאורטית מצב שהסוכן יקבל גם תשלום מהלקוח על פגישת הייעוץ לגבי קרנות הפנסיה ובמקביל גם עמלה מחברת הביטוח על ביטוחי המנהלים שהוא מכר ללקוח. כלומר, זה עשוי להיות אפילו רווחי יותר לסוכן הביטוח, ובטח שזה משאיר את הבעיה המקורית – ניגוד עניינים מובנה, ואינטרסים סותרים של הלקוח ושל סוכן הביטוח.
המודל החדש חייב להכיל את כל המוצרים וחייב גם להיות אחיד בין כל המוצרים, ולמה הכוונה? בביטוחי מנהלים שיעור דמי הניהול גבוה יותר, ובהתאמה הרווח של הסוכן גבוה משמעותית ממכירת קרנות הפנסיה וקופות הגמל. ולכן הפתרון למודל התגמול חייב להיות אחיד בין כל המוצרים, כדי שהסוכן לא ימשיך להעדיף את ביטוחי המנהלים. לדוגמא – צריך לקבוע (אחד מהפתרונות) עמלה קבועה בלי קשר לדמי הניהול בפועל, ואז הסוכן יקבל נניח 0.2% מהחיסכון גם אם זה בקרן השתלמות וגם אם זה בביטוח מנהלים, ולא יהיה לו אינטרס כלשהו "לדחוף" ללקוח מוצר שלא מתאים, אך מייצר לו הכנסה.
בעיה אחרת היא השינויים שעשויים להיות בין חברות הביטוח ביחס לדמי הניהול. אוקיי, אז תהיה אחידות – מגדל תשלם לסוכן 0.2%, אבל הראל תשלם 0.1% – במצב הזה כמובן שלא יהיה פתרון – הסוכנים יעדיפו את מי שמשלם להם יותר, ולכן הכרחי כמובן שהאחוז הקבוע שיקבל הסוכן מחברות הביטוח יהיה אחיד, וזה מזכיר אגב את עמלת ההפצה שמקבלים הבנקים מחברות ניהול קרנות הנאמנות.
כלומר, הכיוון של שינוי העמלות הוא הכרחי ונכון, אבל חייבת להיות אחידות בשיעור שמקבל הסוכן לגבי כל המוצרים הפנסיונים, לרבות ביטוח המנהלים, וחייבת להיות אחידות בין חברות הביטוח לגבי העמלה שמשולמת לסוכן, הן ישירות או – דרך הלקוח. התשלום השוטף לסוכן (עדיף דרך הלקוח עצמו) יהיה קבוע בכל המוצרים וכל החברות.
חשוב גם להדגיש – חיסכון פנסיוני דורש במקרים לא מעטים, טיפול צמוד. חוסכים רוצים לשנות את התנאים, השכר משתנה, הם הופכים למובטלים, יש שינויים בפרטים האישיים, הם צריכים הלוואה מקרן הפנסיה, ועוד ועוד. לכן, מודל שבו הסוכן שומר על קשר ישיר עם הלקוח, והלקוח בעצם מתגמל באופן שוטף את הסוכן, הוא המודל המתאים. תשלום חד פעמי בתחילת הדרך, עשוי להותיר את החוסכים ללא מענה ברור כשעולות להם שאלות/ בירורים.
יתרון נוסף של מודל כזה, הוא הפרדה בין סוכני ביטוח לבין יועצים פנסיונים – בעוד שסוכני הביטוח מקבלים את התמורה על פני זמן, היועצים הפנסיונים מקבלים עמלה חד פעמית בתחילת הדרך, פשוט כי שם הם עוזרים ובזה תמה עבודתם.
ובינתיים בשוק הביטוח – חברות הביטוח עוברות לתגמול חד פעמי (משמעותי)
ובכן, סלינגר עצרה את המודל הבעייתי ומחילת אפריל 2017 נאסר על גופי הפנסיה לשלם לסוכני הביטוח עמלה הנגזרת מגובה דמי הניהול, כלומר נוצר נתק בין דמי הניהול ובין הרווח של סוכן הביטוח, וזה באמת – נהדר, שאפו גדול לסלינגר. אבל, החברות וסוכני הביטוח מצאו פתרון שלא ברור כלל שהוא האידיאלי ללקוחות. בפועל, החברות משלמות עמלת היקף גדולה יותר מבעבר, והתשלום השוטף יירד. עמלת הגיוס מגיעה אפילו ל-1.5% (1.5% על 1 מיליון שקל), כאשר בעבר היא היתה עד 0.6%-0.7%. מנגד, התשלום השוטף יהיה קבוע ויירד ל-0.25%, בעבר הוא היה 0.35% עד 0.45%.
האם זה טוב? ובכן, זה עדיף על המצב הקודם, אבל עכשיו התמריץ של סוכן הביטוח יהיה להעביר לקוחות שלו ממקום למקום ולקבל את עמלת ההיקף. הסוכן לא יתאמץ מאוד בשביל הלקוח, אחרי הכל – הכל אותו דבר, אבל לאחר תקופה שהלקוח נמצא בקופת הגמל/ קרן הפנסיה, הוא עשוי להעביר אותו למקום אחר, בלי קשר לעניין המקצועי, וכך הוא יהנה מעמלה חד פעמית נוספת. בקיצור, זה לא פתרון מלא. צריך לפתור את בעיית עמל ההיקף שעדיין לא נותחה, ורשות שוק ההון והביטוח, עדיין לא התייחסה אליה.
