במוקד החקירה של הבעלים של קבוצת בזק, שאול אלוביץ', נמצאת העסקה התמוהה שבה רכשה בזק מיורוקום שבשליטת אלוביץ' את יתרת האחזקות ב-YES. העסקה הזו, כפי שכתבנו כאן, היתה מלכתחילה בעייתית.

ביוני 2015 מימשה בזק, שהחזיקה עד אז 49.8% מהונה של YES  אופציה לרכישת 8.6% ממניות חברת הלווין ללא תמורה. במקביל, בזק רכשה את יתרת האחזקות של יורוקום בחברה תמורת 680 מיליון שקל במזומן. כמו כן, התחייבה בזק לשלם ליורוקום עוד 370 מיליון שקל באופן מותנה: 200 מיליון שקל כנגד השימוש לצורכי מס שבזק תוכל לעשות בהפסדים של YES  ו־170 מיליון שקל עבור התוצאות העסקיות של YES בשנים 2015 עד 2017 (לפי עמידה ביעדים – YES עמדה ב־2015 ו־2016 ורשות ני"ע חושדת כי החברות שיחקו עם המספרים כדי שחברת הלוויין תעמוד ביעדים). בסה"כ בזק התחייבה לשלם עד 1.05 מיליארד שקל ליורוקום תמורת המניות – סכום מנופח!

 זאת ועוד – בזק גם כך שלטה ב-YES, אז מה היא צריכה לשלם כזה סכום על יתרת המניות. כל המהלך הזה נעשה כשבמקביל סופקו הערכות שווי שאינן מצדיקות את המחיר ששולם בעסקה.

מריל לינץ' העריך שהאחזקות שוות 200 מיליון שקל בלבד ולפי תרחיש אופטימי הן שוות 487 מיליון שקל לכל היותר (בנטרול תמחור הסינרגיה וניצול ההפסדים לצורכי מס). לפי ברנע, האחזקות שוות 290 מיליון שקל.

ומעבר לכך – צריך לזכור שלא היה קונה ל-YES  למעט בזק. בזק היתה החזקה מול קבוצת יורוקום, אחרי הכל חברת הלווין היתה בגירעון ענק, הפסדים שוטפים, ואלמלא בזק שתמכה בה לאורך כל הדרך, לא היה לה באמת סיכוי. אף מועמד אחר לרכישת האחזקה לא היה בתמונה.

הגופים המוסדיים התנגדו לעסקה, ודווקא הגופים הזרים אישרו אותה באסיפת בעלי המניות.

בשורה התחתונה העסקה בהחלט לא הריחה טוב, אבל חברים יקרים – בזק כבר 10 שנים משחקת עם המספרים.

הנה כמה מקרים מעניינים, כשהעיקרון המנחה ש כולם הוא להגדיל את הדיבידנדים לבעלי המניות, ובראשם שאול אלוביץ', ולפני – קבוצת סבן.

תרגיל יתרת העודפים

שנה לאחר הרכישה  של קבוצת סבן (אוקטובר 2006) מסרה בזק על כוונתה לחלק עוד 400 מיליון שקל לבעלי מניותיה כשבמקביל היא ציינה שיתרת עודפיה מסתכמת ב-467 מיליון שקל. על פניו, אין בעיה לחלק סכום זה (כאמור סכום החלוקה מוגבל ביתרת העודפים ואם זו שלילית, החלוקה מוגבלת  לעודפים בשנתיים האחרונות).

ההחלטה על חלוקת הדיבידנד התקבלה בחודש ספטמבר, ונכון למועד זה הדו"חות האחרונים של בזק היו הדו"חות לרבעון השני של 2006. מכאן שהרווח הרלבנטי לחלוקה הוא הרווח בשנתיים שהסתיימו ביוני 2006 – מהרבעון השלישי של 2004 ועד לרבעון השני של 2006. יתרת העודפים לסוף יוני 2004 עומדת על הפסד מצטבר של 851 מיליון שקל. הגירעון בעודפים נכון לסוף הרבעון השני של 2006 הוא 802 מיליון שקל. בדרך הייתה הצגה מחדש שנעשתה באוגוסט 2006, שהקטינה את יתרת הפתיחה של העודפים ביוני 2004 בסך של 144 מיליון שקל, כך שהגירעון הנכון ביתרת העודפים עומד על 995 מיליון שקל.

מגירעון של 995 מיליון שקל ועד לגירעון של 802 מיליון שקל גדלו עודפי החברה ב- 193 מיליון שקל. זה בעצם הרווח שנותר לה לחלוקה (אחרי חלוקה קודמת מהעודפים בסך של 1.2 מיליארד שקל). דרך אחרת לחשב את העודפים שנותרו לחלוקה – הרווח בתקופה הזו הסתכם ב-1.393 מיליארד שקל, בזק חילקה 1.2 מיליארד ונותרו 193 מיליון שקל לחלוקה. בפועל כאמור החלוקה היא 400 מיליון שקל, והסתירה לכאורה נפתרת כאשר מבינים את חלוקת הדיבידנד הראשונה, מאפריל 2006 בהיקף של  1.2 מיליארד שקל.

החלוקה הזאת היא מתוך הרווחים של השנתיים האחרונות, שכן יתרת העודפים של בזק היתה שלילית. השנתיים הקודמות לחלוקה הן 2004 ו-2005, ולא ממחצית 2004 ועד מחצית 2006. בזק אימצה פרשנות נוחה לה שלקביעת העודפים שנצברו בתקופה לצורך חלוקת הדיבידנד, אין לקחת בפשטות את הגידול שהיה ביתרת העודפים מתחילת התקופה ועד סיומה (אותם 193 מיליון שקל), אלא יש להתייחס גם למקור הדיבידנדים בחלוקות קודמות. מקור הדיבידנד הראשון הוא גם המחצית האשונה של 2004, בה הרוויחה החברה 274 מיליון שקל ולכן צריך להוריד את הדיבידנד שמקורו בתקופה הקודמת (מחצית ראשונה של 2004)  מחישוב העודפים לחלוקה.

וכך התקבל שהדיבידנד הראשון הרלבנטי להקטנת העודפים לצורך חישוב דיבידנד שני אינו 1.2 מיליארד שקל, אלא 926 מיליון שקל (1,200 מיליון פחות 274 מיליון שקל רווח במחצית ראשונה של 2004). העודפים שנצברו בתקופה הם הרווחים – 1,393 מיליון שקל, פחות הדיבידנד שחולק מהם בלבד – 926 מיליון שקל וזה משאיר יתרת עודפים לחלוקה של  467 מיליון שקל, וכך נפתרת התעלומה החשבונאית הזו.

הפחתת ההון בשירות הבעלים

אחרי החלוקה של אוקטובר 2006 נגמרו כמעט העודפים של השנתיים האחרונות, ומכאן ואילך בזק יכלה לחלק רק את הרווחים השוטפים שלה. אבל אז הפעילו בבזק את הטכניקה של הפחתת ההון.

מאחר ולא היו  עודפים לא חילקו כספים מהעודפים אלא חילקו אותם מסעיף ההון – העבירו מזומנים לבעלי המניות ובמקביל הקטינו את הון המניות של החברה; פעולה הפוכה להנפקת מניות. הפעולה הזו אינה טריוויאלית – חוק החברות אמנם מאפשר חלוקת דיבידנדים מתוך הרווחים או כאמור מרווחי השנתיים האחרונות (באם יתרת העודפים שלילית). עם זאת, יש אפשרות לחלק מעבר ליתרת העודפים במסגרת הפחתת הון, אבל רק באישור של בית המשפט אחרי שניתן לנושים של החברה זכות לערער על הפחתת ההון, ואחרי שבית המשפט השתכנע שלא צפויה פגיעה בתפקודה השוטף של החברה. בפועל,  בית המשפט מקבל את הבקשות להפחתות הון ונסמך על הערכות של כלכלנים / מעריכי שווי מטעם החברה שמסבירות כי לחברה ה יש יכולת לעמוד בחובותיה וכי נושיה לא יפגעו.

בזק ביצעה בשנים האחרונות שתי הפחתות הון, אחת לפני כשנתיים (ראו פרק 10) ואחת בתחילת שנת 2007, בעידן של הבעלים הקודמים. אז היא הפחיתה את הונה בסך של 1.8 מיליארד שקל, כל הסכום הזה עבר כדיבידנד לבעלי מניותיה בפברואר 2007 .

חלוקה כזו, שהיא מעבר לרווחים השוטפים, מתבטאת בירידה משמעותית בהון העצמי של החברה, והישענות גבוהה יותר על ההון הזר (לרבות הלוואות לבנקים ואגרות חוב שהונפקו לציבור), משמע – המינוף של הפירמה גדל.

בשנת 2007, השנה שבה הופחת ההון, היתה ירידה דרמטית בהון העצמי – כ-1 מיליארד שקל, אם כי, בד בבד גם המאזן (סך הנכסים, סך ההתחייבות) התכווץ, כך שאמנם המינוף גדל, אבל בשיעור יחסית מתון – ההון היווה בסוף 2007 27.5% מסך הנכסים לעומת 29.6% בסוף שנת 2006. לא הרעה דרמטית מאוד.

מפחיתים את הפחת

בזק היתה מהראשונות לאמץ במסגרת אימוץ מוקדם את התקינה הבינלאומית החדשה (IFRS), בין היתר, היא אימצה את חלופת העלות הנחשבת (deemed cost) על הרכוש הקבוע (תשתיות, רשתות תקשורת וכו').

 על פי חלופת העלות הנחשבת נמדד הרכוש הקבוע במועד המעבר ל-IFRS  לפי שוויו ההוגן, אשר נמוך מערכו בספרים, כאשר ביום המעבר הירידה הזו נזקפת לעודפים. בזק דיווחה בדוח השנתי של 2006 על ירידת ערך שנזקפה לעודפים בסך של 1.7 מיליארד שקל, אבל מאחר שגם כך היא היתה ביתרת עודפים מינימלית (ראו תרגיל יתרת העודפים) זה לא היה משמעותי עבורה; היא חילקה דיבידנדים על פי המסלול של הרווחים שנצברו בשנתיים האחרונות.

ירידת הערך הזו דווקא עזרה לה בהמשך – ירידת הערך הזו חסכה לבזק הוצאות פחת שנתיות של 360 מיליון שקל, הוצאות פחת נמוכות יותר מתורגמות לרווח גבוה ולדיבידנד גבוה יותר. בזק דרך האימוץ החשבונאי המוקדם הגדילה רווחיה נטו והגדילה את הדיבידנד השנתי שחולק (בהערכה זהירה) בכ-300 מיליון שקל בשנה.

רווח תיאורטי = דיבידנד בפועל

לקראת סוף שנת 2009 דיווחה בזק על רווח רעיוני גדול כתוצאה מאיבוד שליטה בחברת הלווין – yes .הרווח חולק בהמשך כדיבידנד.

 בזק שהחזיקה ב-49.8% מחברת הלווין yes, איחדה את תוצאות חברת הלווין על רקע אופציה שהיתה ברשותה לרכישת השליטה.  ל-  yesהיה באותה תקופה גירעון של כמעט 3 מיליארד שקל בהון העצמי והיא הפסידה מדי רבעון 60 מיליון שקל (ממוצע של ארבעת הרבעונים האחרונים) בעיקר בגלל מימון כבד שנלקח  לשם השקעות בהקמה ובתשתיות של החברה.

 בעקבות החלטה של בית המשפט העליון, שלא לאפשר לבזק לממש את האופציה לרכישת מניות ב-yes, איבדה בזק את השליטה בחברת הלווין, ובהתאם לתקינה החשבונאית היא הכירה במימוש תיאורטי של אחזקותיה ובמקביל רכישה מחדש. המימוש התיאורטי ביטא רווח של 1.2 מיליארד שקל, רווח שרחוק מלבטא את שוויה הכלכלי של חברת הלווין.

בעקבות ההחלטה של בית המשפט, ציינה בזק שהיא כבר לא שולטת בחברת הלוויין, ובהתאם לכך היא לא צריכה לאחד אותה. המעבר החשבונאי מאיחוד חברת הלוויין לרישומה בספרים במסגרת אחזקה מהותית (הצגה לפי אקוויטי) יצרא לבזק את הרווח האמור וזאת על רקע האימוץ המוקדם של Phase II בתקינה הבינלאומית, שרואה בירידה משליטה מצב בו בעצם נמכרה השליטה בחברה, ובדומה לאקט של מכירה בפועל, יש לרשום רווח או הפסד הון. אלא שלא כמו במכירה בפועל, אין מחיר, אין הרי עסקה, אך יש פתרון – החשבונאות מאפשרת לרשום את רווחי / הפסדי ההון על פי שווייה ההוגן של ההשקעה ביום המעבר. לאחר הרישום התוצאתי עוברת ההשקעה להיות מטופלת לפי גישת השווי המאזני.

