משקיע כשיר – מי זה? מה המשמעות?  היכן משקיעים כשירים משקיעים את הכסף שלהם? והאם כדאי להיחשב משקיע כשיר?  

משקיע כשיר (Accredited Investor) הוא משקיע מתוחכם בשוק ההון שמסוגל להגן על עצמו ולא צריך את עזרת יועץ ההשקעות, ולא זקוק להגנה של חוק רשות ניירות ערך.  המבחנים להיותו של משקיע, משקיע כשיר הם מבחנים כמותיים – היקף פעילות שנתי או הון פיננסי מעל רף מסוים. הנתונים האלו השתנו במהלך 2016. לפי ההגדרה המעודכנת במבחן שווי הנכסים יועמד השווי על 8 מיליון שקל; במבחן גובה ההכנסה הוגדר שמשקיע כשיר יהיה מי שגובה הכנסתו בכל אחת מהשנתיים האחרונות עלה על 1.2 מיליון שקל בשנה, או שגובה הכנסת התא המשפחתי עולה על 1.8 מיליון שקל. כמו כן נקבע מבחן משולב – השווי הכולל של הנכסים הנזילים עולה על 5 מיליון שקל , וההכנסה בכל אחת מהשנתיים האחרונות עולה על 600 אלף שקל (או שההכנסה של התא המשפחתי עולה על 900 אלף שקל). כמו כן, משקיע כשיר עשוי להיות אדם שיש לו מומחיות בשוק ההון – אם הוא מצליח לשכנע בכך (מרצה בתחום, ניסיון בתחום ועוד) הוא עשוי להיחשב כמשקיע כשיר.

היתרון של משקיע כשיר

בהינתן שיש לכם את העושר הזה ואת ההכנסה הזו, יוכרו בכם כמשקיעים כשירים ואז מצד אחד לא תהיו (במקרים מסוימים) תחת המעטפת של רשות ניירות ערך, אבל וכלו להיחשב בדומה למשקיעים מוסדיים/ גופים מוסדיים ככאלו שיכולים להשתתף בהשקעות שלא מאושרות למשקיעים רגילים – תוכלו לרכוש בשלב המוסדי של ההנפקות, תוכלו להשתתף בהנפקות פרטיות ועוד. מדובר בהטבה גדולה – הנפקות בשלב הראשוני (בעיקר הנפקות אג"ח) מוצעות למשקיעים כשיירם בהנחה של כמה אחוזים טובים, כאשר לרוב עם תחילת המסחר, נוצר רווח נאה למשקיעים האלו. זאת הסיבה שיש כיום מספר לא מועט של משקיעים כשירים שפועלים בעיקר בתחום של ההנפקות.

ולמה בכלל משקיעים צריכים את ההגנה של רשות ניירות ערך? ובכן, נתחיל בזה שמדובר בהגנה עולמית, זו לא רק רשות ניירות ערך כאן, זו רשות ניירות ערך בארה"ב ובעצם בכל המדינות שיש בהם בורסה אמיתי. בורסה היא מקום של תאבי בצע – העלים של החברות והמנהלים יעשו הרבה כדי לגרוף לכיסם כמה שיותר מהמשקיעים, ורשויות ניירות ערך ברחבי העולם דואגות שהחברות ידווחו כהלכה, שלא יהיה עיוות במספרים, בנתונים, בדיווחים השוטפים. שהמסחר יתנהל כפי שצריך, ללא מידע פנים שזורם למקורבים. זה תפקיד חשוב במיוחד, שאמור לשמור את המשקיעים הקטנים מפני החברות.

כמו כן, חוקי ניירות ערך שומרים את המשקיעים מפני מנהלי הכספים – אותם גופים מוסדיים שמנהלים את הכסף שלנו. הגופים האלו כפופים לפיקוח ולבקרה של רשות ניירות ערך וזאת כדי שלא יהיה מצב, ויותר נכון – לצמצם עד כמה שאפשר, את האפשרות שתהיה הונאה, גניבה, ניצול של המשקיעים הקטנים.

לדוגמה – נתחיל בתפקיד הרשות מול החברה. נניח שחברה מגייסת הון ואת ההון הזה מעבירה לחברה של בעל השליטה – זו עסקת בעל שליטה, אסור לעשות זאת, ומי שאחראי על כך שמהלכים כאלו לא יתאפשרו היא רשות ניירות ערך. ראשית כבר בחוק יש התייחסות למהלכים כאלו, שנית הדירקטוריון של החברות הציבוריות אמור לשאול ולפקח על עסקאות כאלו, ושלילית על פי החוק עסקאות כאלו דורשות את אישור הציבור שמחזיק במניות. כלומר, רשות ניירות ערך יצרה את החוקה והנהלים שיאפשרו את הגנת המשקיע כשבאופן שוטף היא בודקת, מפקחת ואוכפת את החוק.

ובהקשר של הגופים המוסדיים – תניחו שמנהל השקעות בגוף מסויים עושה עסקאות בין קרן הנאמנות שהוא מנהל לבין חשבון של סבתא שלו – הוא רכוש לסבתא ומוכר מחשבון הקרן – זו עסקה פסולה שמטרתה לייצר כסף בחשבון של הסבתא. גם כאן רשות ניירות ערך הגדירה את הכללים ואוכפת אותם.

אבל רשות ניירות ערך לא צריכה לשמור על המשקיעים הכשירים (שנקראים גם משקיעים מסווגים). בקבוצה הזו יש כאמור את המשקיעים המוסדיים –  קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות נאמנות ועוד. אלו גופים שיכולים לבטח להגן על עצמם. כל מי שבעצם עומד ברף שהוגדר , הו בעיני רשות ניירות ערך משקיע כשיר , מתוחכם שיכול להגן על עצמו; משקיעים כאלו נהנים מאפשרות השתתפות בהשקעות שהציבור אינו יכול להשתתף בהן.

הבדל נוסף, בין משקיע רגיל לכשיר – יועץ למשקיע כשיר אינו חייב להחזיק ברישיון יועץ (להבדיל ממשקיע רגיל שמקבל ייעוץ רק מיועץ השקעות); וכמו כן – מי שמציע ניירות ערך למשקיע כשיר לא תמיד יהיה חייב בפרסום תשקיף.

כללי ההשקעה של וורן באפט

הכל על קוקו

איזו השקעה עדיפה – במניה של חברה גדולה או במניה קטנה? ומה היתרון במנהל השקעות שמכיר את הקטנות?

בעבר סקרנו כאן במסגרת מדריכי האשראי שלנו את כרטיס ויזה בייסיק הבינלאומי מבית Cal. כעת נציג בפניכם את המאפיינים, היתרונות וגם החסרונות של כרטיס ויזה בייסיק מקומי של אותה חברה. האמת היא שמדובר בכרטיס אשראי בסיסי יחסית, בלי יותר מדי "הפתעות" לכאן או לכאן, אבל בכל זאת כדאי שתכירו את כל מה שהוא מציע עבורכם.

על הכרטיס

כרטיס ויזה בייסיק מקומי מאפשר מטבע הדברים שימוש בגבולות ישראל בלבד, עם כל הפעולות הנדרשות כתוצאה מכך: סוגים שונים של עסקאות (למשל קרדיט או קרדיט פלוס), משיכת מזומנים (בסכום מקסימלי שנקבע על ידי המנפיק) וכן הלאה. מסגרת האשראי כאן יכולה להיות נפרדת וחיצונית לבנק, כשחברת כאל מציעה מספר תכניות אשראי בהתאם למאפייני הלקוח והנעשה בחשבון שלו. ניתן לשייך את הכרטיס להוראות קבע שונות.

דמי השימוש בכרטיס בהתאם למחירון העמלות של כאל הן אלה של כרטיסים מקומיים "רגילים" – 14.9 שקלים בחודש – אך ניתן לקבל הנחות או פטור בחודש מסוים על פי השימוש בכרטיס (מומלץ לברר מראש מהם התנאים שחברת Cal מציבה עבורכם מהבחינה הזו).

מבחינת עיצוב, קיימת כאן אפשרות להוספה של תמונות אישית בחלקו האחורי של הכרטיס למטרות זיהוי ומניעת זיופים. שימו לב שבניגוד לכרטיסים רבים אחרים כאן הספרות מודפסות על גבי הכרטיס ולא מובלטות. זה אומר שיכול להיות שבתי עסק שדורשים ספרות מובלטות לשם קריאת הכרטיסים לא יוכלו להעביר אותו. זה עלול ליצור אי נעימות רבה במעמד החיוב. לכן אנחנו ממליצים לשקול האם כדאי שכרטיס ויזה בייסיק מקומי יהיה הכרטיס היחידי שלכם (מה גם שמעצם ההגדרה תוכלו להשתמש בו רק בישראל).

מחזיקי הכרטיס יכולים לבחור כמו בדרך כלל בין מספר מועדי חיוב חודשיים: ה-2 לחודש, ה-10 לחודש או ה-15 לחודש, כאשר מדי רבעון ניתן לשנות את מועד החיוב.

רשימת ההטבות כוללת כאן הנחות קבועות במעמד החיוב בבתי עסק שונים. ניתן לשייך את הכרטיס למועדוני לקוחות שונים, על פי ההיצע של כלל, ובכך לקבל רשימה גדולה עוד יותר של הטבות.

מידע נוסף על כרטיס ויזה בייסיק של Cal תמצאו כאן.

(הכתבה פורסמה ב-24.6.2017)

כל ישראלי גדל על מסטיק בזוקה, וחלקם עדיין מקפידים להכניס אותו לבית שלהם. זהו אחד המוצרים הפטריוטיים ביותר שיש – מנקודת המבט של ארצות הברית. הוא נוצר לראשונה באמריקה עם סיום מלחמת העולם השנייה, ומכאן שלא מפתיע שהאריזה המפורסמת היא בצבעי דגל ארצות הברית. מ-1953 כולל המסטיק קומיקס (שמתורגם לעברית) בו מככב בזוקה ג'ו, עם העתידות המשעשעות שכנראה לא יתגשמו לעולם.

אבל כמה בכלל יעלה לכם מסטיק בזוקה? בשביל זה אתם לא צריכים עתידות, אלא פשוט לקרוא את הסקירה שהכנו עבורכם של מחירי אריזת מסטיק בזוקה (כ-30 יחידות, 180 גרם) ברשתות השיווק. הסקירה יוצאת מנקודת הנחה שיש פערי מחירים משמעותיים בין רשתות שיווק שונות וגם בין סניפים של אותה אותה.

איך ביצענו את הבדיקה?

בדומה לסקירות אחרות, נעזרנו במערכת SuperGet המספקת כלים להשוואת מחירים בסופרמרקטים וכלים לפיתוח. הבדיקה נערכה בתאריך 24.6.2017 וכללה את הסניפים של  שופרסל (על תתי הרשתות שלה), רמי לוי שיווק השקמה, קשת טעמים, פרש מרקט, סטופמרקט, מחסני להב, מחסני השוק, יוחננוף, טיב טעם, חצי חינם, ויקטורי ורשת   .AM:PM מכיוון שהמחירים באילת הם לרוב זולים יותר עקב הפטור מהמע"מ, הוצאנו אותם מהסקירה.