בעיה נוספת – שוק הביטוח לא מדבר בשפה אחת, כלומר אין אחידות בקשר לעמלת ההיקף, וכפי שהוסבר למעלה, ברגע שאין אחידות, אין מנוס מניגודי עניינים מובנים. חלק מחברות הביטוח העלו את דמי הניהול החד פעמיים שניתנים לסוכן וחלק לא העלו, אז מה יעשו הסוכנים – יבחרו במקום שבו יקבלו את העמלה הגבוה ביותר, בלי קשר לאיכות הקרן או הקופה, בלי קשר לאינטרס של הלקוח. אז מה עשינו בזה?
נמשיך לעדכן
מעודכן ל-03/2018מס על דירה שלישית הוא מס בעייתי, מעוות, ונראה שהוא לא יביא את הבשורה – הוא לא יגרום לירידה במחירי הדירות (כפי שחושבים באוצר), ויותר חשוב – הוא דווקא יעלה את מחירי שכר הדירה. המס הזה חל על כאלו שיש להם 3 דירות ומעלה (למעשה, 2.5 דירות ומעלה) – כאן תוכלו לקרוא מדריך רחב על המס הזה; ובתמצית – על פי החוק יהיה על מחזיקי הדירות (2.5 דירות ומעלה) לשלם 1% מערך הדירות, ועד 18 אלף שקל בשנה.
ומי אלו בעצם מחזיקי הדירות? ובכן מדובר ב-60 אלף אנשים, וליתר דיוק – משפחות. על פי החוק המחזיק בדירות עשוי להחזיק את הדירות בעצמו, עם אשתו/ בת זוגו, וילדיו עד גיל 18. המס חל על כל הדירות שבבעלות המחזיק ובת זוגו, למעט שתי דירות לפי בחירתו.
החוק נועד לעזור לירידה (או לפחות עצירה) של מחירי הדירות. להערכת האוצר, החוק יגרום להפחתה דרמטית של משקיעים ובמקביל יממשו המשקיעים דירות וכך היצע הדירות יגדל; וכדי שלא לפגוע במחזיקים בצורה אקוטית, נותנים להם זמן להתארגן (עד אוקטובר, עם אפשרות להארכה) שבו יהיו גם שתי הקלות עיקריות, סוג של מתנות למוכרי הדירות.
אלו שימכרו את דירתם עד 1 באוקטובר (ועד 3 דירות) יהיו זכאים למענק בגובה מס השבח ששולם ועד תקרה של 75 אלף שקל – זו מתנה גדולה, ובפועל כאלו שמעוניינים למכור דירה, עדיף להם לחכות וליהנות מהפטור ממס שבח – אחרי הכל, המיסוי על דירה שלישית יכול להיות קטן מהרווח כתוצאה מהפטור על מס שבח. ראו כאן – מדריך מס שבח
וחוץ מזה – ומאוד חשוב, מוכרי הדירות יוכלו, להפקיד עד סוף 2017, את התמורה מהדירות שנמכרו בקופת גמל להשקעה, כאשר תקרת ההפקדה לקופה היא הסכום הנמוך מבין – 2.5 מיליון שקל או סך התמורה שהתקבלה בעבור הדירות. זו הטבה ענקית, כי מדובר במכשיר מנצח שמוגבל מבחינת היקף ההשקעה השנתי בו – ראו כאן מדריך קופת גמל להשקעה
ההטבות למוכרי הדירות יהיו תחת התנאים הבאים: פטור ממס רווח הון בעת משיכת הכספים כסכום חד פעמי, למי שיעמוד בתנאים הבאים – גיל המושך 60 ומעלה; לחוסך ותק של 5 שנים לפחות בקופת הגמל להשקעה (ממועד ההפקדה); החוסך לא רכש דירה נוספת מה-16 בדצמבר 2016 ועד 5 שנים ממועד ההפקדה; יהיה פטור ממס בעת משיכת הכספים כקצבה חודשית (החל מגיל 60).
ואם חס וחלילה, החוסך נפטר – המוטבים יכולים למשוך את הכספים כשהם פטורים ממס (כולל הרווחים עד 3 חודשים ממועד הפטירה), ובתנאי שהנפטר לא רכש דירה נוספת מה-16 בדצמבר 2016, ועד 5 שנים ממועד ההפקדה.
ואיך מקבלים את ההטבות האלו? כאמור תקרת ההפקדה השנתית לחוסכים בקופת גמל להשקעה היא 70 אלף שקל, וכדי להפקיד בסכום גבוה יותר (בהתאם לחוק המס על ריבוי דירות/ מס על דירה שלישית) צריך להציג לקופה אישור מרשות המיסים, לרבות טופס 7201 – "הצהרה על ריבוי דירות", וטופס 7202 – "בקשה לקבל פטור, מענק ואישור הפקדה בקופת גמל".