הרווח שנוצר בעת השינוי בטיפול החשבונאי – משליטה לאקוויטי, נובע מכך ש-yes, רשומה בספרים של בזק לפי שווי אפסי ומעבר לכך גם ההלוואות בעלים שניתנו לחברת הלווין רשומות הרבה מתחת לסכום המקורי שלהן. חשבון ההשקעה הכולל את ההשקעה בהון ואת ההלוואות בעלים הסתכם רגע לפני המעבר לשיטה חשבונאית אחרת בפחות מ-1 מיליארד שקל. אך ברגע שעוברים לגישת השווי המאזני מפרידים את החוב מההון ומתקבל שהערך הכולל של שני הסעיפים האלו גבוה מהרשום בספרים.

טכנית אולי זה נכון; משפטית אולי אכן אין לבזק שליטה על חברת הלווין. אבל כלל לא ברור שאין לחברה שליטה אפקטיבית על yes. אחרי הכל, בזק מחזיקה ב-49.8% מחברת הלווין והיא בעלת העניין הדומיננטית לעומת כל האחרים; אין עוד בעל עניין שבשיעור האחזקה ובמהות העסקית חזק ממנה ב-yes. כך או אחרת, בפועל, דיווחה החברה על רווח כתוצאה מירידה משליטה בסך של 1.2 מיליארד שקל ומיד חילקה את הסכום הזה (בספטמבר 2009) כדיבידנד לבעלי מניותיה. היה זה הדיבידנד האחרון של קבוצת אייפקס-סבן-ארקין.

העברת השליטה – סיבוב שני

 אוקטובר 2009 – קבוצת השליטה אייפקס-סבן-ארקין מימשה בחודשים שעברו 10.8% מהון מניות בזק כמהלך מקדים למכירת השליטה. הקבוצה דיווחה בחודש זה, על כוונתה למכור 30.4% מהון מניות בזק בתמורה ל-6.5 מיליארד שקל (לפי מחיר של 8 שקלים למניה).

העסקה הושלמה לאחר קבלת כל האישורים הרגולטורים חמישה חודשים מאוחר יותר.  הרוכש  – שאול אלוביץ' דרך חברת סמייל 012 ששינתה מאז את שמה לבי קומיוניקשיינס (בי קום) שבעצמה נמצאת תחת שליטת אינטרנט זהב (בי קומיוניקשיינס ואינטרנט זהב נסחרות בבורסה בת"א ובוול-סטריט). במקביל לרכישת בזק, נאלץ אלוביץ למכור את פעילות סמייל 012 (תקשורת בינלאומית ואינטרנט) שחפפה עם פעילות בזק בינלאומי ופעילות בזק באינטרנט.

לצורך רכישת השליטה בבזק, אלוביץ' הגדיל את ההלוואות  בחברה בי קומיוניקשיינס (בי קום). הדוחות שלה מלמדים שעם הון של מתחת ל-1 מיליארד שקל, היא מחזיקה מאזן של מעל 24 מיליארד שקל. המשמעות היא שבי קום עם הון נמוך מ-1 מיליארד שקל רכשה את השליטה בבזק בתמורה ל-6.5 מיליארד שקל.

בפועל, המינוף בקבוצה גדול יותר – אינטרנט זהב היא בעלת הבית בבי קום (מחזיקה 78% ממנה); לאינטרנט זהב הון עצמי אפסי שממנף מאזן של מעל 25 מיליארד שקל ; ההון נשחק מאז הרכישה, אך גם לפני שנה ושנתיים הוא היה נמוך יחסית להיקף החוב – כ-80 מיליון שקל.  המשמעות היא שעם הון נמוך מאוד, רכשו את בזק ב-6.5 מיליארד שקל –  מינוף על גבי מינוף גרם לכך שההון העצמי שהושקע היה אפסי יחסית לגובה ההשקעה.

מבנה הפירמידה הזה נוח כאשר רוכשים אחזקה מניבה – ראשית, ניתן לקבל אשראי על גבי אשראי לכל אורך שרשרת החברות ושנית בעת חלוקות דיבידנד ניתן להעלות את הדיבידנד למעלה  כך שכל החברות הממנות מקבלות נתח מרווחי החברה למטה שעוזר להם לשרת את החובות הגדולים.

האצה בחלוקות הדיבידנדים

 תחת השליטה של שאול אלוביץ', חילקה בזק דיבידנדים בהיקף כולל של כ-16.2 מיליארד שקל, ועם החלוקות שהיו תחת השליטה של הבעלים הקודמים – קבוצת איפקס-סבן-ארקין, מדובר בחלוקות מצטברות ל-24 מיליארד שקל (בתשע שנים בלבד).

בחמש השנים האחרונות חילקה בזק את כל רווחיה, וכן חילקה  3 מיליארד שקל דרך הפחתות הון (הרחבה בפרק 10). אלוביץ' דרך הדיבידנדים שחולקו מוריד את המינוף הגבוה, מפחית את החוב שלקח כדי לרכוש את בזק; הוא עשה את זה במהירות – הוא כבר החזיר את רוב ההלוואה. בפועל הוא קיבל דיבידנדים בסך 5 מיליארד שקל, כשההשקעה הכוללת הסתכמה בכ-6.5 מיליארד שקל – ומכאן, שהוא החזיר כ-80% מהשקעתו. הוא בעצם השקיע נטו (בהחזר דיבידנדים) סדר גודל של 1.5 מיליארד שקל.  ההשקעה הזו מוערכת בכ-6 מיליארד שקל.

חלוקות הדיבידנדים בשנים האחרונות הם  הרבה מעבר לרווח של בזק , הרבה מעבר לתזרים מפעילות שוטפת של בזק, הרבה מעבר לתזרים נטו (פעילות שוטפת והשקעה שהיא חלק אינטגרלי מהפעילות בחברות תקשורת). בפועל אלוביץ החזיר את רוב השקעתו בחברה.

הפחתת ההון – דיבידנד קבוע לבעלי המניות

בזק ביקשה מבית המשפט הפחתת הון נוספת (בהמשך להפחתת הון של 1.8 מיליארד שקל בתחילת 2007) של 3 מיליארד שקל. בזק תכננה לחלק את ה-3 מיליארד שקל לבעלי מניותיה בשש מנות (שתי מנות בשנה), כלומר חצי מיליארד שקל מדי חצי שנה.

בזק נסחרה בבורסה רגע לפני ההצהרה על החלוקה בשווי של 23 מיליארד שקל וכאשר היא מתחייבת לחלק 1 מיליארד שקל בשנה הרי שמדובר בתשואה נאה של 4.3% (התשואה עלתה במקביל לירידת מחיר המניה בכ-40%). יתרה מכך,  החלוקה המובטחת הזו היא מעבר לרווחים שגם הם מחולקים באופן שוטף ומבטאים תשואה של 8%-10%. מכאן שהתשואה הכוללת, במועד ההכרזה על הפחתת ההון הסתכמה בשיעור מרשים של 12%-14%.

עם זאת, על רקע התחרות בשוק הטלפוניה, ביקר בתחום הסלולארי, צפוי כי הרווחים יתכווצו, ובמקביל צנחה מניית החברה למחיר שמבטא שווי של כ-10 מיליארד שקל, אך עלתה בשנה האחרונה בחזרה לשווי של כ-17 מיליארד שקל.

החלוקות הענקיות משרתות את בעל השליטה – כך  הוא יצליח להחזיר חלק מהחובות גם בעלי המניות האחרים נהנים מהדיבידנדים וחלוקות ההון.  עם זאת,  לנושים לרבות מחזיקי אגרות החוב, המהלך הזה דווקא אמור להפריע – ההון העצמי קטן, הסיכון הפיננסי של החברה גדל.

 לכן, צריך במקרים של הפחתות הון (חלוקה שלא מקיימת את מבחן הרווח) את אישורו של בית המשפט בית המשפט שומע את הצדדים ומסתמך על הערכות כלכליות של גורמים חיצונים – תחזית תזרימי המזומנים ויכולת פירעון החוב שמעריכי שווי מנפקים.  בפועל, בית המשפט נענה לבקשות להפחתות הון ומקבל את גרסאות מעריכי השווי והכלכלנים מטעמם.

התרחיש הזה היה גם בבזק – חלוקה של 3 מיליארד שקל, יותר ממחצית מהונה של החברה אושרה לטובת בעלי המניות ולרעת הנושים ומחזיקי האג"ח.

מחזיקי אג"ח ניסו לבטל את הפחתות ההון האחרונות. הם ביקשו את בית המשפט לקבוע שהחלוקה פוגעת בחברה. בית המשפט לא קיבל את עמדתם, אך לאחרונה הן שוב פנו לערכאות משפטית.

החלוקה עתידית נמצאת בספרים מרגע ההכרזה. החלוקה הזו היא מחויבות בלתי חוזרת של בזק כלפי בעלי מניותיה ולכן כבר ברבעון הראשון רשמה בזק התחייבות – דיבידנד לבעלי המניות (כהתחייבות שוטפת והתחייבות לזמן ארוך) בהיקף של 2.81 מיליארד שקל (ולא 3 מיליארד שקל בגלל ערך הכסף) ובמקביל רשמה את הפחתת ההון מתחת ל-3 מיליארד שקל.

בחלוקות סטנדרטיות, גם כאלו שהם תחת מדיניות של חלוקת דיבידנד אין מחויבות בלתי חוזרת, הדירקטוריון יכול לשנות את מדיניות הדיבידנדים ומעבר לכך, הדיבידנדים לרוב תלויים בהיקף הרווחים ולכן לא מציגים ביום ההכרזה את כל הדיבידנדים הצפויים בהמשך. כאן זה אחרת – כאן יש סכום, כאן יש מועד, כאן יש התחייבות מוחלטת של החברה.

המחויבות הזו גרמה לכך שההון של החברה מהווה 16%   מסך הנכסים של החברה, בעוד שבסוף שנת 2010 ההון היווה קרוב ל-40%. בזק הרבה יותר ממונפת מבעבר, היא הרבה יותר רגישה מבעבר. אולי זה לא ישנה לפרת המזומנים הזו לייצר תזרימים, אבל עם הון נמוך יותר ועם גזירות רגולטוריות חדשות לצד האצת התחרות בחלק מהשווקים בהן היא פועלת, הרווח והתזרים עלולים  להיפגע.

בנק לאומי מציע פיקדון מובנה על הדולר. מדובר בפיקדון מובנה לשנה המשלם ריבית שנתית מותנית של 5.2% המותנית בשער החליפין של הדולר לעומת השקל.

קרן הפיקדון מובטחת,  אבל חשוב (שוב) להזכיר – קרן פיקדון מובטחת עלולה לבטא הפסד ריאלי – לדוגמה, נניח שהשקעתם בקרן הפיקדון 1 מיליון שקל, ואחרי שנה הפיקדון המובנה לא הניב תשואה (לא התקיימו התנאים לבונוס). מה קורה אז? ובכן, במקרה כזה אתם לרוב מקבלים את קרן הפיקדון הנומינלית. תקבלו 1 מיליון שקל (יש מצבים שהקרן הנומינלית מובטחת לפי הדולר, ואז יש לכם חשיפה מטבעית).  ואם קיבלתם בסוף התקופה 1 מיליון שקל אז מדובר בהפסד פוטנציאלי של תשואה. נניח שהמדד בתקופה זו עלה ב-2%, אזי הפסדתם 2% ריאלית. נניח שפיקדון חלופי היה נותן לכם תשואה של 0.6% אזי הפסדתם 0.6%.

ומכאן שככל שהפיקדון המובנה לתקופה קצרה יותר, וככל שהריבית במשק נמוכה יותר, כך הפיקדונות המובנים אטרקטיביים יותר – פשוט, ההפסד הפוטנציאלי במקרה שמחזיירם רק את הקרן, נמוך יותר. ולכן – פיקדונות מובנים עשויים להיות השקעה טובה. נכון, הכסף סגור, ונכון שצריך לוודא מי עומד מאחורי הפיקדון – חשוב שתהיה התחייבות של הבנק לעמוד מאחורי הפיקדון (ולרוב זה המצב), אבל למרות הסיכונים יש סיכויים לא רעים לקבל אפסייד – כל מקרה כמון לגופו.

במקרה הזה, בנק לאומי מציע  פיקדון מובנה דולרי לשנה המשלם ריבית שנתית מותנית של 5.2%. ההתניה היא  בשער החליפין של הדולר לעומת השקל.