הממצאים? מעניינים מאד

מסטיק בזוקה מהסוג שבדקנו היה זמין בכ-590 סניפים ברחבי ישראל, כשטווח המחירים היה יחסית רחב: המחיר הכי זול שמצאנו היה 5.9 שקלים והיקר ביותר 12.4 שקלים, פער של יותר מפי שניים. המחיר הממוצע עמד על 8.1 שקלים.

בסקירה לפי רשתות, ראינו פיזור גם ברשתות עצמן. ברשת ויקטורי המחיר השכיח היה 8.5 שקלים, אבל היו אפשרויות זולות יותר (6.8 שקלים בהזמנה באינטרנט ו-7.1 שקלים בסניף עכו) או יקרות יותר (8.8 שקלים בסניפי דיזינגוף, לינקולן, סלמה ואחד העם בתל אביב). בחצי חינם המחיר עמד על 8.9 שקלים בכל הסניפים, למעט הסניף ברחוב הרקון בהוד השרון שגבה סכום עגול אבל יקר יותר (10 שקלים). טווח המחירים ברשת טיב טעם נע בין 9.6 שקלים ל-10.9 שקלים.

משם המשכנו ליוחננוף, בה ראינו שלוש קבוצות מחירים: 7.3 שקלים במספר סניפים, 7.5 ברוב הסניפים ו-10.6 שקלים בסניף בודד בנס ציונה. 6.9 שקלים היה המחיר הנדרש בכל סניפי יש חסד, בעוד שבסניפי יש בשכונה המחיר היה גבוה בשקל אחד – 7.9 שקלים, שהיה גם המחיר בכל סניפי מחסני השוק. במחסני להב המחיר היה 9 שקלים ברוב הסניפים ו-10 שקלים במיעוטם.

העצירה הבאה שלנו הייתה ברשת סטופמרקט, שבחמשת סניפיה היה פיזור בין שלוש קבוצות מחירים: 6 שקלים בסניף חיפה-קריות (המחיר הזול ביותר שמצאנו שאינו באילת), 7.1 שקלים בקניון ארנה בהרצליה ו-8.9 שקלים בקניון אם הדרך, קיבוץ יגור וחיפה-קסטרא. פרש מרקט גבתה 8.9 שקלים על המוצר ברוב הסניפים, אבל היו גם אופציות זולות מעט יותר (8.8 שקלים) ויקרות יותר (9 בסניף הרצליה ו-11.9 שקלים במחסני מזומן נוה גנים). בתחנה הבאה, קשת טעמים, המחיר ברוב הסניפים היה 7.9 שקלים. גם כאן היו מספר סניפים זולים יותר (7.1 שקלים בסניף חיפה-קראית אליעזר ו-7.2 שקלים בסניפי נהריה ויקנעם עילית) ויקרים יותר (8.9 שקלים בסניפי קניון עד הלום באשדוד, מרכז הקניות בילו וראשון לציון-ברשבסקי).

ברשת רמי לוי פיזור המחירים היה יחסית רחב: החל ממחיר התחלתי של 7.1 שקלים, דרך מחירים של 7.5 או 7.9 שקלים ועד סניפים שגבו 8.9 או 10 שקלים. בתתי הרשתות של שופרסל אקספרס הייתה שונות בהתאם לסניף. שופרסל אקספרס גבתה 8.1 שקלים, בעוד שבשופרסל דיל המחיר עמד על 6.9 שקלים. בשופרסל שלי המחירים היו מחירי שופרסל אקספרס, למעט הסניף בשכונת נווה הדר ראשון לציון שהיה זול יותר (6.9 שקלים, כמו בשופרסל דיל).

AM:PM שוב הציעה פיזור רחב של מחירים. היו בה סניפים רבים שגבו 6.9 שקלים, סניפים רבים שדרשו 8.1-8.9 שקלים וסניפים שעמדו על 11.9 שקלים. בסניף הרשת בכניסה לקיבוץ יגור מצאנו את המחיר היקר ביותר שעלה בבדיקה, 12.4 שקלים.

למי שמעדיף לראות את הנתונים שלו בטבלה, הנה:

_____________________

המידע בכתבה זו מתבסס על נתונים שהתקבלו מחברת SuperGET המסדרת את קבצי שקיפות המחירים ומציעה אותם לציבור הרחב. SuperGET עושה כמיטב יכולתה כדי להבטיח את אמינות ואיכות המידע. יחד עם זאת, SuperGET  אינה לוקחת אחריות על טעויות ו/או מידע חלקי שהתקבל מעיבוד קבצי שקיפות המחירים.

להשוואת מחירים נוספות לחצו כאן

האי קפריסין נמצא במרחק נגיעה מישראל. זו רק אחת הסיבות שהפכו אותו ליעד פופולארי במיוחד בקרב נופשים ישראלים בשנים האחרונות. יש כיום היצע הולך וגובר של טיסות ודילים לקפריסין, בין אם ללרנקה, ניקוסיה, איה נאפה או פאפוס. בקפריסין ניתן לבקר למטרות מנוחה אבל גם טיול, כאשר לצד חופים שלווים תמצאו אתרים היסטוריים ואתרי טבע מרתקים. יתרון משמעותי הוא שבנקודת ההתחלה נופש בקפריסין יהיה זול ביחס לרוב המקומות שאנחנו מכירים, וכן – בהרבה מקרים גם זול ביחס לאילת. הנה מספר טיפים שיאפשרו לכם ליהנות מרמת המחירים הנמוכה ביותר שיש.

טיסות לקפריסין

נקודת ההתחלה של נופש או טיול בקפריסין היא כמובן טיסה. משך הטיסה כאן הוא קצר מאד – פחות מאילת – מה שאומר שהמחיר בהחלט נוטה להיות נוח. טיסות רבות לקפריסין הן בהגדרה טיסות Low Cost, גם בגלל משך הטיסה המינימלי: לא צריך בטיסה של כחצי שעה שיוגשו ארוחות כמובן. התוצאה היא טווח מחירים שיכול להיות זול. בחודש אוקטובר 2017 מצאנו טיסה הלוך-חזור לפאפוס במחירים של כ-50-60 דולר, אבל בתאריכים ספציפיים מאד. טווח מחירים די הגיוני ליעד הוא כ-250-350 דולר לשני הכיוונים, אם כי כמו כל מקום תוכלו למצוא טיסות זולות יותר וגם יקרות הרבה יותר. נתקלנו במספר טיסות לקפריסין במחירים של כ-800-900 דולר, ואפילו טיסות במחיר בן ארבע ספרות.

מי שרוצה להוזיל את הטיסה לקפריסין יוכל לעשות את זה במספר דרכים. האפשרות של טיסה עם עצירת ביניים פחות רלוונטית, כי היא תאריך את משך ההגעה הבאמת מינימלי לקפריסין, אבל יש מקרים בהם בהזמנה מראש של הטיסה – חודשים לפני התאריך שלה – ניתן ליהנות מרמת מחירים נמוכה. בטיסות הסדירות לדוגמא המחירים נוטים לעלות ככל שהכרטיסים למושבי המטוס נרכשים. לשם השוואה בדקנו את מותג הלואו קוסט של אל על, UP, שמציע טיסות ללרנקה. בהזמנה של כשבוע מראש מצאנו בסוף חודש יוני 2017 טיסות במחירים משתנים של כ-100-300 דולר לכיוון וכ-400-500 דולר לשני הכיוונים – סכום יקר יחסית. אם ביצענו את הבדיקה חודש קדימה (יולי) המחירים ירדו לכ-300 דולר לשני הכיוונים. אחר כך בדקנו שלושה חודשים קדימה (ספטמבר) וראינו מחיר התחלתי של כ-150 דולר לטיסה הלוך חזור. כמובן שהמחירים תלויים גם בתקופה בשנה שאתם טסים לקפריסין  – בחודשי הקיץ הטיסות תהיינה יקרות יותר – או ביום הספציפי בשבוע. טיסות בסוף השבוע נוטות להיות מן הסתם יקרות יותר מאשר באמצע השבוע.

 חבילות נופש בקפריסין מול הזמנה עצמאית: מה עדיף?

שאלה שצריכה להישאל במקרה של נופש בקפריסין, כמו בכל יעד אחר, היא האם משתלם יותר להזמין דיל של טיסה, מלון ולפעמים העברות, או שמא כדאי לבצע את ההזמנה בנפרד. במקרה של קפריסין החדשות המעודדות הן שבכל מקרה אתם צפויים לשלם סכומים ממש לא גבוהים על הטיול או הנופשון. אבל עדיין יש מקרים לכאן ומקרים לכאן, כמו גם אפשרויות להוזיל את התמונה.

טווח המחירים של חבילות נופש לקפריסין הוא די רחב. הוא עשוי להיות תלוי במאפיינים של הטיסה והמלון הספציפיים, ביעד הספציפי שאתם מגיעים אליו (עם זאת ברוב המקרים המחירים בפועל די דומים בין היעדים השונים) וגם בשאלת מועד ההגעה שלכם לאי השכן. סכום זול לחבילת נופש לקפריסין יכול להיות כ-400-500 דולר למספר לילות במלון בדרגה טובה, טיסות ולפעמים גם העברות. יש גם דילים יקרים יותר, בכיוון ה-700-800 דולר, והם שמורים בעיקר לתאריכים המבוקשים או למלונות המפוארים יותר.

לבחירה בחבילת נופש בקפריסין יש יתרונות וחסרונות. בצד החיובי, אין ספק שהיא פשוטה יותר לביצוע: כל מה שצריך הוא לסגור דרך האינטרנט או לפנות לחברת תעופה או תיירות באופן טלפוני. יש גם אפשרות למחירים אטרקטיביים כמו שציינו מעלה. בצד השלילי היצע המלונות של חברות התיירות הוא לא תמיד מספק, ובהחלט יש מצבים שהזמנה בהם של טיסה ומלון בנפרד תהיה זולה יותר. אפשר לטעון שככל שהטיסה לקפריסין היא זולה יותר – וכמו שראיתם למעלה בהחלט יש טיסות זולות – כך יכול להיות שהחיסכון יושג דרך ההזמנה העצמאית. מצד שני, מחירים נוחים של טיסות יבואו לידי ביטוי פעמים רבות בדיל המבוסס עליהם. הכל אפשרי, ואנחנו ממליצים לכם בכל מקרה כהרגלנו להשקיע את המאמצים הדי מינימליים בביצוע בדיקות בשני הכיוונים.

שאלת האירוח במלון

בקפריסין יש הרבה מה לעשות ולראות, אבל המציאות היא שרוב הישראלים שמגיעים לאי עושים זאת למטרות נופש על בסיס בטן גב. כל זה הופך את הבחירה שלהם במלון למשמעותית מאד במשוואת ההנאה שלהם מהחופשה. רצוי לבחון כמובן את המיקום של המלון, כאשר בדרך כלל מלון הנמצא ממש על קו החוף יהיה יקר יותר (מומלץ לבדוק תמיד את הקרבה של המלון לים).