במקרה הזה, חשוב להדגיש הקרן המובטחת היא דולרית (לא שקלית) כלומר אתם תקבלו בתרחיש הגרוע את סכום ההשקעה שלכם בדולרים. הפיקדון מתחיל ב-29 ביוני ומסתיים ב-29 ביוני 2018.

ומתי מקבלים את הבונוס/ תשואה? הריבית השנתית מותנית בשער חליפין גבוה או שווה ל-3.61 ביום הקובע. איזה מדהים – שימו לב, אם הדולר יעלה ב-2.3% לעומת השער הנוכחי, אתם מקבלים 5.2%.  אבל, וזה חשוב להדגיש אם השער יהיה מתחת ל-3.61, נניח 3.6 שקל אתם לא מקבלים כלום.

לכאלו שמאמינים בדולר זה יכול בהחלט להיות מעניין. סכום ההשקעה המינימלי הוא 10 אלף דולר. עם זאת, חשוב להזכיר – הדולר במגמת ירידה בחודשים האחרונים – "מתחילת 2017 חל תיסוף חד בשער החליפין של השקל מול הדולר, לאחר שבשנים 2016-2015 נסחר השער בטווח שערים יציב יחסית", מסביר חנוך פרנקוביץ, כלכלן בבנק לאומי,  "המצב החיובי של הכלכלה המקומית, שכולל עודף נכסים על  התחייבויות מול חו"ל, ועודף מתמשך בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, תורם ללחצים לתיסוף השקל. יחד עם זאת, הלחצים הבסיסיים לתיסוף השקל עשויים להיחלש במהלך השנה הקרובה. הערכה זו נסמכת על שלושת ההנחות הבאות:

1 .סביבת שער החליפין הנוכחי – 3.52 שקל  לדולר (עלולה להעיב על הייצוא הישראלי, ולחזק את הביקוש לייבוא)

2 .פערי הריביות בין ארה"ב וישראל צפויים להמשיך ולהתרחב במהלך השנה הקרובה, תהליך שיגדיל בהדרגה את הלחצים הפיננסיים לפיחות בשקל.

3 .בנק ישראל צפוי להמשיך ולפעול למניעת תיסוף ריאלי נוסף בשער השקל מול סל המטבעות".

למידע נוסף על הפיקדון באתר בנק לאומי

לימודי שוק ההון זה לא עניין מסובך כמו שזה נשמע. האמת שאתם יכולים ללמוד לבד – כאן באתר יש את כל החומר שצריך בשביל זה – מדריך מניות, מדריך קרנות נאמנות, מדריך תעודות סל, המדריך להשקעות באופן עצמאי, ועוד רבים. זו ממש לא תורה מסיני, אתם בהחלט יכולים לבד, ואם אתם בכל זאת חושבים שאתם רוצים ללמוד במסגרת קורס אז חשוב קודם כל להבין שיש שני סוגים של קורסים – יש קורסים שמלמדים מה זה שוק ההון, מה זאת בורסה, איך סוחרים בבורסה, מי השחקנים בשוק, מהם כל המכשירים בשוק ההון , מה שיטות ההשקעה . זה הקורס המומלץ, והחשוב. אבל מולו יש קורס שהוא סוג של קיצור דרך – כך לפחות חושבים רבים, אבל האמת שזה קיצור דרך להפסדים. מדובר בקורסים שמלמדים אתכם איך לסחור. הקורסים האלו מבוססים על הניתוח הטכני, והניתוח הזה הוא לא כמו לעקוב אחרי הדוחות והביצועים של החברה, אלא הוא מעקב אחרי התנהגות המניה. אלו שתי גישות שונות – ניתוח בהתבסס על דוחות – ניתוח פונדמנטלי שהוא ניתוח עמוק שממנו ניתן להעריך את שווי החברה ואת מחיר המניה בהתאם; ניתוח טכני הוא ניתוח המתבסס על הגרפים, והגישה שלו אומרת – אם המגמה  חיובית אז סביר שזה יימשך, יש בתיאוריה הזו גרפים, וגלים והרעיון שהכל נמצא בגרף – אפשר להאמין לזה ואפשר שלא, ואפשר לשלב בין שתי הגישות – השקעה בחברות טובות ברמת העסקים ועם מחיר מניה אטרקטיבי, לצד מגמה טובה בגרף.

ועוד עניין חשוב בנוגע ללימודי שוק ההון – יש בעיקרון שני מסלולים עיקריים – מסלול של לימודים לצורך מקצוע ולימודים לצורך הבנה של עולם ההשקעות. הלימידים לצורך מקצוע מחייבים בהמשך בחינות של רשות ניירות ערך, ונכון לעכשיו – אמצע 2017 – שוק ההון מוצף באנשים ואין ביקוש גדול – קחו את זה בחשבון. אם אתם רוצים להיכנס לשוק הזה אתם צריכים להתחיל בעבודות זוטריות ולאט לאט להתקדם וזה לא פשוט בכלל. מנגד, אם אתם לומדים בשביל לדעת – זה משהו אחר, זה מבורך.

כך או אחרת, הלימודים במקצועות הפיננסיים השונים הפכו להיות נפוצים מאוד בשנים האחרונות. ישראלים רבים מעוניינים לדעת איך לשדרג את ההכנסה שלהם, והכרת החוקים  של עולם הפיננסים  מספק להם את זה. תכניות הלימודים השונות בתחום מכניסות אותנו לעולם השוק לניירות הערך, בעל פוטנציאל הרווח המשמעותי הגלום בו, אך מנגד יש גם חצי כוס ריקה – מדובר בעולם מסוכן, מסוכן מאוד. כמו שניתן להרוויח ניתן גם להפסיד. וחשוב כבר בשלב זה להסביר את הכלל החשוב ביותר של עולם ההשקעות – סיכוי הולך יחד עם סיכון. ככל שאתם מסתכנים יותר כך אתם עשויים להרוויח יותר, אבל בד בבד אתם גם מגדילים את הסיכוי להפסדים. מנגד, אם תסתכנו פחות, אז הסיכוי לתשואה יורד – תוכלו להרוויח פחות ובהתאמה הסיכוי להפסד יורד.

כשמדברים על השווקים הפיננסים מדברים בעצם על המכשיירם העיקריים הנסחרים בהם – שוק המניות ושוק אגרות החוב (אג"ח). מה בעצם לומדים בקורסים האלו?  מהן תכניות הקיימות של לימודי שוק ההון? ובכלל – האם זה כדאי?

במדריך הבא ננסה לספק לכם את התשובות לשאלות אלה ואחרות.

מגוון רחב של תכניות לימודים

לימודי שוק ההון מכניסים אותנו לזירה פיננסית עמוסה בשחקנים, בתוכה פועלים בנקים, בתי השקעות, קופות גמל, קרנות השתלמות, סוכנויות ביטוח וכמובן שגם סוחרים עצמאיים. תוכלו למצוא תכניות לימודים שמאפשרות להציג את המאפיינים הכלליים של התחום. לימודים מהסוג הזה יימשכו בדרך כלל כמה עשרות שעות (כלומר מספר חודשים) ויתאימו גם לאנשים שהידע הפיננסי שלהם הוא מינימלי ולא קיים. כאן תוכלו ללמוד על שיטות לבדיקה של השקעות קיימות ועל תהליך המסחר באופן מלא, גם אם לא בהכרח בהיקף שיאפשר לכם להיות סוחרים בשוק ההון ברמת המקצוע. מה שחשוב לא פחות ושנוגע לתחום הכללי של האתר שלנו הוא שהלימודים האלה יעניקו לכם ידע חשוב בתחום הצרכנות הפיננסית, ובעיקר דרכים לשפר את המוצרים הפיננסיים שלכם, למקסם את הרווחים ולהוזיל את העלויות.

מן העבר השני של המשוואה תמצאו תכניות לימודים מקיפות הרבה יותר, שיורדות לפרטים הבסיסיים ביותר של התחום וגם מעניקות כלים מעשיים למסחר בו (בהמשך נרחיב על הנקודה הזו) – תוך מטרה למקסם כמובן את הרווחים ולהקטין את הסיכונים. הלימודים במקרה הזה יעסקו בכלים מעשיים ופיננסיים של השקעות בשוק ההון, שיטות טכניות לניהול סיכונים וכן הלאה.

אם אתם בוחנים תכנית לימודים בשוק ההון, אתם צריכים לראות בדיוק מהו מסגרת הלימודים. רבות מהמסגרות הן לימודי תעודה, לימודים שמעצם ההגדרה שלהם נועדו להיות מעשיים יותר. יש כאן קורסים למתחילים או למתקדמים, שמספקים כלים להשקעות ולפעולות פיננסיות בתחום. חלק ממסלולי הלימוד מכוונות את המשתתפים בהם למקצועות ספציפיים, דוגמת ייעוץ השקעות או ייעוץ פנסיוני, שיווק משכנתאות וכן הלאה. יש תחומים בהם צריך לעבור בחינת הסמכה כדי לקבל את רישיון העיסוק בתחום המיוחל, והלימודים יכולים להכין את הלוקחים בהם חלק גם לבחינות האלה. סוג הלימודים ישפיעו על פרק הזמן הדרוש ללימודים: החל מסדר גודל של כ-24-60 שעות לימודים בתכניות הבסיסיות יותר ועד לסדר גודל של כ-120-700 שעות במסלולים מקצועיים המתפרסים על פני מספר שנים. לא מעט מוסדות בישראל מספקים תכניות שונות של לימודי תעודה או קורסים מקצועיים בשוק ההון, ביניהם:

• האקדמיה לפיננסים בתל אביב ובחיפה
• המרכז להכשרה בשוק ההון Take Profit בירושלים
• מכללת מיטב דש בתל אביב וברמת החייל
• לימודי החוץ וההמשך של אוניברסיטת חיפה (קורסים הפתוחים לקהל הרחב ולא מהווים תואר אקדמי)
• מכללת פסגות על סניפיה השונים בישראל
• מכללת מגמות לה סניפים בחיפה ובפתח תקווה
• בית הספר למנהלים תפנית של האוניברסיטה הפתוחים (סניפים בפריסה ארצית)
• ועוד

לצד זה אתם יכולים להירשם ללימודי תואר ראשון בשוק ההון, כאשר כאן הלימודים מקיפים ומשלבים בצורה נאותה היבטים תיאורטיים ומעשיים. הלימודים מכינים את הסטודנטים לבחינות ההסמכה הדרושות לעיסוק בחלק ממקצועות הלימוד. תואר ראשון בלימודי שוק ההון נמשך בדרך כלל שלוש שנים, כאשר נכון לעכשיו השיטה המקובלת היא שילוב של הלימודים עם תחום אחר או בתוך תחום רחב יותר: למשל מסלול של תואר ראשון בשוק ההון ובבנקאות המוצע דרך המכללה האקדמית נתניה (שגם מציעה מסלול של לימודי תואר שני בתחום). אופציה אחרת היא לבחור במסלול לימודים של שוק ההון במסגרת תואר רחב יותר בכלכלה ובניהול, כפי שמוצע דרך המכללה האקדמית תל אביב יפו. לימודי שוק ההון בתואר ראשון אינם מוצעים נכון לעכשיו באוניברסיטאות בישראל, אך ניתן להיחשף להיבטים שונים של התחום במסגרת לימודי כלכלה וניהול המקיפים יותר. יש אופציה להתמחות בשוק ההון במסגרת תואר רחב יותר במנהל עסקים.

לימודי שוק ההון מול מסחר בשוק ההון: שני דברים נפרדים

היצע תכניות לימודים בשוק ההון מבטיח שתוכלו למצוא קורסים המיועדים למטרות שונות בתכלית.  קורסים רבים שהתכלית שלהם היא להציג בפנינו את העולם הזה באופן שיאפשר לנו להבין אותו טוב יותר ולקבל החלטות מתאימות ביחס אלינו או לאחרים. גם אם שוק ההון נשמע רחוק מחלק מכם, המציאות היא שהוא משפיע על כל אחד ואחד (לא סתם משרד החינוך מעוניין להכניס לימוד פיננסי כבר במסגרות חינוך החובה). לכן הבנת חוקי המשחק יכולה לשפר את ההתנהלות הפיננסית שלכם ביחס ללא מעט פרמטרים. קורסים ממוקדים, אפילו של 24 שעות לימוד, יכולים לספק הרבה מאד כלים להבנת התחום.

תכניות הלימודים המקיפות יותר, כפי שהזכרנו מעלה, עשויות לקחת אותנו להיבט המעשי – של מסחר בשוק ההון, לעיתים עד לרמה של רכישת מקצוע לכל דבר ועניין. כך למשל תוכלו למצוא קורס המלמד את שיטות המסחר הקיימות בנקודת הזמן הנוכחית בשוק האמריקאי. כאן כבר כל אותן אפשרויות לרווחים דרך השקעות נבונות בשוק ההון עשויות להיות ברות השגה, אם כי הגישה שלנו היא שאין בתחום הזה קיצורי דרך וגם לא מתנות חינם. יש קורסים שנוקטים בפעולות שכנוע שיווקיות עם הבטחות דוגמת "רווח של אלף שקלים בשעה". בדרך כלל ההבטחות האלה אינן עומדות במבחן המציאות, בטח לא בתחילת הדרך. מה גם שלפעמים כדי להגיע לרווחים האלה צריך להשקיע סכומי כסף גבוהים הרבה יותר, של עשרות אלפי שקלים או אפילו מאות אלפי שקלים. מומלץ להפעיל את החושים המחודדים שלכם בתור צרכנים ישראלים גם מהבחינה הזו, לדעת שהשקעות נבונות מצריכות סבלנות ושהרווחים עשויים להיות מושגים לאחר פרק זמן ארוך יחסית. כמו כן, כפי שהדגשנו – אפשר להפסיד והרבה. זה לא כרטיס לכיוון אחד, יש גם סיכונים.

תנאי הקבלה ושכר הלימוד

האמת היא שקשה עד בלתי אפשרי לתת לכם תשובה חד משמעית לגבי תנאי הקבלה של לימודי שוק ההון, פשוט מכיוון שהתנאים האלה משתנים בכל תכנית לימודים ועל פי המדיניות של המוסד הספציפי. בקורסים הבסיסיים יחסית תנאי הקבלה מינימליים ביותר לרוב ולעיתים גם לא קיימים. יכול להיות שתהיינה דרישות דוגמת תעודת בגרות או מעבר בהצלחה של ראיון קבלה למוסד הלימודים הספציפי. בתכניות המקיפות יותר וכן במסלולי התואר האקדמי של לימודי שוק ההון ונגזרותיו תנאי הקבלה יהיו בדרך כלל מחמירים יותר. במכללה האקדמית נתניה לדוגמא יש צורך של תעודת בגרות מלאה עם ממוצע של 90 לפחות ברוב השנים (כולל דגש משמעותי על מתמטיקה), לצד קורסי השלמה ומכינות מטעם מוסדות הלימוד. במכללה האקדמית נתניה לדוגמא מועמדים מעל גיל 30 שלא עומדים בדרישות הקבלה יכולים לעשות זאת דרך מעבר בהצלחה של מכינה ייעודית ובהתאם לניסיון המקצועי שלהם ונתוני השכלה כלליים יכולים כמובן לסייע. בהרבה מקרים הצגה של ניסיון מקצועי בתחום יכולה לשפר את סיכויי הקבלה של אדם מסוים למסלולים.

גם מבחינת עלויות קשה להעניק תשובה חד משמעית. ישנם קורסים בסיסיים מאות של כמה מאות או אלפי שקלים, כאשר שכר הלימודים בלימודי תואר ראשון יהיה בסדר גודל של לימודים אוניברסיטאיים (המכללה האקדמית תל אביב יפו) או לימודים במכללה (המכללה האקדמית נתניה) – כלומר שכר לימוד שנתי בן חמש ספרות.

מהסקירה הזו עולה שיש עבורכם הרבה מאד דרכים להיחשף לקורס שוק ההון, החל מהיחשפות ראשונית עד לרכישת מקצוע לכל דבר ועניין. אתם מוזמנים לעבור על תכניות הלימודים, לראות מה מתאים לכם ולהירשם לתכנית הרלוונטית ביותר. כך או כך, אתם צפויים לקבל ידע שהוא שווה הרבה יותר מכוח בעולם הנוכחי – ידע שעשוי להיות שווה עבורכם לא מעט כספים.

………………………………………

עוד לא החלטתם אם ללמוד או לא? הנה כמה מדריכים שיספקו לכם מידע חשוב על שוק ההון:

מדריך השקעה במניות

מדריך השקעה באג"ח

מדריך קרנות נאמנות

מדריך תעודות סל

בית ההשקעות אנליסט עובר בשנה האחרונה תקופה טובה, עם גידול משמעותי בהיקפי קרנות הנאמנות שהוא מנהל. אנליסט תמיד היה בית השקעות נישתי שהתמחה באנליזה ובבחירת השקעות שאמורות היו להשיג תשואה עודפת. במשך שנים זה עבד טוב, אבל היו גם תקופות חלשות (מאוד) כשנראה שההשקעות הגדולות בקבוצת החברות של פישמן, עלתה לבית ההשקעות ביוקר.

רוב הגידול בהיקפי הקרנות מגיע מהביצועים (עליית ערך דרך התשואה) ומכניסת כספים בזכות התשואות הטובות. אבל הנה מקרה (כנראה) אחר –  לפני כשלושה חודשים העבירה אנליסט קרן שמשקיעה במניות יתר לקבוצת מניות כללי. הסיכון במניות יתר עולה על הסיכון בקטגוריית כללי, ובהתאמה התשואה שהיתה בקרן יתר היתה גבוה משמעותית מהתשואה בקטגוריית כללי.

מעבר של קרן מקטגוריה לקטגוריה גורר מחיקת העבר, אלא שבמקרה זה אנליסט הסבירה ושכנעה את רשות ניירות ערך לשמור על העבר, כלומר לשמור על ביצועי התשואות בעבר.  הביצועים האלו היו גבוהים משמעותית מהביצועים של הקרנות בקטגוריית המניות כללי, וזה גרם לקרן של אנליסט להיות ראשונה בדירוגים בבנקים. הדירוגים בבנקים הם בשוק הקרנות – חזות הכל. ברגע שהקרן דורגה ראשונה היא זכתה לביקושים גדולים וגייסה מעל 120 מיליון שקל בפחות מ-3 חודשים.

ולמה רשות ניירות ערך הסכימה? מבחינתה בצדק – השינוי היה במקביל לרפורמת המדדים. במסגרת הרפורמה מדד ת"א 25 הפך לת"א 35; מדד ת"א 75 נהפך לת"א 90 ומדד יתר 50 נהפך לת"א SME60.

הרפורמה הזו הכריחה את תעודות הסל להתאים את אחזקות התעודות בהתאם לממדים החדשים (ולשיעור החדש של כל מניה במדד) ובמקביל גם קרנות הנאמנות נדרשו להתאמות, כדי להתאים את השקעותיהן למדדים החדשים. בעקבות כך רשות ניירות ערך אפשרה למנהלי הקרנות גמישות באחזקות מבלי שתראה בכך שינוי מדיניות מחייב. בפועל, היו שינויים לא מעטים, אבל חלק גדול מהם התרכז בקרנות היתר – מניות יתר רבות נכנסו למדד ת"א 90 וחדלו להימנות עם קטגוריית מניות היתר. ואז, מנהלי הקרנות היו צריכים להחליט אם להמשיך ולהיות באותה הקטגוריה או להחליף קטגוריה – למניות כללי. אנליסט יתר החליטה לעבור, כל היתר נשארו ביתר. המשמעות – אנליסט הפכה בן רגע לקרן המניות המובילה במניות כללי. תוך חודשים ספורים הגדילה הקרן את היקפה ב-120 מיליון שקל למעל 300 מיליון שקל.

זה כמובן לגיטימי וחוקי, אבל זה סוג של ניצול פרצה. בעקבות השינוי הזה, גם מיטב דש שנפגעה (אנליסט עקפה אותה בדירוג קרנות מניות כללי) העבירה את קרן היתר שלה לקטגוריית כללי.

פיקדון סברס של מזרחי טפחות – פיקדון לטווח ארוך (עד 15 שנה) בריבית מקסימלית של 4.3% – זה טוב, אבל מדובר על טווח ארוך – אז האם כדאי?

בנק מזרחי טפחות משיק את פיקדון סברס. לטענת אנשי הבנק מדובר בפיקדון "מתוק בלי הקוצים". כלומר, המפקידים בפיקדון מקבלים את כל ההטבות. אז האם זה נכון? האם מדובר במתוק בלבד? ובכן נתחיל במה זה בעצם הפיקדון הזה?

פיקדון סברס  מאפשר ללקוחות להשקיע לטווח ארוך, אך יחד עם זאת, לשמור על אפשרות משיכה מוקדמת, כלומר אפשרות להנזיל את הפיקדון. כדי לעשות זאת צריך לתת הודעה מוקדמת לבנק (הודעה של 35 יום מראש! – לא מעט זמן).

קיימים שלושה מסלולים לפיקדון סברס, כל המסלולים הם בריבית שקלית קבועה לא צמודה למדד, כשהשוני הוא תקופת החיסכון –  7 שנים, 10 שנים ו- 15 שנים. וכצפוי – ככל שהתקופה ארוכה יותר כך גם הריבית גבוה יותר. זה כלל ראשון של עולם ההשקעות – כשלוקחים סיכון גבוה יותר כך מקבלים תשואה גבוה יותר, והשקעה לטווח ארוך יותר היא בהגדרה מסוכנת יותר ויש עליה פרמיה של תשואה לעומת השקעה קצרה יותר.

הריבית לפיקדון לטווח של 7 שנים היא 2.4% לשנה, אך כמובן שמי שמפסיק תוך כדי מקבל תשואה נמוכה יותר (משמעותית) ולדוגמה – אם אתם בפיקדון ל-7 שנים מחליטים לדרוש את הכסף עד שנה אחת הריבית שלכם תהיה 0.1% (ריבית שנתית),  משנה ועד שנתיים הריבית השנתית תהיה 0.21%, משנתיים ועד שלוש שנים, הרייבת השנתית –  0.37%, משלוש שנים ועד ארבע שנים – 0.61%, מארבע שנים ועד חמש שנים – 0.88%; מחמש שנים ועד שש שנים – 1.16%, משש שנים ועד שבע שנים – 1.41%. כלומר, ככל שמשקיעים לטווח ארוך יותר הריבית בהתאמה גבוה יותר. מה שחשוב להדגיש כאן – הריביות לטווח הארוך הן בהחלט טובות, אבל אם מראש אתם סבורים שלא תחסכו לתקופה כזו ארוכה, אז התשואות לטווח הקצר יותר, היא בערך מה שמציעים בפיקדונות אחרים (גם בבנק וגם בבנקים אחרים). כלומר, אם יש סיכוי שאכן תשקיעו לטווחים ארוכים אז לכו על זה, אחרת, אולי תמצאו מוצרים מעניינים יותר.  לקבלת פרטים מלאים על פיקדון סברס

כך או אחרת, התשואה על הפיקדון ל-10 שנים (בהנחה שמחזיקים עד סוף התקופה היא – 3.3% (לשנה);   התשואה בפיקדון לטווח הארוך ביותר – 15 שנה היא 4.3% לכל שנה. האמת לא רע בכלל. נכון זה טווח ארוך מאוד, אבל ראשית יש אפשרויות יציאה, ושנית בעולם של ריבית אפסית, 4.3% זה ממש לא קצת.

פיקדון ליצ'י של מזרחי טפחות – האם כדאי?

פיקדון ארץ של בנק ירושלים – מה התשואה? 

מה זה פיקדון מובנה? כמה תשואה הם נותנים ורשימה של פיקדונות מובנים 

במועדון ההטבות מולטי עזריאלי יכול להיות שכבר נתקלתם בחלק מהסקירות הקודמות של כרטיסי אשראי שלנו. חלק מהכרטיסים שבדקנו כללו ברשימת ההטבות שלהם חברות במועדון ההטבות הזה, דוגמת לאומי קארד TAU לאוכלוסיית אוניברסיטת תל אביב או כרטיס לאומי קארד לחברי מועדון UNIQ. כעת אנחנו נתייחס לכרטיס "מקורי" שמקנה את החברות במועדון הזה, גם הוא מבית לאומי קארד. זאת באמצעות כרטיס אשראי פיזי.

על כרטיס מולטי עזריאלי – לאומי קארד

עוד לפני שנתייחס לרשימת ההטבות של כרטיס מולטי עזריאלי של לאומי קארד – בעיני רבים השורה התחתונה של אחזקת הכרטיס (לא בהכרח בצדק לדעתנו) – הנה ה"מפרט הטכני" של הכרטיס. זהו כרטיס ממותג מאסטרקארד שיכול להגיע באחת מבין שלוש גרסאות: בינלאומי, זהב או פלטינה. ניתן כיום לבצע באמצעותו את כל סוגי העסקאות, בין אם עסקאות רגילות, עסקאות בתשלומים, עסקאות קרדיט, עסקאות קרדיט פלוס או 30+.