דרגת האירוח משתנה בכל מלון ומשפיעה על המחיר. ההצעות הבסיסיות והזולות יותר הן מלון על בסיס לינה בלבד או לינה עם ארוחת בוקר, שתתאים בעיקר לאנשים שלא בונים על להיות יותר מדי במלון. חבילות צעירים ליעדים שונים בקפריסין, בעיקר איה נאפה, יכללו בדרך כלל שהות במלונות בסיסיים או בדירות אירוח ללא ארוחות. זה יהיה אמנם זול – ניתן למצוא חבילות בכ-300-400 דולר לשבעה ימים – אבל מנגד יצריך עלויות נוספות על אוכל ושתייה (קלה או אלכוהולית). אם הנופש שלכם מבוסס על שהות במלון, מומלץ שתבררו על נופש על בסיס חצי פנסיון, פנסיון מלא או הכל כלול. קפריסין היא לא טורקיה, אבל גם בה יש מלונות מפנקים של הכל כלול שמציעים ארוחות סביב השעון, גלידות, שתייה קלה ושתייה אלכוהולית. חבילות נופש לקפריסין מהסוג הזה תהיינה בדרך כלל יקרות יותר (סביבות כ-500-600 דולר בעונת התיירות, לפעמים יותר ולפעמים פחות), אבל הן מצמצות את ההוצאות האחרות של השהות במדינה למינימום האפשרי.

אוכל, תחבורה ועלויות אחרות

מבחינת עלויות השהות, המחירים של נופש בקפריסין נוטים בהחלט סבירים במונחים ישראלים או אירופאיים. על ארוחה במסעדה די פשוטה אתם צפויים לשלם כ-6-15 אירו לאדם, בעוד שארוחת מזון מהיר תעלה לכם כ-5-7 אירו – יותר זול מישראל מובן. בירות מוצעות כאן במחיר ממוצע של כ-2.5 אירו (בירה מקומית) או כ-3 אירו (בירה מיובאת). מחיר כוס קפה נע לרוב בטווח של 2-4 אירו. אם שוהים במקום שלא מציע ארוחות אנחנו ממליצים לשלב את הרכישות בסופרמרקטים, ולא להתבסס רק על מסעדות ובתי קפה. נכון, המחירים שלהם הם בהחלט סבירים, אבל עדיין משתלם וחסכוני יותר להתבסס מדי פעם על הסופר.

תחבורה תעלה לכם משהו כמו 1.5 אירו לכיוון באוטובוס, כאשר מחיר התחלתי של מונית הוא בדרך כלל כ-3-5 אירו (תלוי איפה ומתי מזמינים אותה). על קילומטר של נסיעה אמורים לשלם כאירו אחד. ניתן להשתמש במונית במחירים סבירים אם חולקים אותה או אם מדובר בנסיעות קצרות. בנסיעות ארוכות יותר אנחנו ממליצים לכם לבנות על אוטובוסים. יש מלונות שמספקים שירותי הסעות מטעמם, כך שאתם יכולים לברר מה המלון שאתם עתידים לשהות בו מציע מהבחינה הזו.

מדריכי חיסכון אחרים בתחום התיירות תמצאו כאן

למה הדיווח החצי שנתי (במקום הרבעוני) פוגע במשקיעים?  הדוגמה של קדימהסטם

בתחילת החודש התפטרה עינת צפריר מתפקידה כדירקטורית בחברת קדימהסטם, המתמחה בטכנולוגיה של תאי גזע, בין היתר, בפיתוח תרופה לטיפול במחלת ניוון שרירים ובסכרת. טוב זה מתרחש לא מעט, אבל לרוב עזיבות של דירקטורים הם יחסית בשקט, תחת ההסבר "לפי מיטב ידיעת התאגיד הפרישה אינה כרוכה בנסיבות שיש להביאן לידיעת המחזיקים בני"ע של התאגיד". אלא שהפעם זה היה שונה.

צפריר  הסבירה כי עזיבתה היא על רקע מצבה הפיננסי הקשה של החברה וחוסר הדיווח על מצב זה למשקיעים – "הסיבה לסיום כהונתי, היא שהחברה לא דיווחה כי היא במצב פיננסי קשה וזקוקה באופן מיידי למימון נוסף לצורך המשך פעילותה כעסק חי; וכי אם החברה לא תצליח לגייס מימון נוסף, קיים חשש ממשי שהחברה לא תוכל להמשיך פעילותה, מה שעלול להביא להפסקת פעילותה בזמן הקרוב".

האם זה ייתכן? האם החברה במצב פיננסי בעייתי, האם יש סכנה להמשך פעילותה כעסק חי? – טוב, התשובה בדוחות הכספיים. אבל…אופס, אין דוחות לרבעון הראשון. רשות ניירות ערך החליטה כי היא מקלה על החברות הקטנות ומכבידה על המשקיעים  – חברות עד גודל מסוים יכולות לדווח במתכונת חצי שנתית, רק דוח חצי שנתי ודוח שנתי. משהו כמו 150 חברות קפצו על ההזדמנות ואמרו למשקיעים בשפה פשוטה – "אתם לא מעניינים אותנו", וכך נוצר מצב שחברות במצב פיננסי בעייתי מתחמקות מדיווח רבעוני. הדיווח הרבעוני הוא המינימום שבמינימום לחברות במצב רגיש, ומדובר על עשרות חברות כאלו ואפילו יותר- כמעט כל החברות בתעשיית  הביוטק שנסחרת כאן, הן חברות שחיות מהיד לפה – מגיוס לגיוס, כשפה ושם, זה לא מצליח ואז החברה נעלמת מהנוף הבורסאי. זה טיב הביזנס שלהם, ודווקא החברות האלו יכולות לא לדווח למשקיעים על מצבן הפיננסי.

אז נכון, הכוונה של רשות ניירות ערך היתה טובה – להוריד את הנטל על החברות הקטנות שטובעות בים הרגולציה; לחסוך להם בהוצאות על הדיווח הרבעוני, אבל דווקא כאן נמצא המזור לבעיות –  בוויתור על הדוחות שכל כך חשובים למשקיעים. האם לא ברור שהאינטרס של המשקיעים כאן הוא קריטי ועולה משמעותית על התועלת של החברות בביטול הדוחות?

קדימהסטם היא סתם דוגמה. דוגמה למצב שאנחנו פשוט לא יודעים מה קורה בחברה. גם כך, הדוחות הכספיים מתפרסמים חודשים אחרי סוף התקופה – הדוח השנתי מתפרסם לרוב בסוף מארס, הדוחות הרבעוניים מתפרסמים עד חודשיים אחרי הרבעון (ורוב  החברות מפרסמות בשבוע האחרון ואפילו בימים האחרונים). כלומר, לרוב היינו מקבלים מידע בסוף מאי על מה שקרה בחודשים ינואר עד מארס (רבעון ראשון). זה היסטוריה,  השינויים העסקיים, הפיננסיים, התזרימיים בפירמות, הם בסדרי גודל של ימים. אז לקבל חודשיים אחרי סגירת התקופה, זה לא אידיאלי, אבל זה מה יש. עכשיו גם את זה אין. עכשיו אנחנו נקבל באוגוסט מידע על מה שהיה בינואר עד יוני. בזמן הזה חברות יכולות להיכנס למצב פיננסי בעייתי ואפילו לא נדע על זה.

קדימהסטם – האם נגמר הכסף?

ההתפטרות של הדירקטורית צפריר מקדימהסטם, הפילה את מניית החברה, אך החברה   פרסמה צפירת הרגעה והסיברה כי הבעלים הביעו נכונות להמשיך ולתמוך בחברה ולהזרים לה 2.1 מיליון שקל. האם זה יספיק? לכמה זמן זה בעצם יספיק? החברה לא מסרה, אבל הדגישה את כוונתם של הבעלים להמשיך ולתמוך בחברה כפי שעשו בעבר – "בשנתיים האחרונות, השקיעו בעלי עניין בחברה, כולל השקעה זו, סך של כ-13 מיליון שקל. כמו כן, בעלי העניין הביעו את נכונותם וכוונתם להמשיך ולתמוך בחברה לצורך פעילותה השוטפת וכן הביעו את אמונם המלא בהנהלת החברה. החברה רואה בהתקשרות עם המשקיעים באופן של הנפקה הפרטית ובכוונתם להמשיך לתמוך בחברה, הבעת אמון בחברה".

הכל טוב ויפה, אבל אין לנו באמת נתונים לדעת האם הכספים האלו יספיקו וימנעו מצב של הדרדרות פיננסית שממנו חששה הדירקטורית. כן יש לנו אינדיקציות כי החברה במילים עדינות לא במצב פיננסי מזהיר. בסוף חודש מאי דיווחה החברה כי בעל שליטה מעמיד לחברה ערבות בנקאית בסך של חצי מיליון שקל. אם לחברה היה כסף היא לא היתה צריכה את הערבות הזו. באותו יום אגב, החברה דיווחה כי היא לא תפרסם דוח לרבעון הראשון אלא תדווח במתכונת חצי שנתית. שני הדיווחים האלו נראים מנותקים, אבל הם קשורים קשר חזק – הערבות שנלקחה רק מחזקת את הצורך בדוחות כספיים רבעוניים.

על כל פנים, כדי לקבל את האינדיקציה הכי טובה חזרנו לדוח האחרון – הדוח השנתי של 2016. הדוח הזה אמנם מדבר על העבר, ולא בטוח שקצב צריכת המזומנים בעתיד יהיה כבעבר, ובכל זאת, השנה הקודמת מהווה אינדיקציה מסוימת לשנה הנוכחית. זאת ועוד – מהמאזן של סוף 2016 נוכל לגזור את יתרות המזומנים והנזילות של החברה.

ובכן, הדוח השנתי הכולל (לרבות תיאור עסקי התאגיד ודוח הדירקטוריון) חושף (באופן לא מפתיע) שהחברה בצרות פיננסיות. המזומנים שלה בהיקף כולל של 944 אלף שקל בלבד, יש לה מזומנים משועבדים (למטרה ספציפית) בסך של 585 אלף שקל, ויש לה אשראי לזמן קצר מבנקים (ואחרים) בסך של 1.9 מיליון שקל; התחייבויות לספקים ונותני שירותים בסך של 6 מיליון שקל, חובות לזכאים בסך 2 מיליון שקל. ההון החוזר של החברה – נכסים שוטפים פחות התחייבויות שוטפות הוא שלילי – מינוס 8 מיליון שקל. הממשעות שהחברה צריכה מימון דחוף, אחרת לא ברור אם תוכל לשלם את החובות שלה לזמן הקצר, וזה עוד מבלי להתייחס להוצאות השוטפות שלה.

ובהמשך נגלה גירעון בהון העצמי (ההתחייבויות שלה עולות על ההון העצמי)  בסך של 8.5 מיליון שקל. וזה עוד לא הכל – קיימת הערת עסק חי בדוח המבקר, כלומר כבר בסוף 2016 נקבע כי יש חשש גדול שהחברה לא תסיים את השנה הקרובה. ובמצב עניינים כזה, אסור לתת לחברות שלא לדווח למשקיעים על מצבם.  תדמיינו שבנק שמלווה לחברה כסף והיא במצב של הערת עסק חי, לא יקבל מידע שוטף ממנה – הוא כמובן דורש ומקבל (אפילו בכל שבוע). אז אנא  – תחזירו את הדוחות הרבעוניים, לפחות במתכונת חלקית ולפחות במקרים מסוימים כמו מצב פיננסי בעייתי – המשקיעים חייבים את המידע הזה!

בנק אגוד בחשבון – NOLIMIT, אין הגבלה על פעילות ניירות ערך; העמלה השנתית – 0.4% משווי התיק – זו בהחלט יכולה להיות הצעה אטרקטיבית, אבל חשוב לבדוק את דמי הניהול האחרים (לרבות דמי השמירה – לוודא שיש פטור), ואת העלויות הכוללות בכלל.