דמי הכרטיס של כרטיס מולטי עזריאלי – לאומי קארד תלויים בגורם שמנפיקים דרכו את הכרטיס. מי שמנפיק את הכרטיס דרך לאומי קארד ייהנה משנה ראשונה חינם והחל מהשנייה ישלם 12.90 שקלים בחודש על הכרטיס. כרטיסים שמונפקים על ידי בנק לאומי יקנו אף הם את הפטור בשנה הראשונה, אבל לאחריה יהיה צורך בתשלום חודשי של 13.90 שקלים.

בכל מקרה מדובר בסכומים שצריך להתייחס אליהם (החל מהשנה השנייה), כי יש כיום מספיק כרטיסים טובים שלא דורשים תשלום כלל. מה שכן, בהרבה מקרים ניתן לבקש הארכה של הפטור מדמי הכרטיס לשנה נוספת. אם השימוש בכרטיס היה סביר, יכול להיות שיאשרו את הפטור. אנחנו לא יודעים אם זה נכון במקרה של כרטיס מולטי עזריאלי של לאומי קארד, אבל אפשר לנסות.

כך או כך, תשמחו בוודאי לשמוע שעם ההצטרפות למועדון דרך מקבלים במתנה גיפטקארד הטעון ב-100 שקלים. אנחנו מניחים שהוא תקף בחנויות קניוני עזריאלי. ההטבה ניתנת רק ללקוחות חוץ בנקאיים, לאחר ביצוע עסקה ראשונה בכרטיס.

מחזיקי הכרטיס יכולים לבחור אחד מבין שלושה מועדי חיוב: ה-2 לחודש, ה-10 לחודש וה-15 לחודש.

מה מקנה המועדון?

מיותר אולי לציין שמועדון מולטי עזריאלי מספק הנחות והטבות בקניוני עזריאלי, אבל לא רק.  בתוך הקניונים מקבלים מחזיקי הכרטיס הנחה קבועה בגובה של עד 10%, כולל כפל מבצעםי. זוהי הנחה הניתנת בצורה אוטומטית במעמד החיוב של הכרטיס. לצד זה יש הטבות חודשיות לכרטיס האשראי ולחברי המועדון, מן הסתם על חנויות באחד ממתחמי עזריאלי.

הטבה אחרת של המועדון ניתנת על תדלוק בתחנות הדלק של "סונול" המשתתפות במבצע. מקבלים כאן הנחה בגובה של 23 אגורות לליטר בנזין בתדלוק מלא (על תדלוק בשירות עצמי מקבלים השלמה להנחה של 23 אגורות) וכן הנחה קבועה בגובה של 5% בחנויות הנוחות SoGood בתחנות סונול – לא כולל מוצרי טבק, סיגריות ושירותים המוצעים בתחנות.

מחזיקי הכרטיס יכולים להזמין את האטרקציות של עולם ההטבות של לאומי קארד, לרבות הנחות+פלוס, תכנית הפינוקים ועוד. הם מקבלים ביטוח נסיעות לחו"ל דרך חברת AIG, אותו עליהם להפעיל לפני כל נסיעה. הביטוח כולל החזרים על הוצאות רפואיות במהלך אשפוז בחו"ל וימי אשפוז, הטסות רפואיות, תאונות אישיות, כבודה, צד ג' ועוד. סכום הכיסוי המרבי הוא בהתאם לסוג הכרטיס שמנפיקים.

מידע נוסף על כרטיס מולטי עזריאלי – לאומי קארד תמצאו באתר החברה.

(הכתבה פורסמה ב-20.6.2017)

שוק הסודה לשתייה בישראל הפך בשנים האחרונות למבעבע, תרתי משמע. במהלך העשור ומשהו האחרון נכנסו שחקנים חדשים לשדה המשחק, עם סוגים שונים ולעיתים משונים של משקאות בטעמים מגוונים. המחיר של בקבוק סודה לשתייה יהיה מן הסתם גבוה יותר מאשר מים – בעיקר במקרה של הטעמים המיוחדים – אבל מנגד הוא זול פי כמה מהמשקאות הטבעיים והמיצים למיניהם. אבל כמה בדיוק זה עולה בכל רשת שיווק? האם יש מבצעים?

כדי לענות על השאלה הזו החלטנו לבדוק עבורכם את אחד המוצרים המבוקשים בשדה המשחק: מותג שוופס מבית יפאורה-תבורי. לשם הבדיקה החלטנו לגייס, כהרגלנו בקודש, מערכת SuperGet המספקת כלים להשוואת מחירים בסופרמרקטים וכלים לפיתוח.

מה בדקנו?

את הבדיקה ערכנו בתאריך 20.6.2017 על אחד המוצרים המבוקשים של שוופס – בקבוק סודה בטעם לימון. הוא היה זמין ב-551 סניפים שנכנסו לבדיקה, של הרשתות שופרסל (על תתי הרשתות שלה), רמי לוי שיווק השקמה, קשת טעמים, פרש מרקט, סטופמרקט, מחסני להב, מחסני השוק, יוחננוף, טיב טעם, חצי חינם, ויקטורי ורשת AM:PM. לא התייחסנו לאילת עקב הפטור ממע"מ המאפיין את חנויותיה.

מה מצאנו?

בקבוק סודה שוופס בטעם לימון נחשב לזול יחסית, אבל עדיין מצאנו הבדלים בתמחור שלו של יותר מפי שניים. המחיר הזול ביותר של הבקבוק שמצאנו היה 2.4 שקלים, בעוד שהיה שלהם 4.9 שקלים. המחיר הממוצע היה די באמצע (3.7 שקלים), מה שמאפשר לנו להסיק שהמחירים פחות או יותר מתקרבים אליו.

ראשונה בדקנו את ויקטורי, כדי לגלות מחיר של 3.9 שקלים ברוב הסניפים ובהזמנה אינטרנטית, ומחיר של 4.2 שקלים בארבעה מסניפי תל אביב (לינקולן, אחד העם, דיזינגוף וסלמה). גם בחצי חינם המחיר השכיח היה 3.9 שקלים, שהופיע בכל הסניפים למעט הסניף ברחוב לח"י בראשון לציון בו המחיר היה 3.4 שקלים. בטיב טעם הייתה שונות בין הסניפים, החל מ-3.4 שקלים בסניף ברחוב מדינת היהודים בהרצליה ועד ל-4.1 שקלים בחלק גדול מסניפי הרשת.

את המסע שלנו למציאת שוופס סודה זול המשכנו ביוחננוף, בה המחיר היה אטרקטיבי יחסית: 2.9 שקלים בכל הסניפים למעט שני סניפים (ישפרו סנטר במודיעין- מכבים-רעות וצומת ביל"ו) בהם המחיר היה 3.9 שקלים. בשלושה מבין סניפי יש חסד היה את המוצר, במחיר של 3.3 שקלים. זה היה גם המחיר בכל סניפי יש בשכונה. התחנה הבאה הייתה מחסני השוק בה המוצר עלה 4 שקלים בכל הסניפים. במחסני להב המחירים התחילו ב-3.4 שקלים, עברו ב-3.6 שקלים בסניפים אחרים והגיעו ל-3.9 שקלים.

את המחיר הזול ביותר שעלה בבדיקה – 2.4 שקלים – מצאנו בשני סניפים של סטופמרקט: סניף קסטרא בחיפה וסניף קניון אם הדרך. בסניפים בקניון ארנה הרצליה וקיבוץ יגור תצטרכו לשלם חצי שקל יותר. בפרש מרקט הפיזור היה יחסית רחב. ברוב הסניפים עלה בקבוק סודה שוופס בטעם לימון 3.7 שקלים, אבל היו גם סניפים זולים יותר (2.9 או 3.4 שקלים) וסניפים יקרים יותר: 3.9 שקלים בסניף קרן היסוד בקריית ביאליק וטיפ טופ גולומב בהרצליה, 4.1 שקלים בסניף ב רמז ו-4.9 שקלים בסניף הנדיב בהרצליה, שבמקרה הזה היה פחות נדיב במחיר שלו.

קשת טעמים הציגה לנו את המבצע הראשון בסקירה עד כה: ארבעה בקבוקי סודה שוופס ב-10.9 שקלים, מחיר של כ-2.7 שקלים לבקבוק (זהו עדיין לא המחיר הכי זול שעלה בבדיקה). ללא המבצע נע מחיר המוצר בסניפי הרשת בין 2.9 שקלים ל-3.7 שקלים. ברמי לוי המחירים ברוב הסניפים היו 2.9 שקלים או 3.5 שקלים, אבל היו מספר סניפים יקרים יותר (3.7-3.9 שקלים).

המוצר לא נמצא בסניפים של שופרסל אקספרס, מה שהוביל אותנו לשופרסל דיל  בה תידרשו לשלם על המוצר 3.3 שקלים. ברוב סניפי שופרסל שלי המחיר עמד על 4.1 שקלים, אך היו סניפים בהם הוא היה 3.3 שקלים, 3.5 שקלים או 3.9 שקלים.

את המסע שלנו לאיתור סודה שוופס בטעם לימון סיימנו ברשת AM:PM, בה כמו ברוב המקרים מצאנו פער גדול במחירים בין הסניפים השונים. זה מתחיל ב-2.9 שקלים והגיע עד ל-4.9 שקלים, עם מספר מחירי ביניים בדרך.

הערה אחרונה: כדי להוזיל את העלויות אתם יכולים לרכוש רביעיית בקבוקי סודה. המחירים של רביעייה שכזו בגדול נעים בין 9.3 שקלים ל-11.9 שקלים (כלומר כ-2.3 שקלים לבקבוק או כ-3 שקלים לבקבוק, בהתאמה). אולי בסקירות הבאות נראה לכם איפה כדאי לרכוש רביעיה שכזו.

בכל אופן, אלו הנתונים שמצאנו בסקירה לגבי בקבוק סודה בודד:

_____________________

המידע בכתבה זו מתבסס על נתונים שהתקבלו מחברת SuperGET המסדרת את קבצי שקיפות המחירים ומציעה אותם לציבור הרחב. SuperGET עושה כמיטב יכולתה כדי להבטיח את אמינות ואיכות המידע. יחד עם זאת, SuperGET  אינה לוקחת אחריות על טעויות ו/או מידע חלקי שהתקבל מעיבוד קבצי שקיפות המחירים.

השוואת מחירים של משקאות נוספים:

שוקו יטבתה

קפה נמס עלית

מיץ תפוזים תפוזינה

שישיית מי עדן

השקעה במניות היא לא משחק ילדים, ובניגוד למה שחלק מהאנשים חושבים – גם לא קזינו. כל החלטה שמקבלים ביחס לכל מניה חייבת להיות מושכלת, להתבסס על הבנה של התחום וגם של ניתוח הנתונים. אנחנו ממליצים לכם כצעד ראשון לקרוא את המדריך המקיף שהכנו על השקעה במניות, שיציג בפניכם את חוקי המשחק העיקריים. במדריך הנוכחי נתמקד באחת הגישות הנפוצות להשקעה במניות, גישה שנראית מבטיחה בנקודת ההתחלה אבל כוללת מספר סיכונים שלא כולם מודעים אליהם – זוהי הגישה הטכנית להשקעה במניות.

מהי הגישה הטכנית בהשקעה במניות?

את תחום ההשקעה במניות נהוג בגדול לחלק לשתי גישות השקעה עיקריות. הגישה הראשונה היא גישת הערך, או הגישה הפונדמנטלית. בגישה זו ברמה הכללית מאד אנחנו מנתחים פרמטרים כלכליים שונים ומנסים בדרך זו לאתר מניות מומלצות להשקעה – בדרך כלל מניות שהסחר הנוכחי שלהן הוא בערך נמוך מאשר השווי הכלכלי ה"אמיתי" של המניה.

הגישה הטכנית, בה נתמקד במדריך הנוכחי, מתבוננת על התמונה בצורה שונה. יש לציין שהגישה הטכנית אינה חדשה כלל וכלל. את היסודות לה טווה צ'ארלס דאו – אחד ה"חצאים" על שמם נקרא מדד דאו ג'ונס – לפני משהו כמו 125 שנה. השיטה החלה להשפיע על משקיעים בשווקים בארצות הברית ובאירופה מוקדם יחסית, ולישראל היא הגיעה בערך בשנות ה-90 של המאה הקודמת.

הגישה הטכנית להשקעה במניות שמה דגש בעיקר על נתוני העבר הקשורים למניה כלשהי במטרה לנסות לחזות על פיהם את העתיד, ויוצאים מנקודת הנחה שהשוק של מניה כלשהי הוא לרוב מחזורי ולא אקראי. סימן ההיכר של הגישה הזו, כפי שהסטטיסטיקאים שביניהם יכלו אולי להסיק כבר, היא גרפים, גרפים ועוד פעם גרפים. המטרה היא לזהות מגמות שחלו ביחס למניה מסוימת, בעבר הקרוב או הרחוק, ולנסות על פי זה לנבא התנהגות דומה שלה בעתיד הנראה לעין (מה שיאפשר לתזמן את הכניסה לשדה המשחק או היציאה ממנו). התומכים בשיטה – ויש לא מעט כאלה – יטענו שכל שינויים שעשוי להשפיע על שער המניות והכלים הפיננסיים האחרים מגולם באופן מהיר ומלא בגרפים. כך למשל הגישה היא שדרך הגרפים ניתן ללמוד על ההיצע ביחס לביקוש, כשהמשוואה במקרה הזה די ברורה: היצע גדול מהביקוש יביא לירידת מחירים, המבוטא כמובן בגרף. לעומת זאת ביקוש גבוה מאשר ההיצע יביא לעלייה של המחירים ולשינוי שמצפים לראות בגרפים השונים במצב הדברים הזה. כך אפשר לראות כי בחינת המניה הופכת לכאורה לפשוטה יותר, כי הרבה יותר פשוט להעיף מבט בגרף מאשר בדו"חות כספיים מפורטים של חברה לדוגמא.

הגישה הטכנית להשקעה במניות מבוססת בדרך כלל מבחינה מעשית על שני פרמטרים שאמורים להשלים יחדיו את התמונה. הראשון שבהם הוא גרף הבוחן את ההתנהגות של המניה המסוימת לאורך תקופת זמן. יש כאן עמודות אשר בכל אחת מהן מוצגים השער הגבוה שנרשם למניה בתקופה הרלוונטית (בחלק העליון), השער הנמוך (בחלק התחתון). שער הפתיחה יוצג בסימן שמאלה, בעוד שסימן ימינה יצביע על שער הסגירה. שימו לב שבניגוד למה שמאפיין גרפים בתחומים שונים, במקרה של הניתוח הטכני מרכיב הזמן אינו מגדיר את המגמה בתור עלייה או ירידה.

הפרמטר השני הוא מחזור המסחר, שבוחן את המגמה הכללית יותר של התנהגות השוק. הוא יציג למעשה את סך הערך הכספי של המניות שהוחלפו במהלך יום המסחר. ההנחה כאן היא ששינויים במניה מושפעים גם משינויים החלים ברמה הגבוהה יותר במסחר בעולם, ולכן צריך להתייחס גם אליהם.

הבעייתיות של הגישה הטכנית (וטיעוני החיוב של התומכים)

עם כל היתרונות של סטטיסטיקה וגרפים, צריך לזכור שהם מוגבלים מאד. אנחנו לא מתכוונים כאן ליכולת "לשחק" עם הנתונים כדי שיציגו את מה שרוצים שהם יציגו – זוהי למשל אחת הביקורות שיש כיום על הגרפים המציגים את מחירי הדיור הנוכחיים מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הבעיה של הגישה הטכנית בהשקעה במניות היא שהיא שמה דגש רק על גרפים, ולא על נסיבות ספציפיות שעשויות להשפיע על התנהגות המניה. לכן יש שרואים אותה כפשטנית וככזו שלא מציגה את התמונה המדויקת בהרבה מאד תרחישים.

הגישה הטכנית אומרת שמגמות משמעותיות במניה, למשל עלייה בשווי שלה, אומרות "משהו" שיכול להיות חיובי מבחינת המשקיעים – כך למשל מאחורי עלייה מסוימת עשוי להיות שינוי מסוים שחל בעסקים של החברה הרלוונטית או בבעלי המניות שלה. אבל מהו בדיוק אותו "משהו"? הגישה הזו נחשבת לבעייתית מאד מבחינת היכולת שלה לחזות שינויים דרסטיים או הפתעות. באמצעות ההתבוננות בעבר לא תוכלו לחזות לדוגמא דו"חות כספיים שליליים או חיוביים באופן יחסי, על הסיבות הרבות שעשויות להביא להם. דרך הגרפים לא תוכלו ללמוד גם על שינויים שחלים בשוטף ושעשויים להשפיע על המניה לכאן או לכאן: עובדה שחברה מסוימת מאבדת לקוח גדול, שינויים במבנה המנהלי שלה וכן הלאה. הגישה יכולה להתאים בזיהוי מגמות ובהיצמדות אליהן: אם יש עלייה הדרגתית בערך המניה, הדוגלים בשיטה יוכלו להסיק שזו נקודה נכונה להצטרף אליה. מנגד השיטה פחות רגישה לשינויים מאשר גישת הערך, וגם פחות מאפשרת לחזות התפתחויות שעדיין לא משפיעות בהכרח בצורה ישירה על השוק.

מנגד אפשר להזכיר טיעון שעשויים בשלב הזה להעלות התומכים בגישה הטכנית. הם יטענו שהתפקיד של המשקיע ה"קטן" אינו בהכרח לחזות את השינויים האלה. למעשה, אותם אנשים יציינו שה-א' ב' של השקעה מבחינתם הוא לא לסחור נגד כיוון המגמה של המניה, אלא להצטרף למגמות קיימות. לכן הגישה הטכנית יכולה להתאים לתפיסה הזו, כי לכאורה רמת הסיכון כאן נמוכה. כך גם אם לוקחים בחשבון המלצה נוספת של רבים והיא לפעול בגישת צמצום הנזקים במקרה שהם אכן מתרחשים (ירידה של מניה שמשקיעים בה). במקום לשבת ולהמתין שיחול מפנה נוסף ושירידה שחווה המניה תתחלף בעליה, ימליצו אנשי הגרפים לצאת מהתמונה ולמצוא אפיק אחר של השקעה.

אז במה בוחרים?

האמת היא שלמרות הבעייתיות של הגישה הטכנית, היא כן יכולה להתאים במצבים מסוימים. זאת ועוד, גם גישת הערך העומדת מנגד אינה חפה ממגרעות. מכאן שלא בהכרח ניתן לתת תשובה חד משמעית לגבי הגישה שכדאי לכם לדבוק בה במקרה שלכם. ברור שזה תלוי גם בסוג הספציפי של המניה, מכיוון שיש מניות תנודתיות יותר מאחרות. בכל מקרה, גם אם אתם בוחרים בגישה הטכנית וגם אם לא, אנחנו ממליצים לכם לעקוב אחר הנעשה בתחום הכללי בו פועלת המניה, בדגש על המניה שנבחרה. יש מקרים שבהם גם שינויים ברמת המאקרו בכלכלת ישראל או העולם עשויים להשפיע.

יש הבוחרים לשלב בין הגישות, תוך רצון להתבסס על היתרונות של כל אחת מהן. לעומתן אנשים מסוימים ידבקו רק בסוג מסוים של גישה, מסיבות שונות (ולעיתים מוצדקות). אנחנו ממליצים תמיד להיות עם האצבע על הדופק. השקעה במניות מצריכה סבלנות, אבל גם יכולת לזהות שדברים לא עובדים. אם אתם מתבססים באופן מסורתי על הגישה הטכנית, אבל רואים שהיא מביאה לכך שאתם "מפספסים" לא מעט דברים (ומפסידים כסף כתוצאה מכך), יכול להיות שהגיע הרגע לעשות חישוב מחודש של המסלול.

ההמלצה הכללית שלנו אליכם היא להתחיל להשקיע רק אחרי שאתם מצוידים במספיק ידע וכלים להבנת התחום. יש סדנאות, קורסים ותכניות לימודים שלמות העוסקים בשוק ההון. הידע שמקבלים בדרך זו עשוי להיות שווה הרבה מאד כסף. אבל כמובן שרוב הקורסים גם עולים כסף. בכל מקרה, אל תשקיעו יותר ממה שאתם מסוגלים להפסיד. זה כנראה הכלל הראשון והחשוב ביותר בעולם ההשקעות.

כרטיס אשראי ביומטרי – הדור הבא של כרטיסי האשראי

דרכון ביומטרי אנחנו מכירים כבר מזמן – מניחים את האצבע על הקורא האלקטרוני וחוסכים את ההמתנה הארוכה לרוב, בתור להחתמת הדרכון. גם תעודת הזהות הביומטרית עומדת לנחות אצלנו דרך קבע (כרגע בפיילוט) והיא תכלול שבב אלקטרוני (צ'יפ) ובו האמצעים והנתונים הביומטריים הייחודיים לאדם המחזיק בה: צילום תווי פנים ותמונות של שתי טביעות האצבעות המורות. השלב הבא יהיה כנראה – כרטיס אשראי ביומטרי. הכרטיס הביומטרי ייראה וירגיש בכיס או בארנק כמו כול כרטיס אשראי שאנחנו מכירים. ההבדל הוא שבקצה הכרטיס יש משטח מגע זעיר עליו נניח את האצבע בעת רכישה.

למה צריך כרטיס אשראי ביומטרי? א. כי חברות האשראי חשופות לתחרות הגוברת מאפליקציות תשלום אלקטרוניות, והן מחפשות חדשנות כול הזמן. ב. יש בעיה אמיתית של זיוף וגניבת כרטיסי אשראי, וכרטיס ביומטרי הרבה יותר בטוח לשימוש, משום שלא מספיק קיומם של הכרטיס ופרטי בעליו, אלא יש צורך בטביעת אצבע אישית, אותה קשה מאוד, אם בכלל, לזייף.

באפריל 2017 השיקה חברת האשראי הבינלאומית מסטרקארד, שהיא תאגיד האשראי המתחרה של ויזה, כרטיס אשראי ביומטרי המשלב טכנולוגיית שבבים עם טביעת אצבע, שיאפשר אימות נוח ובטוח של זהות מחזיק הכרטיס בעת רכישה בחנויות. ראשי מסטרקארד הסבירו, כי כיום משתמשים בטביעת אצבע לדוגמא בשחרור נעילת הסמרטפון, כאמצעי בטיחות ופרטיות, ולכן זה כל כך טבעי להשתמש בפעולה זו גם בתשלום בכרטיסי האשראי. גם בוויזה העולמית שוקדים על פיתוח כרטיס אשראי ביומטרי ולבטח נשמע עליו בעתיד הלא רחוק.

הכרטיס הביומטרי של מסטרקארד מסתמך על טכנולוגיה לסריקת טביעות אצבע המשמשת כיום בתשלומים ניידים ויכולה לשמש גם במסופי בתי העסק בהם קיים תקן EMV (תקן גלובלי לאימות כרטיסי חיוב). הכרטיס החדש מסתמך על טכנולוגיה לסריקת טביעות אצבע המשמשת כיום בתשלומים ניידים ויכולה לשמש גם במסופי EMV (Europay ,Mastercard ,Visa).

הטכנולוגיה החדשה תיבחן בתחילה בדרום אפריקה, בשיתוף רשת הסופרמרקטים Pick n Pay והבנק Absa, חברה בת של ברקליס (Barclays) אפריקה. ניסויים נוספים ייערכו באירופה ובאזור אסיה-פסיפיק בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, הכרטיסים הביומטריים של מסטרכארד, שבארץ מונפקים ונסלקים בידי שלוש חברות כרטיסי האשראי – ישראכרט, ויזה כאל ולאומי כארד, לא יגיעו אלינו כול כך מהר.

איך עובדים עם כרטיס אשראי ביומטרי?

בשלב הראשון, כדי להפעיל את הכרטיס, צריך בעלי הכרטיס רישום מול המוסד הפיננסי שמנפיק לו את הכרטיס. במסגרת התהליך נדרש בעלי הכרטיס לטביעת אצבע וזו מומרת לתבנית דיגיטלית מוצפנת המאוחסנת על גבי הכרטיס. בעת הרכישה, מעביר בעלי הכרטיס את הכרטיס במסוף של החנות ובמקביל מניח את אצבעו על החיישן המשולב במסוף. ההתאמה של טביעת האצבע לתבנית המוטבעת בכרטיס נבדקת וכאשר יש התאמה – העסקה מאושרת. לאורך כל התהליך נותר הכרטיס בידו של הצרכן ואינו עובר לידיו של הקמעונאי.

מצד הקמעונאים, זה ידרוש שבעסקים שלהם יהיו מסופים הכוללים חיישן קורא טביעת אצבע, ואלה ינופקו להם על ידי חברת כרטיסי האשראי. עם זאת, במסטרקארד מבטיחים שאין צורך בשינוי או שדרוג תוכנה. בעתיד מתכננת מסטרקארד שדרוג של הכרטיס הביומטרי, כך שלא יידרש גם מגע (Contactless), מה שיפשט עוד יותר את תהליך התשלום בקופה.