בדיקת הון – השוואה של עמלות ניירות ערך בברוקרים ובבנקים

התחרות בתחום הברוקראז' עולה מדרגה. הבנקים מאבדים לקוחות לטובת חדרי המסחר של הברוקרים הפרטיים שמציעים עמלות קנייה ומכירה נמוכות משמעותית מהבנקים, אם כי בנק ירושלים שרכש לפני מספר שנים את כלל פיננסים, מהווה תחרות לברוקרים הפרטיים. עכשיו גם בנק אגוד נכנס לתמונה עם הצעות שעשויות להיות מעניינות.

הבנק מציע לסוחרים שיש להם תיק בהיקף של 200 אלף ויותר, לשלם עמלה שנתית קבועה בסך של 0.4% מהיקף התיק וזהו. אתם יכולים לעשות כמה פעולות שתרצו, העמלה קבועה. לא ברור בינתיים (נרחיב כשיהיה מידע נוסף), אם מדובר על פעילות בכל סוגי ניירות הערך, או רק במניות ואג"ח בשוק המקומי (נראה שזו הכוונה). בכל מקרה, השאלה מתי ולמי זה כדאי?

החישוב כאן הוא כמובן חישוב גס, מבלי לקחת בחשבון עלויות נוספות ופרים נוספים, אבל תוכלו להבין מזה האם זה כדאי או לא. נניח שיש לכם תיק השקעות של 1 מיליון שקל, ונניח שאתם משלמים 0.1% על קנייה ומכירה. העמלה הזאת היא סבירה ואפילו נמוכה בבנקים, וגם בבתי ההשקעות מדברים על סדר גודל הזה (אולי מעט נמוך יותר). העמלה הזו בקניית תיק השקעות מסתכמת ב-1 אלף שקל, כלומר אם אתם קונים ב-1 מיליון אתם משלמים 1 אלף, אם אתם מוכרים ב-1 מיליון אתם משלמים 1 אלף סה"כ אם אתם קונים , מוכרים, קונים, מוכרים, אתם משלמים 4 אלף שקל שזה 0.4% מהתיק (בהנחה שהיקף התיק לא השתנה). ומכאן שאם אתם עושים שני סיבובים על התיק שלכם – כלומר קונים מניה או אג"ח בהיקף מלא, מוכרים וקונים עוד מניה/ מניות או אג"ח ומוכרים כבר אתם צריכים לשלם 0.4% מהיקף התיק. אם אתם עושים יותר מזה, העסקה של בנק אגוד כדאית לכם, אם אתם עושים מתחת לזה, אבל אם יגידו לכם שאין בעיה של עמלות תסחרו יותר, אז כדאי לכם. אם אתם עושים מתחת ואתם לא תסחרו יותר בגלל עמלות נמוכות – ההצעה הזו לא בשבילכם.

בכל מקרה, ההצעה הזו עשויה להשליך גם על ההצעות של הבנקים האחרים ובתי ההשקעות. פה ושם היו הצעות של סכום קבוע בעמלות, אבל ייתכן שהפעם זה יהיה מושרש יותר בגלל התחרות החזקה בין הגופים בתחום.

בדיקת הון – השוואה של עמלות ניירות ערך בברוקרים ובבנקים

בחלק מהסקירות הקודמות שלנו התייחסות לגרסאות שונות של כרטיס האשראי Multi מבית לאומי קארד: למשל כרטיס Multi לסטודנטים או כרטיס לעובדי חברת החשמל. כעת נציג לכם את כרטיס לאומי קארד Multi בגרסה הסטנדרטית יותר שלו, הפונה למכנה משותף רחב עוד יותר.

כרטיס אשראי לאומי קארד Multi מגיע בשני מותגים אפשריים: תחת המותג מאסטרקארד או המותג ויזה. ניתן למצוא בהמשך לכך כרטיס בינלאומי, כרטיס זהב, כרטיס עסקי וכרטיס פלטינה. כל הכרטיסים האלה מאפשרים לבצע את רוב סוגי העסקאות הנדרשים כיום (עסקאות רגילות, עסקאות בתשלומים, עסקאות קרדיט ועסקאות קרדיט פלוס).

תנאי השימוש בכרטיס

כרטיס לאומי קארד Multi מגיע עם דמי כרטיס שלדעתנו – ובהשוואה לרוב הכרטיסים המשווקים כיום – הם לא מבוטלים. עבור כרטיסים שהנפיקה לאומי קארד משלמים סכום של 12.90 שקלים לחודש, בעוד שבכרטיסים שבנק לאומי הנפיק סכום דמי הכרטיס החודשיים עומד על 13.90 שקלים. בכל מקרה את הכרטיס נין להנפיק רק באישור של לאומי קארד או סניף הבנק, אישור שניתן עבור מי שיש לו כרטיס אשראי ישראלי תקף (עבור כרטיסים חוץ בנקאיים).

הכרטיס מציע מסגרת נוספת על מסגרת האשראי של הבנק (מסגרת אחת לכלל העסקאות בכרטיס) ומאפשר לקבל הלוואות במסלולים שונים, בכפוף לאישור החברה כמובן. אופציה אחרת היא לקבוע שגובה ההחזר החודשי ייעשה בהתאם להוצאות, כאשר הסכום לחיוב לא יכול להיות נמוך מ-200 שקלים או מאחוז אחד ממסגרת האשראי (בהתאם לגבוה מביניהם). הקאץ', כאן הוא שלסכום שדוחים מוסיפים ריבית יומית, הנקבעת פר כרטיס, מה שמייקר את גובה הסכום שמשלמים בסופו של יום.

הכרטיס מאפשר בחירה בין שלושה מועדי חיוב חודשיים: ה-2 לחודש, ה-10 לחודש וה-15 לחודש.

אילו הטבות מספק הכרטיס?

הדרישה כיום בכרטיסי האשראי שאנחנו מנפיקים היא לרשימה ארוכה ככל האפשר של הטבות. בכרטיס לאומי קארד Multi, באופן די מתבקש בהתחשב בעלויות הגבוהות יחסית של החזקתו, יש מספר הטבות ראויות לציון. הכרטיס מאפשר רכישות ומשיכות מזומנים במטבח חוץ בתנאים יחסית אטרקטיביים. עמלת המט"ח ממטבע ביצוע העסקה לשקל עומדת על 3% מגובה העסקה, כאן אין עמלה על המרה ממטבע דולר אמריקאי בכרטיס ויזה לדולר בחיוב מחשבון מט"ח דולרי, וגם לא עמלה על המרה ממטבע אירו בכרטיס מאסטרקארד לאירו בחיוב של מחשבון מט"ח אירו. על מטבעות אחרים, שאינם דולר או אירו, נדרשת עמלת מט"ח של 3%.

לצד זה מקבלים בעלי הכרטיס את ההטבות הכלליות יותר של לאומי קארד במסגרת עולם ההטבות, תכנית הנחות פלוס, פינוקים וכן הלאה. בעלי הכרטיס יכולים להפעיל טרם כל נסיעה לחו"ל ביטוח נסיעות המוצע דרך חברת AIG. הביטוח כולל החזר הוצאות עבור טיפולים רפואיים, אשפוזים בחו"ל, הטסות רפואיות והתייחסות מסוימת למטען, כאשר גובה הכיסוי משתנה בהתאם לסוג הכרטיס הספציפי. אפשר לטעון ברמה הכללית שמדובר בביטוח בסיסי יחסית – בדומה לרוב הביטוחים החינמיים שמספקות חברות האשראי בישראל כיום – אבל מנגד שיש אנשים שזה יספיק להם.

מידע נוסף על כרטיס לאומי קארד Multi תמצאו כאן.

במוקד החקירה של הבעלים של קבוצת בזק, שאול אלוביץ', נמצאת העסקה התמוהה שבה רכשה בזק מיורוקום שבשליטת אלוביץ' את יתרת האחזקות ב-YES. העסקה הזו, כפי שכתבנו כאן, היתה מלכתחילה בעייתית.

ביוני 2015 מימשה בזק, שהחזיקה עד אז 49.8% מהונה של YES  אופציה לרכישת 8.6% ממניות חברת הלווין ללא תמורה. במקביל, בזק רכשה את יתרת האחזקות של יורוקום בחברה תמורת 680 מיליון שקל במזומן. כמו כן, התחייבה בזק לשלם ליורוקום עוד 370 מיליון שקל באופן מותנה: 200 מיליון שקל כנגד השימוש לצורכי מס שבזק תוכל לעשות בהפסדים של YES  ו־170 מיליון שקל עבור התוצאות העסקיות של YES בשנים 2015 עד 2017 (לפי עמידה ביעדים – YES עמדה ב־2015 ו־2016 ורשות ני"ע חושדת כי החברות שיחקו עם המספרים כדי שחברת הלוויין תעמוד ביעדים). בסה"כ בזק התחייבה לשלם עד 1.05 מיליארד שקל ליורוקום תמורת המניות – סכום מנופח!

 זאת ועוד – בזק גם כך שלטה ב-YES, אז מה היא צריכה לשלם כזה סכום על יתרת המניות. כל המהלך הזה נעשה כשבמקביל סופקו הערכות שווי שאינן מצדיקות את המחיר ששולם בעסקה.

מריל לינץ' העריך שהאחזקות שוות 200 מיליון שקל בלבד ולפי תרחיש אופטימי הן שוות 487 מיליון שקל לכל היותר (בנטרול תמחור הסינרגיה וניצול ההפסדים לצורכי מס). לפי ברנע, האחזקות שוות 290 מיליון שקל.

ומעבר לכך – צריך לזכור שלא היה קונה ל-YES  למעט בזק. בזק היתה החזקה מול קבוצת יורוקום, אחרי הכל חברת הלווין היתה בגירעון ענק, הפסדים שוטפים, ואלמלא בזק שתמכה בה לאורך כל הדרך, לא היה לה באמת סיכוי. אף מועמד אחר לרכישת האחזקה לא היה בתמונה.

הגופים המוסדיים התנגדו לעסקה, ודווקא הגופים הזרים אישרו אותה באסיפת בעלי המניות.

בשורה התחתונה העסקה בהחלט לא הריחה טוב, אבל חברים יקרים – בזק כבר 10 שנים משחקת עם המספרים.

הנה כמה מקרים מעניינים, כשהעיקרון המנחה ש כולם הוא להגדיל את הדיבידנדים לבעלי המניות, ובראשם שאול אלוביץ', ולפני – קבוצת סבן.

תרגיל יתרת העודפים

שנה לאחר הרכישה  של קבוצת סבן (אוקטובר 2006) מסרה בזק על כוונתה לחלק עוד 400 מיליון שקל לבעלי מניותיה כשבמקביל היא ציינה שיתרת עודפיה מסתכמת ב-467 מיליון שקל. על פניו, אין בעיה לחלק סכום זה (כאמור סכום החלוקה מוגבל ביתרת העודפים ואם זו שלילית, החלוקה מוגבלת  לעודפים בשנתיים האחרונות).

ההחלטה על חלוקת הדיבידנד התקבלה בחודש ספטמבר, ונכון למועד זה הדו"חות האחרונים של בזק היו הדו"חות לרבעון השני של 2006. מכאן שהרווח הרלבנטי לחלוקה הוא הרווח בשנתיים שהסתיימו ביוני 2006 – מהרבעון השלישי של 2004 ועד לרבעון השני של 2006. יתרת העודפים לסוף יוני 2004 עומדת על הפסד מצטבר של 851 מיליון שקל. הגירעון בעודפים נכון לסוף הרבעון השני של 2006 הוא 802 מיליון שקל. בדרך הייתה הצגה מחדש שנעשתה באוגוסט 2006, שהקטינה את יתרת הפתיחה של העודפים ביוני 2004 בסך של 144 מיליון שקל, כך שהגירעון הנכון ביתרת העודפים עומד על 995 מיליון שקל.