היתרונות של כרטיס האשראי הביומטרי

קודם כול, הכרטיס החדש מאשר באופן מוחלט כי האדם המשתמש בכרטיס הוא אכן בעליו. הטכנולוגיה החדשה גם מסייעת לחברות האשראי באיתור ומניעת תרמיות, מגדילה את שיעורי העסקאות המאושרות ומפחיתה עלויות תפעוליות.

בנוסף, הוא יחסוך את הצורך בחתימה על הקבלה או על מסך מגע לשם אישור העסקה.

לבעלי העסקים מבטיחה הטכנולוגיה שהאדם שעומד מולם הוא אכן בעליו החוקיים של הכרטיס, שכן הסליקה תוכל להתבצע רק בעת הצמדת האצבע לחיישן.

ומה החסרונות?

בשלב זה ניראה שתהליך אישור עסקה באמצעות כרטיס אשראי ביומטרי ידרוש קצת יותר זמן (כמה שניות יותר, אומרים במסטרקארד).

לא תוכלו לשלם באמצעות כרטיס אשראי של בן/בת הזוג או של אמא/אבא, כי אתם חייבים שטביעת האצבע בעת הרכישה תתאים לזו שנמצאת בשבב המוצפן שבכרטיס.

בקיצור, יש גם חסרונות, אבל בעתיד בוודאי יתגברו עליהם, ובכול מקרה הם פחות חשובים אם משווים אותם לרמת הבטיחות הגבוהה בשימוש בכרטיסי אשראי ביומטריים.

אילת היא עיר הנופש מספר אחת של מדינת ישראל. הבעיה היא שאם תשאלו ישראלים רבים, הם יתלוננו על העובדה שמחירי השהות באילת הם יקרים. אותם אנשים יעשו השוואות בין חופשה מקבילה בחו"ל, ביעדי נופש דוגמת יוון או קפריסין, בסופה האופציה מעבר לים עשויה להתברר כזולה יותר מאשר נופש באילת.

האמת היא שחופשה באילת יכולה להיות יקרה, בעיקר אם מבצעים אותה בהרכב משפחתי. מנגד יש אפשרויות שונות להוזלת המחירים של נופש באילת, אפילו בצורה משמעותית. המדריך הבא יספק לכם טיפים לחיסכון בדרך לחופשה האילתית.

איך מגיעים לאילת?

רוב הישראלים יידרשו לנהיגה בת מספר שעות לפחות כדי להגיע לאילת, או לטיסה קצרה הרבה יותר. מיותר לציין שהבחירה כאן תשפיע על הסכום שאתם משלמים. נהיגה ברכב באילת תצריך מכם מן הסתם הוצאה על הדלק, אבל לא לכל הישראלים יש רכב שהם יכולים או רוצים להגיע באמצעותו לאילת (זו נסיעה ממש לא פשוטה, אל תשכחו). האופציה הזולה יחסית תהיה להגיע לאילת באוטובוס, מה שמחייב לרוב רכישה מוקדמת של כרטיס. במקרה הזה מומלץ להכיר את האפשרות לקבל כרטיסים הנחה, למשל הנחה של 20% ברכישת כרטיס הלוך ושוב לנוסע רגיל, הנחה של 50% לאזרח ותיק בנסיעה לכיוון אחד או לשני כיוונים, הנחה של 33% לסטודנטים ללא כרטיס חופשי חודשי תקופתי בכיוון הלוך חזור, 50% הנחה לסטודנטים עם כרטיס חופשי בנסיעה בכיוון אחד או בשני כיוונים, 33% לנכים ולזכאי הביטוח הלאומי ברכישת כרטיס הלוך חזור ועוד (למעוניינים, זו רשימת ההנחות המלאה של אגד).

רבים מהאנשים יגיעו לאילת בטיסה, מה שיהיה מן הסתם יקר יותר. על כיוון אחד אתם עשויי לשלם כ-300-400 שקלים, אם כי ברוב ימות השנה ניתן למצוא מחירים זולים פי כמה: בסביבות 100-150 שקלים לכיוון. מומלץ לראות תמיד מהם המבצעים של חברות התיירות או התעופה על טיסות לאילת. ברוב המקרים מדובר בהנחות לתאריכים ספציפיים, והבעיה היא שלא תמיד הם מסתדרים עם התכניות הספציפיות של אלה המתכננים לטוס לאילת. אופציה אחרת ליהנות ממחירים נוחים יחסית היא לבצע הזמנה מראש של הטיסה, בפרק זמן של חודש ומעלה ממועד החופשה. במקרה הזה אתם עשויים בהחלט לשלם סכום של כ-100-150 שקלים לכיוון או 250-300 שקלים לשני הכיוונים. מן העבר השני של המשוואה יש מועדים ותאריכים בהם המחירים של טיסות לאילת עולים פלאים, בעיקר בחודשי הקיץ או בחגים. בכל מקרה מכיוון שטיסות לאילת הפכו להיות תחום תחרותי מאד בשנים האחרונות, כן חשוב לבצע את הבדיקה בניסיון לאתר מבצעים נקודתיים.

חברות תעופה ותיירות רבות מספקות דילים של נופש באילת, המשלבים בין טיסה לבין שהות באחד המלונות הרבים הפזורים בעיר. יש כאן היצע רחב של אופציות, עם אפשרות לחיסכון נאה במחיר הנופש ביחס לאפשרות ההזמנה של טיסה ומלון בנפרד. על חבילת נופש לשתי לילות בסוף שבוע אתם יכולים לשלם כ-1,500 שקלים לאדם, או אפילו יותר, אם כי במלונות בסיסיים יותר או בתאריכים מבוקשים פחות המחירים יכולים לרדת מטה. כלל האצבע גם כאן הוא שהמחירים תלויי תאריך ומושפעים גם ממועד ההזמנה, כאשר בקיץ ובחגים המחירים צפויים לעלות. יש מצבים בהם בהזמנה ברגע האחרון ניתן להוזיל מחירים, אבל בדרך כלל זה יקרה מחוץ לשיא של עונת התיירות.

מחירי מלונות באילת: לא חייבים להיות בשמיים

בלב ליבן של חופשות באילת נמצא פעמים רבות המלון שבוחרים לשהות בו, לפעמים אפילו יותר מכל מקום אחר: החדרים המפנקים, ברכות השחייה, הארוחות, מתחמי הספא והפעילויות לילדים תורמים לכך. זה לא סוד שעל מלון מפואר באילת אתם צפויים לשלם יותר מאשר מלון בסיסי יחסית, וכן שהיקום של המלון משפיע מאד על המחיר. ככל שמתרחקים מחופי הים של אילת כך המחירים צפויים לרדת. מנגד, אתם עלולים להפסיד בכך חלק מההנאה בחופשה, כך שהיינו ממליצים לכם לשקול היטב את המיקום ולראות האם התרחקות שווה עבורכם.

קשה להעניק לכם תשובה חד משמעית לגבי מחירי מלונות באילת, שגם משתנים לאורך השנה: בחופש הגדול ובחגי ישראל המחירים עשויים לעלות בעשרות אחוזים. מכיוון שאילת הרבה פחות אטרקטיבית בחורף עבור רוב האנשים, הבחירה הזולה והדי אטרקטיבית יכולה להיות בשולי הקיץ או בעונות המעבר. מבחינת ימות השבוע, מיותר לציין שמחיר מלון בסוף שבוע יהיה יקר יותר מאשר באמצע השבוע. לא לכולם יש את היכולת הזו להתגמש, אבל אם כן יש לכם – היינו ממליצים בחיוב לשקול זאת.

באיזה סדר גודל של הוצאה מדובר? אם מזמינים מלון בנפרד, הרי שמיעוט המלונות שיהיו במחיר של פחות מ-500 שקלים ללילה. רוב המלונות ידרכו מכם תשלום של 700-800 שקל לפחות ללילה אם תזמינו אותם עצמאית דרך אתרים דוגמת Booking. בהרבה מקרים ניתן למצוא דילים משתלמים דרך חברות התיירות בתאריכים ספציפיים, לרמה של כ-300-400 שקלים לאדם ללילה. לכן מומלץ כן לברר בכיוון הזה, אפילו יותר מאשר במקרה של נופש בערים בחו"ל בו במקרים רבים ההזמנה העצמאית תהיה משתלמת יותר מאשר פנייה לחברת תיירות.

דרגת האירוח של המלון צפויה להשפיע גם כן, אם כי בהרבה ההתייקרות במחיר במעבר לפנסיון מלא או אפילו הכל כלול עשויה להוזיל את ההוצאות על אוכל – ולכן להיות משתלמת יותר. מי שבוחר מלון בדרגה טובה על בסיס הכל כלול כמעט ולא צפוי להוציא כסף מכיסו במהלך השהות באילת. מצד שני דילים כאלה "כובלים" אותנו למלון, ולא לכל האנשים זה מתאים.

כדי להוזיל את המחיר אתם יכולים לסגור עם המלון מספיק זמן מראש, או לחלופין להמתין לרגע האחרון ולמבצעי ה"כסאח" שעושים המלונות כדי למלא חדרים שנותרו ריקים. לפעמים המלונות מציעים מבצעים נקודתיים, דוגמת לילה חינם בהזמנה שתי לילות או מבצעים על הילדים: מומלץ לברר לכן גם בכיוון הזה.

קופונים, מבצעי אשראי ומה שביניהם

מבצעים והטבות על נופש באילת תוכלו למצוא גם דרך אתרי הקופונים למיניהם. בגרופון לדוגמא מצאנו סוף שבוע באילת עם טיסה ושתי לילות במלון אמריקנה על בסיס לינה וארוחת בוקר (כולל ארוחת ערב אחת במתנה) במחיר של 849 שקלים, בעוד שדרך Azrieli (לשעבר Buy2) היה קופון לטיסה בכיוון אחד ב-239 שקלים. הבעיה היא שרוב הקופונים האלה הם לתאריכים ספציפיים ודי מוגבלים, שלא בהכרח יתאימו לכל אדם. אנחנו ממליצים לכם בכל מקרה לברר טרם הטיסה מה מוצע, כשניתן לקצר תהליכים באמצעות אתרים המאגדים קופונים ממגוון מקורות (לדוגמא אתר PickaDeal).

אופציה אחרת להוזיל את המחיר היא לראות מה מוצע דרך חברת האשראי שלכם, כי רוב הכרטיסים המשווקים היום מספקים שורה ארוכה של הטבות לאנשים המחזיקים בהם. תוכלו למצוא הנחות על חבילות נופש, טיסות, מלונות וגם אטרקציות באילת. לפעמים יש שיתופי פעולה של גורמים בענף התיירות באילת עם חברות האשראי, לדוגמא שיתוף פעולה של מלונות פתאל עם לאומי קארד. אותו הדבר לגבי מועדוני הצרכנות, שקשה להאמין שלא יספקו מענה כלשהו לחברי המועדון המעוניינים לטוס לאילת.

לא בטוח שממצאי הבדיקות האלה יתאימו למה שאתם מחפשים מבחינת סוג החוויה, הרכב המטיילים, התאריכים ועוד, אבל אנחנו ממליצים לכם לברר גם בכיוון הזה.

מוזמנים לקרוא מדריכים אחרים שיחסכו לכם כסף בטיול בישראל – בירושלים או בים המלח.

כאן תמצאו את רשימת מדריכי התיירות המלאה שלנו

קרן הפנסיה מנורה מבטחים החדשה היא הקרן הגדולה בשוק הפנסיה.

מנורה מבטחים היא מחמש קבוצות הביטוח והפיננסיים הגדולות בישראל.

סך נכסי קרנות הפנסיה, המנוהלים בקרן הפנסיה  ליום 31 במרס 2017, הסתכם ב-91 מיליארד שקל, עבור כמיליון לקוחות מקרב 22 אלף חברות, מעסיקים וארגוני עובדים מהמובילים במשק.

סך דמי הגמולים בקרנות הפנסיה, ברבעון הראשון לשנת 2017, הסתכם ב-2.4 מיליארד שקל. נתח השוק של נכסי קרנות הפנסיה של קבוצת מנורה מבטחים עומד על כ- 34%.

השירותים של מנורה מבטחים:

שש חטיבות עסקיות הפרושות ברחבי הארץ

מערך סוכני הביטוח של מנורה מבטחים

מערך המתכננים הפנסיונים של מנורה מבטחים פנסיה וגמל

מרכז שירות טלפוני

אתר אינטרנט ומידע אישי מתקדם

בשנת 2016, שיעור דמי הניהול בממוצע מנכסים עמד על  0.24% ושיעור דמי הניהול הממוצע על הכנסות עמד בשנה זו על 2.75%.