מגירעון של 995 מיליון שקל ועד לגירעון של 802 מיליון שקל גדלו עודפי החברה ב- 193 מיליון שקל. זה בעצם הרווח שנותר לה לחלוקה (אחרי חלוקה קודמת מהעודפים בסך של 1.2 מיליארד שקל). דרך אחרת לחשב את העודפים שנותרו לחלוקה – הרווח בתקופה הזו הסתכם ב-1.393 מיליארד שקל, בזק חילקה 1.2 מיליארד ונותרו 193 מיליון שקל לחלוקה. בפועל כאמור החלוקה היא 400 מיליון שקל, והסתירה לכאורה נפתרת כאשר מבינים את חלוקת הדיבידנד הראשונה, מאפריל 2006 בהיקף של  1.2 מיליארד שקל.

החלוקה הזאת היא מתוך הרווחים של השנתיים האחרונות, שכן יתרת העודפים של בזק היתה שלילית. השנתיים הקודמות לחלוקה הן 2004 ו-2005, ולא ממחצית 2004 ועד מחצית 2006. בזק אימצה פרשנות נוחה לה שלקביעת העודפים שנצברו בתקופה לצורך חלוקת הדיבידנד, אין לקחת בפשטות את הגידול שהיה ביתרת העודפים מתחילת התקופה ועד סיומה (אותם 193 מיליון שקל), אלא יש להתייחס גם למקור הדיבידנדים בחלוקות קודמות. מקור הדיבידנד הראשון הוא גם המחצית האשונה של 2004, בה הרוויחה החברה 274 מיליון שקל ולכן צריך להוריד את הדיבידנד שמקורו בתקופה הקודמת (מחצית ראשונה של 2004)  מחישוב העודפים לחלוקה.

וכך התקבל שהדיבידנד הראשון הרלבנטי להקטנת העודפים לצורך חישוב דיבידנד שני אינו 1.2 מיליארד שקל, אלא 926 מיליון שקל (1,200 מיליון פחות 274 מיליון שקל רווח במחצית ראשונה של 2004). העודפים שנצברו בתקופה הם הרווחים – 1,393 מיליון שקל, פחות הדיבידנד שחולק מהם בלבד – 926 מיליון שקל וזה משאיר יתרת עודפים לחלוקה של  467 מיליון שקל, וכך נפתרת התעלומה החשבונאית הזו.

הפחתת ההון בשירות הבעלים

אחרי החלוקה של אוקטובר 2006 נגמרו כמעט העודפים של השנתיים האחרונות, ומכאן ואילך בזק יכלה לחלק רק את הרווחים השוטפים שלה. אבל אז הפעילו בבזק את הטכניקה של הפחתת ההון.

מאחר ולא היו  עודפים לא חילקו כספים מהעודפים אלא חילקו אותם מסעיף ההון – העבירו מזומנים לבעלי המניות ובמקביל הקטינו את הון המניות של החברה; פעולה הפוכה להנפקת מניות. הפעולה הזו אינה טריוויאלית – חוק החברות אמנם מאפשר חלוקת דיבידנדים מתוך הרווחים או כאמור מרווחי השנתיים האחרונות (באם יתרת העודפים שלילית). עם זאת, יש אפשרות לחלק מעבר ליתרת העודפים במסגרת הפחתת הון, אבל רק באישור של בית המשפט אחרי שניתן לנושים של החברה זכות לערער על הפחתת ההון, ואחרי שבית המשפט השתכנע שלא צפויה פגיעה בתפקודה השוטף של החברה. בפועל,  בית המשפט מקבל את הבקשות להפחתות הון ונסמך על הערכות של כלכלנים / מעריכי שווי מטעם החברה שמסבירות כי לחברה ה יש יכולת לעמוד בחובותיה וכי נושיה לא יפגעו.

בזק ביצעה בשנים האחרונות שתי הפחתות הון, אחת לפני כשנתיים (ראו פרק 10) ואחת בתחילת שנת 2007, בעידן של הבעלים הקודמים. אז היא הפחיתה את הונה בסך של 1.8 מיליארד שקל, כל הסכום הזה עבר כדיבידנד לבעלי מניותיה בפברואר 2007 .

חלוקה כזו, שהיא מעבר לרווחים השוטפים, מתבטאת בירידה משמעותית בהון העצמי של החברה, והישענות גבוהה יותר על ההון הזר (לרבות הלוואות לבנקים ואגרות חוב שהונפקו לציבור), משמע – המינוף של הפירמה גדל.

בשנת 2007, השנה שבה הופחת ההון, היתה ירידה דרמטית בהון העצמי – כ-1 מיליארד שקל, אם כי, בד בבד גם המאזן (סך הנכסים, סך ההתחייבות) התכווץ, כך שאמנם המינוף גדל, אבל בשיעור יחסית מתון – ההון היווה בסוף 2007 27.5% מסך הנכסים לעומת 29.6% בסוף שנת 2006. לא הרעה דרמטית מאוד.

מפחיתים את הפחת

בזק היתה מהראשונות לאמץ במסגרת אימוץ מוקדם את התקינה הבינלאומית החדשה (IFRS), בין היתר, היא אימצה את חלופת העלות הנחשבת (deemed cost) על הרכוש הקבוע (תשתיות, רשתות תקשורת וכו').

 על פי חלופת העלות הנחשבת נמדד הרכוש הקבוע במועד המעבר ל-IFRS  לפי שוויו ההוגן, אשר נמוך מערכו בספרים, כאשר ביום המעבר הירידה הזו נזקפת לעודפים. בזק דיווחה בדוח השנתי של 2006 על ירידת ערך שנזקפה לעודפים בסך של 1.7 מיליארד שקל, אבל מאחר שגם כך היא היתה ביתרת עודפים מינימלית (ראו תרגיל יתרת העודפים) זה לא היה משמעותי עבורה; היא חילקה דיבידנדים על פי המסלול של הרווחים שנצברו בשנתיים האחרונות.

ירידת הערך הזו דווקא עזרה לה בהמשך – ירידת הערך הזו חסכה לבזק הוצאות פחת שנתיות של 360 מיליון שקל, הוצאות פחת נמוכות יותר מתורגמות לרווח גבוה ולדיבידנד גבוה יותר. בזק דרך האימוץ החשבונאי המוקדם הגדילה רווחיה נטו והגדילה את הדיבידנד השנתי שחולק (בהערכה זהירה) בכ-300 מיליון שקל בשנה.

רווח תיאורטי = דיבידנד בפועל

לקראת סוף שנת 2009 דיווחה בזק על רווח רעיוני גדול כתוצאה מאיבוד שליטה בחברת הלווין – yes .הרווח חולק בהמשך כדיבידנד.

 בזק שהחזיקה ב-49.8% מחברת הלווין yes, איחדה את תוצאות חברת הלווין על רקע אופציה שהיתה ברשותה לרכישת השליטה.  ל-  yesהיה באותה תקופה גירעון של כמעט 3 מיליארד שקל בהון העצמי והיא הפסידה מדי רבעון 60 מיליון שקל (ממוצע של ארבעת הרבעונים האחרונים) בעיקר בגלל מימון כבד שנלקח  לשם השקעות בהקמה ובתשתיות של החברה.

 בעקבות החלטה של בית המשפט העליון, שלא לאפשר לבזק לממש את האופציה לרכישת מניות ב-yes, איבדה בזק את השליטה בחברת הלווין, ובהתאם לתקינה החשבונאית היא הכירה במימוש תיאורטי של אחזקותיה ובמקביל רכישה מחדש. המימוש התיאורטי ביטא רווח של 1.2 מיליארד שקל, רווח שרחוק מלבטא את שוויה הכלכלי של חברת הלווין.

בעקבות ההחלטה של בית המשפט, ציינה בזק שהיא כבר לא שולטת בחברת הלוויין, ובהתאם לכך היא לא צריכה לאחד אותה. המעבר החשבונאי מאיחוד חברת הלוויין לרישומה בספרים במסגרת אחזקה מהותית (הצגה לפי אקוויטי) יצרא לבזק את הרווח האמור וזאת על רקע האימוץ המוקדם של Phase II בתקינה הבינלאומית, שרואה בירידה משליטה מצב בו בעצם נמכרה השליטה בחברה, ובדומה לאקט של מכירה בפועל, יש לרשום רווח או הפסד הון. אלא שלא כמו במכירה בפועל, אין מחיר, אין הרי עסקה, אך יש פתרון – החשבונאות מאפשרת לרשום את רווחי / הפסדי ההון על פי שווייה ההוגן של ההשקעה ביום המעבר. לאחר הרישום התוצאתי עוברת ההשקעה להיות מטופלת לפי גישת השווי המאזני.

הרווח שנוצר בעת השינוי בטיפול החשבונאי – משליטה לאקוויטי, נובע מכך ש-yes, רשומה בספרים של בזק לפי שווי אפסי ומעבר לכך גם ההלוואות בעלים שניתנו לחברת הלווין רשומות הרבה מתחת לסכום המקורי שלהן. חשבון ההשקעה הכולל את ההשקעה בהון ואת ההלוואות בעלים הסתכם רגע לפני המעבר לשיטה חשבונאית אחרת בפחות מ-1 מיליארד שקל. אך ברגע שעוברים לגישת השווי המאזני מפרידים את החוב מההון ומתקבל שהערך הכולל של שני הסעיפים האלו גבוה מהרשום בספרים.

טכנית אולי זה נכון; משפטית אולי אכן אין לבזק שליטה על חברת הלווין. אבל כלל לא ברור שאין לחברה שליטה אפקטיבית על yes. אחרי הכל, בזק מחזיקה ב-49.8% מחברת הלווין והיא בעלת העניין הדומיננטית לעומת כל האחרים; אין עוד בעל עניין שבשיעור האחזקה ובמהות העסקית חזק ממנה ב-yes. כך או אחרת, בפועל, דיווחה החברה על רווח כתוצאה מירידה משליטה בסך של 1.2 מיליארד שקל ומיד חילקה את הסכום הזה (בספטמבר 2009) כדיבידנד לבעלי מניותיה. היה זה הדיבידנד האחרון של קבוצת אייפקס-סבן-ארקין.

העברת השליטה – סיבוב שני

 אוקטובר 2009 – קבוצת השליטה אייפקס-סבן-ארקין מימשה בחודשים שעברו 10.8% מהון מניות בזק כמהלך מקדים למכירת השליטה. הקבוצה דיווחה בחודש זה, על כוונתה למכור 30.4% מהון מניות בזק בתמורה ל-6.5 מיליארד שקל (לפי מחיר של 8 שקלים למניה).

העסקה הושלמה לאחר קבלת כל האישורים הרגולטורים חמישה חודשים מאוחר יותר.  הרוכש  – שאול אלוביץ' דרך חברת סמייל 012 ששינתה מאז את שמה לבי קומיוניקשיינס (בי קום) שבעצמה נמצאת תחת שליטת אינטרנט זהב (בי קומיוניקשיינס ואינטרנט זהב נסחרות בבורסה בת"א ובוול-סטריט). במקביל לרכישת בזק, נאלץ אלוביץ למכור את פעילות סמייל 012 (תקשורת בינלאומית ואינטרנט) שחפפה עם פעילות בזק בינלאומי ופעילות בזק באינטרנט.