מנורה מציעה מס' אפיקי השקעה לפנסיה  :

מסלול כללי  – לתשואות והרכב הנכסים במסלול– תיק כללי, שמרביתו מושקע באגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות ובחלקו במניות. כמו כן התיק כולל השקעות הן בארץ והן בחו"ל. (המסלול סגור למצטרפים חדשים)

מסלול הלכה– בעל מדיניות סולידית. מלבד התיק הכללי המושקע באגרות חוב מיועדות המונפקות ע"י מדינת ישראל, צמודות למדד ונושאות ריבית אפקטיבית של 4.86%. ינוהל התיק בהתאם להחלטות הנהלת החברה ובכפוף לכללי הסדר התחיקיתי ובהתאם לכללי ההלכה היהודית.

מסלול מניות– הקרן משקיעה בין 60% ל-70% מנכסיה במניות סחירות בארץ ובעולם. 30% מנכסי הקרן מושקעים באגרות חוב מיועדות

מסלול אג"ח– למסלול בקרן פרופיל השקעה סולידי, כאשר 30% מנכסיה מושקעים באגרות חוב המונפקות ע"י מדינת ישראל, צמודות למדד ונושאות תשואה של 4.86%. יתרת הנכסים מושקעת באגרות חוב סחירות בארץ ובעולם.

מסלולי יעד לפרישה–  תשעה מסלולי השקעה אשר הנכסים המנוהלים בהם יושקעו בהתבסס על ההנחה כי הם מיועדים להמרה לפנסיה לפי הוראות פרק ז' לתקנון, במהלך השנה הנקובה בשם המסלול (יעד לפרישה 2020 עד יעד לפרישה 2060). המסלולים ינוהלו בצורה כזו, כך שככל וזמן הפרישה יתקרב תקטן רמת התנודתיות במסלול ויפחת אחוז ההשקעה במניות.

מנורה מציעה מספר מסלולי קופות גמל כאפיק השקעה.

התשואה הממוצעת של השנה האחרונה עמדה על 0.58%.

תקנון קרן הפנסיה של מבטחים החדשה, מעודכן ל דצמבר 2015.

• להשוואה בין קרנות פנסיה של חברות ניהול קרנות הפנסיה והגמל הקיימות בשוק הפנסיה וחיסכון ארוך הטווח ראו באתר supermarker, מעודכן לאפריל 2017.

ליצרת קשר ושירות לקוחות של מנורה מבטחים לחץ כאן.

היתרון הגדול של דירות ישנות – הם פשוט גדולות יותר וגם גבוהות יותר. עם השנים, הדירות התכווצו – זה לא החדרים המרווחים של פעם – זה ישמע מוזר אבל השטח של דירת שני חדרים שנבנתה לפני 40 שנה שקולה לשטח של דירת 3 ואפילו 4 חדרים שבונים היום.

איך אפשר לגור בתל אביב בדירת 4 חדרים במחיר של  2?

באזור תל אביב בעיקר, אך גם באזורי ירושלים וחיפה, יש אלפי דירות שנבנו לפני 50-70 שנה ואף יותר. המיוחד בדירות האלו שהן גדולות בשטח לעומת מספר החדרים שבהן. כך ניתן למצוא דירות 2 חדרים בשטח של 65-60 מ"ר, 3 חדרים בשטח 80-85 מ"ר וכד' עם תקרות גבוהות של 3.2-3.5 מטרים. התקרות הגבוהות היו נהוגות בשנות המחצית הראשונה של המאה שעברה משום שאז לא היו מזגנים, והגובה סייע לשמירה על טמפרטורה נמוכה יותר בבית מאשר בסביבה החיצונית החמה של ישראל.

לעומת זאת, רוב הישראלים פיתחו בעשורים האחרונים סטנדרט מגורים של – מטבח מרווח צמוד לסלון, חדר שינה כיחידת הורים גדולה עם שירותים ומקלחת צמודים וחדר ארונות, חדר לכול ילד, ממ"ד ורצוי מרפסת שמש. בעשורים האחרונים הישראלים קונים ברוב המקרים 4 חדרים כדירה ראשונה, ובשלב השני, עם הגדלת המשפחה בשניים-שלושה ילדים, עוברים לדירת 5 חדרים ומעלה. הדירות האלו אמנם עם מספר חדרים גדול, אבל השטח של חדר שינה – נמוך בעשרות אחוזים ממה שהיה לפני כמה עשרות שנים.

פעם הסתפקו בשני חדרים והול

בשנות השישים של המאה הקודמת חלמו הזוגות הצעירים על דירת 2 חדרים עם הול ואולי גם מרפסת. שטח החדרים היה נדיב יחסית, ולרוב גדלו שני ילדים בחדר אחד. על פי נתוני הלמ"ס, השיעור של חדר אחד לפחות לנפש היה כ-15% בלבד מכלל משקי הבית. כשמדברים על נפש הכוונה לכול אחד מההורים והילדים. במילים אחרות – לפחות ב-85% מהדירות בשנות השישים היו יותר מילד אחד בחדר.

בשנות ה-90, בעקבות מה שכונה "חוק שבס". הדירות החלו להצטמק בשטח שלהן כדי הגדיל את מספר יחידות הדיור בכול פרויקט ב-20%, וזאת כמענה לעלייה הגדולה אז ממדינות חבר העמים. השיעור של חדר אחד לפחות לנפש עלה בשנים אלו לכ-42%. בימינו, כאמור, זוג צעיר אינו מסתפק לרוב בדירה של פחות מ-4 חדרים כדירה ראשונה. השאיפה של חדר לכל ילד מביאה לביקוש הולך וגדל של דירות 5 חדרים, לאחר 10-15 שנות נישואין, והצפיפות לאדם לשטח מגורים היא כזו שביותר מ- 60% ממשקי הבית בישראל יש חדר אחד לפחות לנפש, כשהאחוזים הרבה יותר גבוהים כשמדובר לחדר לכול ילד. הלמ"ס בודקת את שיעור החדרים לנפש, ואין נתונים לגבי שיעור החדרים לילד במשפחה.

שטח הדירה נותר כשהיה, אבל החדרים התכווצו

כאמור, בעבר הרחוק יותר, החל משנות השישים, חיו משפחות שלמות בדירות 2-2.5 חדרים. איך הם הסתדרו? כאמור, החדרים היו גדולים בהרבה, ושני ילדים ולעיתים יותר, הסתפקו בחדר אחד; ואם הייתה מרפסת (אז בנו מרפסות גדולות כהמשך לסלון, ולא מרפסת שמש), היו סוגרים את המרפסת ומנצלים את השטח לחדר נוסף, או להגדלת הסלון. מאז ועד היום מנצלים הקבלנים את ההקלה הזו, ובונים יותר דירות על אותו שטח. התוצאה – אם דירת 4 חדרים של פעם השתרעה על כ-110 מ"ר ויותר,  היום היא משתרעת משמעותית על פחות מ-100 מ"ר. מה שגדל בחלוקה הפנימית זה שטח יחידת ההורים, שבממוצע מגיע היום ל-15 מ"ר, ושטחי החדרים האחרים ("חדרי הילדים") קטנו; שטח חדר ילדים בבנייה החדשה הוא 8-9 מ"ר בלבד כשלפני 40 שנה, חדר ילדים היה בשטח של לפחות 10-12 מ"ר. בנוסף היה גם ה"הול", מעין פרוזדור בכניסה שהוסיף עוד כמה מ"ר לדירה, ושימש בעיקר לתליית כובעים ומעילים. גם התקרות הונמכו משמעותית, והסטנדרט המחייב הוא 2.7 מטרים. כמובן, שמדובר באופן כללי, יש קבלנים שבונים דירות מרווחות יותר, אבל אז מדובר בדרך כלל בפרויקטים יוקרתיים, כשהקבלנים מצליחים למקסם את הרווחים שלהם כי מדובר במחירים הרבה יותר גבוהים. אבל הממוצע – הבנייה הממוצעת היא בהיקף שטח נמוך לעומת העבר.

הציבור הישראלי מבין היום יותר ששטח הדירה חשוב ממספר החדרים

לדברי מתווכים, הציבור הישראלי השתנה בשנים האחרונות והוא  מסתכל היום יותר על שטח הדירה במ"ר ולא על מספר החדרים, כי בעידן של חלוקת דירה באמצעות קירות גבס זולים וקלים להקמה, הופך שטח הדירה למהותי יותר בעת רכישת דירה מאשר מספר החדרים. דירת 2.5 חדרים ישנה בשטח של 65-70  מ"ר, יכולה להפוך בקלות, בתכנון נכון, לדירת 4 חדרים. כך למשל, קנתה משפחה בת 4 נפשות – זוג הורים ושני ילדים בני 6 ו-9 דירת 2 חדרים ו"הול" בשטח של כ-70 מ"ר במרכז תל אביב (עסקה מ-2016) ב-2 מיליון שקל (דירה לשיפוץ). בהשקעה נוספת של כ-600 אלף שקל ואדריכל טוב הפכה את הדירה לדירת 4 חדרים – שלושה חדרי שינה; חדר הורים 11 מ"ר, חדרי ילדים 8 ו-9 מ"ר כול אחד, חלל מרכזי לסלון ומטבח, שני שירותים וחדר אמבטיה אחד. הדירה עדיין תהיה רשומה בטאבו כדירת 2 חדרים, אבל המשפחה מאושרת מהדירה שרכשה בו היא חיה ברווחה ובנוחות, ועם חיסכון של לפחות 1.5 מיליון שלא הוציאה, כי אם הייתה רוכשת דירת 4 חדרים באותו אזור, הייתה משלמת לפחות 4 מיליוני שקלים. גם מחיר הדירה לאחר חלוקתה ושיפוצה עלה משמעותית, ולדברי המתווכים באזור, למרות שהדירה בטאבו רשומה כ-2 חדרים, מחיר בשוק הוא מעל 3.5 מיליוני שקלים.

ה-פתרון למשפחות שמתעקשות לגור בתל אביב

אם אתם בעד דירות חדשות בבניין חדש, אז כול הנ"ל לא ממש מדבר אליכם, ואת מבוקשכם תמצאו בפריפריה או שיש לכם 6-10 מיליוני שקלים וצפונה, לדירה חדשה באזור תל אביב. אבל אם אתם מתעקשים לגור בתל אביב, למשל, וידכם אינה משגת רכישת דירת 4 חדרים להם אתם זקוקים, כי יש לכם ילדים, זה יכול להיות הפתרון עבורכם. ואם מדובר בדירה עם מרפסת, אז אפשר אפילו להפוך אותה לדירת 4.5-5 חדרים. ראוי לציין, כי זה נכון לא רק לתל אביב, אלא לכול מקום בו יש דירות ישנות עם מספר חדרים קטן אך בשטח דירה גדול.

ואולם, יש לזכור – דירה בת 50-60 שנה זו לא דירה בת 10-15 שנה ולבטח לא חדשה. מדובר בחומרי בנייה אחרים, ואז יש לקחת בחשבון אטימות מוגבלת יותר לרעש וקור; סטנדרט האבזור הפנימי שונה, ויש לקחת בחשבון גם שמערכות הצנרת והחשמל ישנות ומיושנות. אבל את אלה אפשר להחליף בהשקעה לא ענקית, שבטח לא משתווה למחיר דירה עם 2 חדרים נוספים. עוד דברים עליהם תצטרכו להתפשר – חדר המדרגות והמדרגות עצמן, פחות מטופחים ונוחים לעלייה וירידה, ומעלית יהיה די נדיר למצוא במבנים הישנים, שגם חיצונית לא נראים טוב. ואולם, בהתארגנות נכונה של הדיירים בבניין, בהשקעה נוספת ולא גדולה לכול דייר, שגם האגודה לתרבות הדיור משתתפת בה, אפשר לשפר גם את זה.

הבעיה היחידה שמסתמנת היא שגם בעלי הדירות הקטנות הישנות אך המרווחות, מבינים שיש ביקוש לדירות שלהם בשל המטראז' הגדול שלהן. התוצאה – המחירים שלהן עולים בקצב מהיר יותר מזה של הדירות הגדולות יותר. היום בתל אביב מבקשים גם 3  ו-3.5 מיליוני שקלים (המחיר הוא גם תלוי אזור בתוך תל אביב, כמובן) על דירות בנות 2-2.5 חדרים.

למה הדירה של השכן יקרה יותר

לגור בפנטהאוז – יתרונות וחסרונות

דירה בקומה גבוהה ללא מעלית – כדאי לקנות? מה היתרונות ומה החסרונות?

דירת גן – יתרונות וחסרונות