לצורך רכישת השליטה בבזק, אלוביץ' הגדיל את ההלוואות  בחברה בי קומיוניקשיינס (בי קום). הדוחות שלה מלמדים שעם הון של מתחת ל-1 מיליארד שקל, היא מחזיקה מאזן של מעל 24 מיליארד שקל. המשמעות היא שבי קום עם הון נמוך מ-1 מיליארד שקל רכשה את השליטה בבזק בתמורה ל-6.5 מיליארד שקל.

בפועל, המינוף בקבוצה גדול יותר – אינטרנט זהב היא בעלת הבית בבי קום (מחזיקה 78% ממנה); לאינטרנט זהב הון עצמי אפסי שממנף מאזן של מעל 25 מיליארד שקל ; ההון נשחק מאז הרכישה, אך גם לפני שנה ושנתיים הוא היה נמוך יחסית להיקף החוב – כ-80 מיליון שקל.  המשמעות היא שעם הון נמוך מאוד, רכשו את בזק ב-6.5 מיליארד שקל –  מינוף על גבי מינוף גרם לכך שההון העצמי שהושקע היה אפסי יחסית לגובה ההשקעה.

מבנה הפירמידה הזה נוח כאשר רוכשים אחזקה מניבה – ראשית, ניתן לקבל אשראי על גבי אשראי לכל אורך שרשרת החברות ושנית בעת חלוקות דיבידנד ניתן להעלות את הדיבידנד למעלה  כך שכל החברות הממנות מקבלות נתח מרווחי החברה למטה שעוזר להם לשרת את החובות הגדולים.

האצה בחלוקות הדיבידנדים

 תחת השליטה של שאול אלוביץ', חילקה בזק דיבידנדים בהיקף כולל של כ-16.2 מיליארד שקל, ועם החלוקות שהיו תחת השליטה של הבעלים הקודמים – קבוצת איפקס-סבן-ארקין, מדובר בחלוקות מצטברות ל-24 מיליארד שקל (בתשע שנים בלבד).

בחמש השנים האחרונות חילקה בזק את כל רווחיה, וכן חילקה  3 מיליארד שקל דרך הפחתות הון (הרחבה בפרק 10). אלוביץ' דרך הדיבידנדים שחולקו מוריד את המינוף הגבוה, מפחית את החוב שלקח כדי לרכוש את בזק; הוא עשה את זה במהירות – הוא כבר החזיר את רוב ההלוואה. בפועל הוא קיבל דיבידנדים בסך 5 מיליארד שקל, כשההשקעה הכוללת הסתכמה בכ-6.5 מיליארד שקל – ומכאן, שהוא החזיר כ-80% מהשקעתו. הוא בעצם השקיע נטו (בהחזר דיבידנדים) סדר גודל של 1.5 מיליארד שקל.  ההשקעה הזו מוערכת בכ-6 מיליארד שקל.

חלוקות הדיבידנדים בשנים האחרונות הם  הרבה מעבר לרווח של בזק , הרבה מעבר לתזרים מפעילות שוטפת של בזק, הרבה מעבר לתזרים נטו (פעילות שוטפת והשקעה שהיא חלק אינטגרלי מהפעילות בחברות תקשורת). בפועל אלוביץ החזיר את רוב השקעתו בחברה.

הפחתת ההון – דיבידנד קבוע לבעלי המניות

בזק ביקשה מבית המשפט הפחתת הון נוספת (בהמשך להפחתת הון של 1.8 מיליארד שקל בתחילת 2007) של 3 מיליארד שקל. בזק תכננה לחלק את ה-3 מיליארד שקל לבעלי מניותיה בשש מנות (שתי מנות בשנה), כלומר חצי מיליארד שקל מדי חצי שנה.

בזק נסחרה בבורסה רגע לפני ההצהרה על החלוקה בשווי של 23 מיליארד שקל וכאשר היא מתחייבת לחלק 1 מיליארד שקל בשנה הרי שמדובר בתשואה נאה של 4.3% (התשואה עלתה במקביל לירידת מחיר המניה בכ-40%). יתרה מכך,  החלוקה המובטחת הזו היא מעבר לרווחים שגם הם מחולקים באופן שוטף ומבטאים תשואה של 8%-10%. מכאן שהתשואה הכוללת, במועד ההכרזה על הפחתת ההון הסתכמה בשיעור מרשים של 12%-14%.

עם זאת, על רקע התחרות בשוק הטלפוניה, ביקר בתחום הסלולארי, צפוי כי הרווחים יתכווצו, ובמקביל צנחה מניית החברה למחיר שמבטא שווי של כ-10 מיליארד שקל, אך עלתה בשנה האחרונה בחזרה לשווי של כ-17 מיליארד שקל.

החלוקות הענקיות משרתות את בעל השליטה – כך  הוא יצליח להחזיר חלק מהחובות גם בעלי המניות האחרים נהנים מהדיבידנדים וחלוקות ההון.  עם זאת,  לנושים לרבות מחזיקי אגרות החוב, המהלך הזה דווקא אמור להפריע – ההון העצמי קטן, הסיכון הפיננסי של החברה גדל.

 לכן, צריך במקרים של הפחתות הון (חלוקה שלא מקיימת את מבחן הרווח) את אישורו של בית המשפט בית המשפט שומע את הצדדים ומסתמך על הערכות כלכליות של גורמים חיצונים – תחזית תזרימי המזומנים ויכולת פירעון החוב שמעריכי שווי מנפקים.  בפועל, בית המשפט נענה לבקשות להפחתות הון ומקבל את גרסאות מעריכי השווי והכלכלנים מטעמם.

התרחיש הזה היה גם בבזק – חלוקה של 3 מיליארד שקל, יותר ממחצית מהונה של החברה אושרה לטובת בעלי המניות ולרעת הנושים ומחזיקי האג"ח.

מחזיקי אג"ח ניסו לבטל את הפחתות ההון האחרונות. הם ביקשו את בית המשפט לקבוע שהחלוקה פוגעת בחברה. בית המשפט לא קיבל את עמדתם, אך לאחרונה הן שוב פנו לערכאות משפטית.

החלוקה עתידית נמצאת בספרים מרגע ההכרזה. החלוקה הזו היא מחויבות בלתי חוזרת של בזק כלפי בעלי מניותיה ולכן כבר ברבעון הראשון רשמה בזק התחייבות – דיבידנד לבעלי המניות (כהתחייבות שוטפת והתחייבות לזמן ארוך) בהיקף של 2.81 מיליארד שקל (ולא 3 מיליארד שקל בגלל ערך הכסף) ובמקביל רשמה את הפחתת ההון מתחת ל-3 מיליארד שקל.

בחלוקות סטנדרטיות, גם כאלו שהם תחת מדיניות של חלוקת דיבידנד אין מחויבות בלתי חוזרת, הדירקטוריון יכול לשנות את מדיניות הדיבידנדים ומעבר לכך, הדיבידנדים לרוב תלויים בהיקף הרווחים ולכן לא מציגים ביום ההכרזה את כל הדיבידנדים הצפויים בהמשך. כאן זה אחרת – כאן יש סכום, כאן יש מועד, כאן יש התחייבות מוחלטת של החברה.

המחויבות הזו גרמה לכך שההון של החברה מהווה 16%   מסך הנכסים של החברה, בעוד שבסוף שנת 2010 ההון היווה קרוב ל-40%. בזק הרבה יותר ממונפת מבעבר, היא הרבה יותר רגישה מבעבר. אולי זה לא ישנה לפרת המזומנים הזו לייצר תזרימים, אבל עם הון נמוך יותר ועם גזירות רגולטוריות חדשות לצד האצת התחרות בחלק מהשווקים בהן היא פועלת, הרווח והתזרים עלולים  להיפגע.

בנק לאומי מציע פיקדון מובנה על הדולר. מדובר בפיקדון מובנה לשנה המשלם ריבית שנתית מותנית של 5.2% המותנית בשער החליפין של הדולר לעומת השקל.

קרן הפיקדון מובטחת,  אבל חשוב (שוב) להזכיר – קרן פיקדון מובטחת עלולה לבטא הפסד ריאלי – לדוגמה, נניח שהשקעתם בקרן הפיקדון 1 מיליון שקל, ואחרי שנה הפיקדון המובנה לא הניב תשואה (לא התקיימו התנאים לבונוס). מה קורה אז? ובכן, במקרה כזה אתם לרוב מקבלים את קרן הפיקדון הנומינלית. תקבלו 1 מיליון שקל (יש מצבים שהקרן הנומינלית מובטחת לפי הדולר, ואז יש לכם חשיפה מטבעית).  ואם קיבלתם בסוף התקופה 1 מיליון שקל אז מדובר בהפסד פוטנציאלי של תשואה. נניח שהמדד בתקופה זו עלה ב-2%, אזי הפסדתם 2% ריאלית. נניח שפיקדון חלופי היה נותן לכם תשואה של 0.6% אזי הפסדתם 0.6%.

ומכאן שככל שהפיקדון המובנה לתקופה קצרה יותר, וככל שהריבית במשק נמוכה יותר, כך הפיקדונות המובנים אטרקטיביים יותר – פשוט, ההפסד הפוטנציאלי במקרה שמחזיירם רק את הקרן, נמוך יותר. ולכן – פיקדונות מובנים עשויים להיות השקעה טובה. נכון, הכסף סגור, ונכון שצריך לוודא מי עומד מאחורי הפיקדון – חשוב שתהיה התחייבות של הבנק לעמוד מאחורי הפיקדון (ולרוב זה המצב), אבל למרות הסיכונים יש סיכויים לא רעים לקבל אפסייד – כל מקרה כמון לגופו.

במקרה הזה, בנק לאומי מציע  פיקדון מובנה דולרי לשנה המשלם ריבית שנתית מותנית של 5.2%. ההתניה היא  בשער החליפין של הדולר לעומת השקל.

במקרה הזה, חשוב להדגיש הקרן המובטחת היא דולרית (לא שקלית) כלומר אתם תקבלו בתרחיש הגרוע את סכום ההשקעה שלכם בדולרים. הפיקדון מתחיל ב-29 ביוני ומסתיים ב-29 ביוני 2018.

ומתי מקבלים את הבונוס/ תשואה? הריבית השנתית מותנית בשער חליפין גבוה או שווה ל-3.61 ביום הקובע. איזה מדהים – שימו לב, אם הדולר יעלה ב-2.3% לעומת השער הנוכחי, אתם מקבלים 5.2%.  אבל, וזה חשוב להדגיש אם השער יהיה מתחת ל-3.61, נניח 3.6 שקל אתם לא מקבלים כלום.

לכאלו שמאמינים בדולר זה יכול בהחלט להיות מעניין. סכום ההשקעה המינימלי הוא 10 אלף דולר. עם זאת, חשוב להזכיר – הדולר במגמת ירידה בחודשים האחרונים – "מתחילת 2017 חל תיסוף חד בשער החליפין של השקל מול הדולר, לאחר שבשנים 2016-2015 נסחר השער בטווח שערים יציב יחסית", מסביר חנוך פרנקוביץ, כלכלן בבנק לאומי,  "המצב החיובי של הכלכלה המקומית, שכולל עודף נכסים על  התחייבויות מול חו"ל, ועודף מתמשך בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, תורם ללחצים לתיסוף השקל. יחד עם זאת, הלחצים הבסיסיים לתיסוף השקל עשויים להיחלש במהלך השנה הקרובה. הערכה זו נסמכת על שלושת ההנחות הבאות:

1 .סביבת שער החליפין הנוכחי – 3.52 שקל  לדולר (עלולה להעיב על הייצוא הישראלי, ולחזק את הביקוש לייבוא)

2 .פערי הריביות בין ארה"ב וישראל צפויים להמשיך ולהתרחב במהלך השנה הקרובה, תהליך שיגדיל בהדרגה את הלחצים הפיננסיים לפיחות בשקל.

3 .בנק ישראל צפוי להמשיך ולפעול למניעת תיסוף ריאלי נוסף בשער השקל מול סל המטבעות".

למידע נוסף על הפיקדון באתר בנק לאומי

לימודי שוק ההון זה לא עניין מסובך כמו שזה נשמע. האמת שאתם יכולים ללמוד לבד – כאן באתר יש את כל החומר שצריך בשביל זה – מדריך מניות, מדריך קרנות נאמנות, מדריך תעודות סל, המדריך להשקעות באופן עצמאי, ועוד רבים. זו ממש לא תורה מסיני, אתם בהחלט יכולים לבד, ואם אתם בכל זאת חושבים שאתם רוצים ללמוד במסגרת קורס אז חשוב קודם כל להבין שיש שני סוגים של קורסים – יש קורסים שמלמדים מה זה שוק ההון, מה זאת בורסה, איך סוחרים בבורסה, מי השחקנים בשוק, מהם כל המכשירים בשוק ההון , מה שיטות ההשקעה . זה הקורס המומלץ, והחשוב. אבל מולו יש קורס שהוא סוג של קיצור דרך – כך לפחות חושבים רבים, אבל האמת שזה קיצור דרך להפסדים. מדובר בקורסים שמלמדים אתכם איך לסחור. הקורסים האלו מבוססים על הניתוח הטכני, והניתוח הזה הוא לא כמו לעקוב אחרי הדוחות והביצועים של החברה, אלא הוא מעקב אחרי התנהגות המניה. אלו שתי גישות שונות – ניתוח בהתבסס על דוחות – ניתוח פונדמנטלי שהוא ניתוח עמוק שממנו ניתן להעריך את שווי החברה ואת מחיר המניה בהתאם; ניתוח טכני הוא ניתוח המתבסס על הגרפים, והגישה שלו אומרת – אם המגמה  חיובית אז סביר שזה יימשך, יש בתיאוריה הזו גרפים, וגלים והרעיון שהכל נמצא בגרף – אפשר להאמין לזה ואפשר שלא, ואפשר לשלב בין שתי הגישות – השקעה בחברות טובות ברמת העסקים ועם מחיר מניה אטרקטיבי, לצד מגמה טובה בגרף.

ועוד עניין חשוב בנוגע ללימודי שוק ההון – יש בעיקרון שני מסלולים עיקריים – מסלול של לימודים לצורך מקצוע ולימודים לצורך הבנה של עולם ההשקעות. הלימידים לצורך מקצוע מחייבים בהמשך בחינות של רשות ניירות ערך, ונכון לעכשיו – אמצע 2017 – שוק ההון מוצף באנשים ואין ביקוש גדול – קחו את זה בחשבון. אם אתם רוצים להיכנס לשוק הזה אתם צריכים להתחיל בעבודות זוטריות ולאט לאט להתקדם וזה לא פשוט בכלל. מנגד, אם אתם לומדים בשביל לדעת – זה משהו אחר, זה מבורך.

כך או אחרת, הלימודים במקצועות הפיננסיים השונים הפכו להיות נפוצים מאוד בשנים האחרונות. ישראלים רבים מעוניינים לדעת איך לשדרג את ההכנסה שלהם, והכרת החוקים  של עולם הפיננסים  מספק להם את זה. תכניות הלימודים השונות בתחום מכניסות אותנו לעולם השוק לניירות הערך, בעל פוטנציאל הרווח המשמעותי הגלום בו, אך מנגד יש גם חצי כוס ריקה – מדובר בעולם מסוכן, מסוכן מאוד. כמו שניתן להרוויח ניתן גם להפסיד. וחשוב כבר בשלב זה להסביר את הכלל החשוב ביותר של עולם ההשקעות – סיכוי הולך יחד עם סיכון. ככל שאתם מסתכנים יותר כך אתם עשויים להרוויח יותר, אבל בד בבד אתם גם מגדילים את הסיכוי להפסדים. מנגד, אם תסתכנו פחות, אז הסיכוי לתשואה יורד – תוכלו להרוויח פחות ובהתאמה הסיכוי להפסד יורד.

כשמדברים על השווקים הפיננסים מדברים בעצם על המכשיירם העיקריים הנסחרים בהם – שוק המניות ושוק אגרות החוב (אג"ח). מה בעצם לומדים בקורסים האלו?  מהן תכניות הקיימות של לימודי שוק ההון? ובכלל – האם זה כדאי?

במדריך הבא ננסה לספק לכם את התשובות לשאלות אלה ואחרות.

מגוון רחב של תכניות לימודים

לימודי שוק ההון מכניסים אותנו לזירה פיננסית עמוסה בשחקנים, בתוכה פועלים בנקים, בתי השקעות, קופות גמל, קרנות השתלמות, סוכנויות ביטוח וכמובן שגם סוחרים עצמאיים. תוכלו למצוא תכניות לימודים שמאפשרות להציג את המאפיינים הכלליים של התחום. לימודים מהסוג הזה יימשכו בדרך כלל כמה עשרות שעות (כלומר מספר חודשים) ויתאימו גם לאנשים שהידע הפיננסי שלהם הוא מינימלי ולא קיים. כאן תוכלו ללמוד על שיטות לבדיקה של השקעות קיימות ועל תהליך המסחר באופן מלא, גם אם לא בהכרח בהיקף שיאפשר לכם להיות סוחרים בשוק ההון ברמת המקצוע. מה שחשוב לא פחות ושנוגע לתחום הכללי של האתר שלנו הוא שהלימודים האלה יעניקו לכם ידע חשוב בתחום הצרכנות הפיננסית, ובעיקר דרכים לשפר את המוצרים הפיננסיים שלכם, למקסם את הרווחים ולהוזיל את העלויות.

מן העבר השני של המשוואה תמצאו תכניות לימודים מקיפות הרבה יותר, שיורדות לפרטים הבסיסיים ביותר של התחום וגם מעניקות כלים מעשיים למסחר בו (בהמשך נרחיב על הנקודה הזו) – תוך מטרה למקסם כמובן את הרווחים ולהקטין את הסיכונים. הלימודים במקרה הזה יעסקו בכלים מעשיים ופיננסיים של השקעות בשוק ההון, שיטות טכניות לניהול סיכונים וכן הלאה.

אם אתם בוחנים תכנית לימודים בשוק ההון, אתם צריכים לראות בדיוק מהו מסגרת הלימודים. רבות מהמסגרות הן לימודי תעודה, לימודים שמעצם ההגדרה שלהם נועדו להיות מעשיים יותר. יש כאן קורסים למתחילים או למתקדמים, שמספקים כלים להשקעות ולפעולות פיננסיות בתחום. חלק ממסלולי הלימוד מכוונות את המשתתפים בהם למקצועות ספציפיים, דוגמת ייעוץ השקעות או ייעוץ פנסיוני, שיווק משכנתאות וכן הלאה. יש תחומים בהם צריך לעבור בחינת הסמכה כדי לקבל את רישיון העיסוק בתחום המיוחל, והלימודים יכולים להכין את הלוקחים בהם חלק גם לבחינות האלה. סוג הלימודים ישפיעו על פרק הזמן הדרוש ללימודים: החל מסדר גודל של כ-24-60 שעות לימודים בתכניות הבסיסיות יותר ועד לסדר גודל של כ-120-700 שעות במסלולים מקצועיים המתפרסים על פני מספר שנים. לא מעט מוסדות בישראל מספקים תכניות שונות של לימודי תעודה או קורסים מקצועיים בשוק ההון, ביניהם:

• האקדמיה לפיננסים בתל אביב ובחיפה
• המרכז להכשרה בשוק ההון Take Profit בירושלים
• מכללת מיטב דש בתל אביב וברמת החייל
• לימודי החוץ וההמשך של אוניברסיטת חיפה (קורסים הפתוחים לקהל הרחב ולא מהווים תואר אקדמי)
• מכללת פסגות על סניפיה השונים בישראל
• מכללת מגמות לה סניפים בחיפה ובפתח תקווה
• בית הספר למנהלים תפנית של האוניברסיטה הפתוחים (סניפים בפריסה ארצית)
• ועוד

לצד זה אתם יכולים להירשם ללימודי תואר ראשון בשוק ההון, כאשר כאן הלימודים מקיפים ומשלבים בצורה נאותה היבטים תיאורטיים ומעשיים. הלימודים מכינים את הסטודנטים לבחינות ההסמכה הדרושות לעיסוק בחלק ממקצועות הלימוד. תואר ראשון בלימודי שוק ההון נמשך בדרך כלל שלוש שנים, כאשר נכון לעכשיו השיטה המקובלת היא שילוב של הלימודים עם תחום אחר או בתוך תחום רחב יותר: למשל מסלול של תואר ראשון בשוק ההון ובבנקאות המוצע דרך המכללה האקדמית נתניה (שגם מציעה מסלול של לימודי תואר שני בתחום). אופציה אחרת היא לבחור במסלול לימודים של שוק ההון במסגרת תואר רחב יותר בכלכלה ובניהול, כפי שמוצע דרך המכללה האקדמית תל אביב יפו. לימודי שוק ההון בתואר ראשון אינם מוצעים נכון לעכשיו באוניברסיטאות בישראל, אך ניתן להיחשף להיבטים שונים של התחום במסגרת לימודי כלכלה וניהול המקיפים יותר. יש אופציה להתמחות בשוק ההון במסגרת תואר רחב יותר במנהל עסקים.

לימודי שוק ההון מול מסחר בשוק ההון: שני דברים נפרדים

היצע תכניות לימודים בשוק ההון מבטיח שתוכלו למצוא קורסים המיועדים למטרות שונות בתכלית.  קורסים רבים שהתכלית שלהם היא להציג בפנינו את העולם הזה באופן שיאפשר לנו להבין אותו טוב יותר ולקבל החלטות מתאימות ביחס אלינו או לאחרים. גם אם שוק ההון נשמע רחוק מחלק מכם, המציאות היא שהוא משפיע על כל אחד ואחד (לא סתם משרד החינוך מעוניין להכניס לימוד פיננסי כבר במסגרות חינוך החובה). לכן הבנת חוקי המשחק יכולה לשפר את ההתנהלות הפיננסית שלכם ביחס ללא מעט פרמטרים. קורסים ממוקדים, אפילו של 24 שעות לימוד, יכולים לספק הרבה מאד כלים להבנת התחום.

תכניות הלימודים המקיפות יותר, כפי שהזכרנו מעלה, עשויות לקחת אותנו להיבט המעשי – של מסחר בשוק ההון, לעיתים עד לרמה של רכישת מקצוע לכל דבר ועניין. כך למשל תוכלו למצוא קורס המלמד את שיטות המסחר הקיימות בנקודת הזמן הנוכחית בשוק האמריקאי. כאן כבר כל אותן אפשרויות לרווחים דרך השקעות נבונות בשוק ההון עשויות להיות ברות השגה, אם כי הגישה שלנו היא שאין בתחום הזה קיצורי דרך וגם לא מתנות חינם. יש קורסים שנוקטים בפעולות שכנוע שיווקיות עם הבטחות דוגמת "רווח של אלף שקלים בשעה". בדרך כלל ההבטחות האלה אינן עומדות במבחן המציאות, בטח לא בתחילת הדרך. מה גם שלפעמים כדי להגיע לרווחים האלה צריך להשקיע סכומי כסף גבוהים הרבה יותר, של עשרות אלפי שקלים או אפילו מאות אלפי שקלים. מומלץ להפעיל את החושים המחודדים שלכם בתור צרכנים ישראלים גם מהבחינה הזו, לדעת שהשקעות נבונות מצריכות סבלנות ושהרווחים עשויים להיות מושגים לאחר פרק זמן ארוך יחסית. כמו כן, כפי שהדגשנו – אפשר להפסיד והרבה. זה לא כרטיס לכיוון אחד, יש גם סיכונים.

תנאי הקבלה ושכר הלימוד

האמת היא שקשה עד בלתי אפשרי לתת לכם תשובה חד משמעית לגבי תנאי הקבלה של לימודי שוק ההון, פשוט מכיוון שהתנאים האלה משתנים בכל תכנית לימודים ועל פי המדיניות של המוסד הספציפי. בקורסים הבסיסיים יחסית תנאי הקבלה מינימליים ביותר לרוב ולעיתים גם לא קיימים. יכול להיות שתהיינה דרישות דוגמת תעודת בגרות או מעבר בהצלחה של ראיון קבלה למוסד הלימודים הספציפי. בתכניות המקיפות יותר וכן במסלולי התואר האקדמי של לימודי שוק ההון ונגזרותיו תנאי הקבלה יהיו בדרך כלל מחמירים יותר. במכללה האקדמית נתניה לדוגמא יש צורך של תעודת בגרות מלאה עם ממוצע של 90 לפחות ברוב השנים (כולל דגש משמעותי על מתמטיקה), לצד קורסי השלמה ומכינות מטעם מוסדות הלימוד. במכללה האקדמית נתניה לדוגמא מועמדים מעל גיל 30 שלא עומדים בדרישות הקבלה יכולים לעשות זאת דרך מעבר בהצלחה של מכינה ייעודית ובהתאם לניסיון המקצועי שלהם ונתוני השכלה כלליים יכולים כמובן לסייע. בהרבה מקרים הצגה של ניסיון מקצועי בתחום יכולה לשפר את סיכויי הקבלה של אדם מסוים למסלולים.

גם מבחינת עלויות קשה להעניק תשובה חד משמעית. ישנם קורסים בסיסיים מאות של כמה מאות או אלפי שקלים, כאשר שכר הלימודים בלימודי תואר ראשון יהיה בסדר גודל של לימודים אוניברסיטאיים (המכללה האקדמית תל אביב יפו) או לימודים במכללה (המכללה האקדמית נתניה) – כלומר שכר לימוד שנתי בן חמש ספרות.

מהסקירה הזו עולה שיש עבורכם הרבה מאד דרכים להיחשף לקורס שוק ההון, החל מהיחשפות ראשונית עד לרכישת מקצוע לכל דבר ועניין. אתם מוזמנים לעבור על תכניות הלימודים, לראות מה מתאים לכם ולהירשם לתכנית הרלוונטית ביותר. כך או כך, אתם צפויים לקבל ידע שהוא שווה הרבה יותר מכוח בעולם הנוכחי – ידע שעשוי להיות שווה עבורכם לא מעט כספים.

………………………………………

עוד לא החלטתם אם ללמוד או לא? הנה כמה מדריכים שיספקו לכם מידע חשוב על שוק ההון:

מדריך השקעה במניות

מדריך השקעה באג"ח

מדריך קרנות נאמנות

מדריך תעודות סל

בית ההשקעות אנליסט עובר בשנה האחרונה תקופה טובה, עם גידול משמעותי בהיקפי קרנות הנאמנות שהוא מנהל. אנליסט תמיד היה בית השקעות נישתי שהתמחה באנליזה ובבחירת השקעות שאמורות היו להשיג תשואה עודפת. במשך שנים זה עבד טוב, אבל היו גם תקופות חלשות (מאוד) כשנראה שההשקעות הגדולות בקבוצת החברות של פישמן, עלתה לבית ההשקעות ביוקר.

רוב הגידול בהיקפי הקרנות מגיע מהביצועים (עליית ערך דרך התשואה) ומכניסת כספים בזכות התשואות הטובות. אבל הנה מקרה (כנראה) אחר –  לפני כשלושה חודשים העבירה אנליסט קרן שמשקיעה במניות יתר לקבוצת מניות כללי. הסיכון במניות יתר עולה על הסיכון בקטגוריית כללי, ובהתאמה התשואה שהיתה בקרן יתר היתה גבוה משמעותית מהתשואה בקטגוריית כללי.

מעבר של קרן מקטגוריה לקטגוריה גורר מחיקת העבר, אלא שבמקרה זה אנליסט הסבירה ושכנעה את רשות ניירות ערך לשמור על העבר, כלומר לשמור על ביצועי התשואות בעבר.  הביצועים האלו היו גבוהים משמעותית מהביצועים של הקרנות בקטגוריית המניות כללי, וזה גרם לקרן של אנליסט להיות ראשונה בדירוגים בבנקים. הדירוגים בבנקים הם בשוק הקרנות – חזות הכל. ברגע שהקרן דורגה ראשונה היא זכתה לביקושים גדולים וגייסה מעל 120 מיליון שקל בפחות מ-3 חודשים.

ולמה רשות ניירות ערך הסכימה? מבחינתה בצדק – השינוי היה במקביל לרפורמת המדדים. במסגרת הרפורמה מדד ת"א 25 הפך לת"א 35; מדד ת"א 75 נהפך לת"א 90 ומדד יתר 50 נהפך לת"א SME60.

הרפורמה הזו הכריחה את תעודות הסל להתאים את אחזקות התעודות בהתאם לממדים החדשים (ולשיעור החדש של כל מניה במדד) ובמקביל גם קרנות הנאמנות נדרשו להתאמות, כדי להתאים את השקעותיהן למדדים החדשים. בעקבות כך רשות ניירות ערך אפשרה למנהלי הקרנות גמישות באחזקות מבלי שתראה בכך שינוי מדיניות מחייב. בפועל, היו שינויים לא מעטים, אבל חלק גדול מהם התרכז בקרנות היתר – מניות יתר רבות נכנסו למדד ת"א 90 וחדלו להימנות עם קטגוריית מניות היתר. ואז, מנהלי הקרנות היו צריכים להחליט אם להמשיך ולהיות באותה הקטגוריה או להחליף קטגוריה – למניות כללי. אנליסט יתר החליטה לעבור, כל היתר נשארו ביתר. המשמעות – אנליסט הפכה בן רגע לקרן המניות המובילה במניות כללי. תוך חודשים ספורים הגדילה הקרן את היקפה ב-120 מיליון שקל למעל 300 מיליון שקל.

זה כמובן לגיטימי וחוקי, אבל זה סוג של ניצול פרצה. בעקבות השינוי הזה, גם מיטב דש שנפגעה (אנליסט עקפה אותה בדירוג קרנות מניות כללי) העבירה את קרן היתר שלה לקטגוריית כללי.

פיקדון סברס של מזרחי טפחות – פיקדון לטווח ארוך (עד 15 שנה) בריבית מקסימלית של 4.3% – זה טוב, אבל מדובר על טווח ארוך – אז האם כדאי?

בנק מזרחי טפחות משיק את פיקדון סברס. לטענת אנשי הבנק מדובר בפיקדון "מתוק בלי הקוצים". כלומר, המפקידים בפיקדון מקבלים את כל ההטבות. אז האם זה נכון? האם מדובר במתוק בלבד? ובכן נתחיל במה זה בעצם הפיקדון הזה?

פיקדון סברס  מאפשר ללקוחות להשקיע לטווח ארוך, אך יחד עם זאת, לשמור על אפשרות משיכה מוקדמת, כלומר אפשרות להנזיל את הפיקדון. כדי לעשות זאת צריך לתת הודעה מוקדמת לבנק (הודעה של 35 יום מראש! – לא מעט זמן).

קיימים שלושה מסלולים לפיקדון סברס, כל המסלולים הם בריבית שקלית קבועה לא צמודה למדד, כשהשוני הוא תקופת החיסכון –  7 שנים, 10 שנים ו- 15 שנים. וכצפוי – ככל שהתקופה ארוכה יותר כך גם הריבית גבוה יותר. זה כלל ראשון של עולם ההשקעות – כשלוקחים סיכון גבוה יותר כך מקבלים תשואה גבוה יותר, והשקעה לטווח ארוך יותר היא בהגדרה מסוכנת יותר ויש עליה פרמיה של תשואה לעומת השקעה קצרה יותר.

הריבית לפיקדון לטווח של 7 שנים היא 2.4% לשנה, אך כמובן שמי שמפסיק תוך כדי מקבל תשואה נמוכה יותר (משמעותית) ולדוגמה – אם אתם בפיקדון ל-7 שנים מחליטים לדרוש את הכסף עד שנה אחת הריבית שלכם תהיה 0.1% (ריבית שנתית),  משנה ועד שנתיים הריבית השנתית תהיה 0.21%, משנתיים ועד שלוש שנים, הרייבת השנתית –  0.37%, משלוש שנים ועד ארבע שנים – 0.61%, מארבע שנים ועד חמש שנים – 0.88%; מחמש שנים ועד שש שנים – 1.16%, משש שנים ועד שבע שנים – 1.41%. כלומר, ככל שמשקיעים לטווח ארוך יותר הריבית בהתאמה גבוה יותר. מה שחשוב להדגיש כאן – הריביות לטווח הארוך הן בהחלט טובות, אבל אם מראש אתם סבורים שלא תחסכו לתקופה כזו ארוכה, אז התשואות לטווח הקצר יותר, היא בערך מה שמציעים בפיקדונות אחרים (גם בבנק וגם בבנקים אחרים). כלומר, אם יש סיכוי שאכן תשקיעו לטווחים ארוכים אז לכו על זה, אחרת, אולי תמצאו מוצרים מעניינים יותר.  לקבלת פרטים מלאים על פיקדון סברס

כך או אחרת, התשואה על הפיקדון ל-10 שנים (בהנחה שמחזיקים עד סוף התקופה היא – 3.3% (לשנה);   התשואה בפיקדון לטווח הארוך ביותר – 15 שנה היא 4.3% לכל שנה. האמת לא רע בכלל. נכון זה טווח ארוך מאוד, אבל ראשית יש אפשרויות יציאה, ושנית בעולם של ריבית אפסית, 4.3% זה ממש לא קצת.

פיקדון ליצ'י של מזרחי טפחות – האם כדאי?

פיקדון ארץ של בנק ירושלים – מה התשואה? 

מה זה פיקדון מובנה? כמה תשואה הם נותנים ורשימה של פיקדונות מובנים